פסוק א:לַמְנַצֵּחַ עַל יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים, כנראה שמו של הלחן או השיר שעל פיו נבנה המזמור, לְדָוִד מִכְתָּם, סוג מזמור, אולי מזמור מפואר, שחובר בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים בְּגַת, בשעה שברח ממולדתו וממלכו ומצא לו חסות שלא הייתה בטוחה הרבה יותר – בגת הפלשתית.
פסוק ב:חָנֵּנִי, רחם עלי, אֱלֹהִים, כִּי שְׁאָפַנִי, רומס אותי ורוצה לבלוע אותי אֱנוֹשׁ, כָּל-הַיּוֹם לֹחֵם יִלְחָצֵנִי.
פסוק ג:שָׁאֲפוּ שׁוֹרְרַי, שונאי כָּל-הַיּוֹם. חנני כִּי רַבִּים לֹחֲמִים לִי, נגדי, יושב מָרוֹם.
פסוק ד:יוֹם, בזמן שבו אִירָא, אני פוחד, אֲנִי גם אֵלֶיךָ אֶבְטָח, שכן הפחד נובע מהסתכלות של מטה, ואילו הביטחון מבוסס על הסתכלות של מעלה. דוד מתחזק בביטחונו –
פסוק ה:בֵּאלֹהִים אֲהַלֵּל דְּבָרוֹ. אני מאדיר את דברו של אלוקים שיושיעני. בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, וכיוון שהוא תומך בי ועוזר לי לֹא אִירָא, כי מַה-יַּעֲשֶׂה בָשָׂר לִי?!
פסוק ו:שונאי כָּל-הַיּוֹם את דְּבָרַי יְעַצֵּבוּ, סותרים וממרים; גורמים לי דברי עצב; או: דיבורַי הם נושא מחשבותיהם ועסקיהם, ועָלַי כָּל-מַחְשְׁבֹתָם לָרָע.
פסוק ז:יָגוּרוּ, יִצְפּוֹנוּ, הם גרים במקומות סתר, הֵמָּה את עֲקֵבַי יִשְׁמֹרוּ, הם אורבים לי וממתינים כדי לפקח על כל צעד שאני עושה, כַּאֲשֶׁר קִוּוּ ומתכוננים לקחת את נַפְשִׁי.
פסוק ח:עַל, בגלל אָוֶן, רֶשע פַּלֶּט לָמוֹ, עשה אותם פליטים. בְּאַף, בכעס עַמִּים הוֹרֵד, השפל, אֱלֹהִים.
פסוק ט:את נֹדִי, נדודַי וטלטלותי סָפַרְתָּה, אתה מונה ובודק. אינך מתעלם מגלויותי ומייסורי. אדרבא, אתה נוצר אותם אצלך. אָתָּה שִׂימָה דִמְעָתִי בְנֹאדֶךָ, אם יש לך מְכל שבו אתה אוסף את הדמעות, שים גם את דמעתי בתוכו, הֲלֹא אמנם תהיה דמעתי זו בְּסִפְרָתֶךָ, במספרך, ברשימתך.
פסוק י:אני מקווה שאָז יָשׁוּבוּ אוֹיְבַי אָחוֹר, בְּיוֹם שבו אֶקְרָא, ואתחנן אליך. ובכל מקרה זֶה הדבר שיָדַעְתִּי בביטחון – כִּי אֱלֹהִים עוזר לִי.
פסוק יא:בֵּאלֹהִים – שהוא שם המדגיש את מידת הדין, אֲהַלֵּל דָּבָר. בַּה' – שהוא שם המדגיש את מידת הרחמים, אֲהַלֵּל דָּבָר. אני מהלל אותו גם על הרעה וגם על הטובה.
פסוק יב:בֵּאלֹהִים בָּטַחְתִּי, לֹא אִירָא. מַה-יַּעֲשֶׂה אָדָם לִי.
פסוק יג:ואני מתחייב: עָלַי, אֱלֹהִים, לשלם נְדָרֶיךָ, את הנדרים שנדרתי לך. אֲשַׁלֵּם תּוֹדֹת לָךְ, אקריב לך קרבנות תודה, או גם תשלומי תודה אחרים,
פסוק יד:כִּי הִצַּלְתָּ את נַפְשִׁי מִמָּוֶת, הֲלֹא שמרת את רַגְלַי מִדֶּחִי, ממעידה וכישלון. ובמקום זה אגיע לְהִתְהַלֵּךְ לִפְנֵי אֱלֹהִים בְּאוֹר הַחַיִּים.