פסוק ב:ואל תתעלם. אל תתעלם עצמך מלשמוע תחינתי:
פסוק ג:אריד. כשאני מיילל בעת ספור התלאות והומה אני עליהם:
פסוק ד:מקול. מפני קול שאגת האויב ומהצרה אשר הרשע מביא עלי:
פסוק ד:כי ימיטו. המה מטים עלי און ר״ל עמל ויגיעה:
פסוק ד:ובאף. בעבור האף שיש להם עלי נוטרים לי שנאה ולא להשיב גמול כי לא עשיתי להם רעה:
פסוק ה:לבי יחיל. לזאת יפחד לבי ואימה של מיתה נפלה עלי:
פסוק ו:ותכסני. הרעד כסה כל גופי לגודל הרבוי והוא ענין מליצה:
פסוק ז:מי יתן. הלואי היה לי כנפים לעוף בהם כי אז הייתי פורח למרחוק לשכון שם להנצל מאויבי:
פסוק ח:ארחיק. עצמי לנדוד מהם ואף ללון במדבר לעולם:
פסוק ט:אחישה. ממהר הייתי להציל נפשי מרודפי הדומים לנסיעת הרוח וסערה:
פסוק י:בלע. השחת אויבי ופלג לשונם לבל ישמע איש שפת רעהו ויבוטל עצתם הרעה:
פסוק י:כי ראיתי. רואה אני מה שמרבים לעשות חמס וריב בתוך העיר אשר המה בה:
פסוק יא:יסובבוה. בכל עת יסובב החמס והריב על חומות העיר והוא מענין מליצה לומר כ״כ נתרבה עד שצר להם המקום ויסובבו על החומות:
פסוק יב:ולא ימיש. לא הוסר מרחוב העיר תוך ומרמה ועושים אפילו בפרהסיא:
פסוק יג:כי לא אויב. המחרף אותי אין מראה עצמו לי לאויב לשאוכל לסבול חרפתי אף המגדיל פיו לדבר בי רע אין מראה עצמו לי לשונא לשאוכל להסתיר עצמי ממנו כי בקל יוכל האדם לסבול חרפת האויב ולהסתיר עצמו מרעת השונא מאותם הידועים לו:
פסוק יד:ואתה. אמר זה נגד אחיתופל הלא אתה כערכי ר״ל יודע אתה כל מסתרי המדינה כמוני:
פסוק יד:אלופי ומיודעי. ואתה שר מהשרים שלי והייתי מודיע לך מצפון לבבי כי אמרתי שאוהב אתה לי וא״כ מאוד קשה עלי חרפתך ולהיות נשמר מרעתך:
פסוק טו:נמתיק סוד. שנינו יחד היינו מתחכמים בדבר העצה להוציאה לאור במיטב הענין:
פסוק טו:ברגש. בקיבוץ ובחבורה אחת:
פסוק טז:ישי מות. ה׳ יחייב עליהם את המות ר״ל על אחיתופל וריעיו:
פסוק טז:חיים. פתאום כשהם בריאים לא מתוך חולי למען יכירו הכל שבא בגמול:
פסוק טז:כי רעות. ראוים הם למיתה פתאומית כי רעות במגורם ולתוס׳ ביאור אמר בקרבם:
פסוק יח:ערב וגו׳. בכל שלש התפלות אספר התלאות ואהמה אליהם:
פסוק יט:פדה בשלום. מעולם פדה נפשי להשיבה בשלום מהמלחמות הבאות עלי עם כי הנלחמים עמדי היו בעם רב ואני במתי מספר:
פסוק כ:ישמע. כן עתה ישמע אל חרפתי ויכניע את מחרפי:
פסוק כ:ויושב קדם. ה׳ היושב בשמים אשר ברא מזמן קדם הוא יכניעם עד עולם:
פסוק כ:אשר. על אשר שאינם נותנים אל לבם שיוחלפו ויעברו מהעולם ולא יראו מהאלהים:
פסוק כא:שלח ידיו. על אחיתופל יאמר הנה בי שלח ידו אשר אני איש שלומו וחלל הברית אשר כרת עמי:
פסוק כב:חלקו. דברי פיו המה רכים וחלקים יותר מחמאה אבל בלבו חושב להלחם בי:
פסוק כב:רכו וגו׳. כפל הדבר במילות שונות:
פסוק כב:והמה פתיחות. כי בהם מרמה אותי להיות לו הכנה להצר לי:
פסוק כג:השלך. אמר דוד לנפשו השלך משאך על ה׳ וכן יהיה כי הוא יסבול משאך ר״ל בטח עליו שהוא יקל משאך מעליך וכן יהיה כי לא לעולם יעזוב את הצדיק להיות נוטה:
פסוק כד:תורידם. את אחיתופל וריעיו כי הם אנשי דמים ולכן לא יגיעו לחיות חצי ימיהם הקצובים להם:
פסוק כד:אבטח בך. להנצל מידם: