א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי׃ ג הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה׃ ד מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃ ה לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי׃ ו יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת׃ ז וָאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה׃ ח הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה׃ ט אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר׃ י בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃ יא יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃ יב הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃ יג כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃ יד וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי׃ טו אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ טז ישימות (יַשִּׁ֤י) (מָ֨וֶת ׀) עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃ יז אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃ יח עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃ יט פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃ כ יִשְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃ כא שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃ כב חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃ כג הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃ כד וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים ׀ תּוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מאירי

המאירי

פסוק א:
למנצח וכו׳ זה המזמור נאמ׳ כשברח דוד מירושלים מפני אבשלום ונאמר לו שאחיתופל בקושרים ונתירא הרבה ממועצותיו עד שאמר סכל נא את עצת אחיתופל ה׳ (ש״ב טו לא)
פסוק ב:
ונאמרה האזינה אצל השם דרך השאלה כי מלת האזינה מונחת כן מצד האזן.
פסוק ג:
ואריד בשיחי פירושו אתאונן בצערי ואהימה כמו ואהמה ואם הם שני שרשים כמו אריד וירדתי על ההרים (שופטי׳ יא לז)
פסוק ד:
וקול אויב נאמר על אבשלום ועקת רשע ר״ל צרת רשע נאמ׳ על אחיתופל וי״מ יטו כמו יגיעו כלומ׳ יסבבו עלי רע בשקר ובאון וישטמוני באף
פסוק ה:
ויחיל מלשון חיל כיולדה (תה׳ מח ז) ואימות מות כלומ׳ שהיה ירא שימיתוהו וגם בעצת אחיתופל נאמ׳ והכית את המלך לבדו (ש״ב יז ב),
פסוק ו:
ורעד ופלצות ענין אחד
פסוק ז:
ומי יתן לי וכו׳ כלומ׳ שהייתי נכסף שאוכל לברוח מפניהם בקלות שלא יוכלו להשיגני עד שאמרתי מי יתן לי אבר ר״ל כנף עד שאעוף ואשכון לבטח
פסוק ח:
וארחיק נדוד ללון במדברות ובזה אחיש ואמהר לעצמי מפלט
פסוק ט:
מרוח סועה ר״ל נוסעת מרוב סער ורעש והענין על תוקף הצרות המגעשות והמרעישות לבבו.
פסוק י:
בלע ה׳ ר״ל השחת עצתם ופלג לשונם כלומ׳ שתחלקם שלא יהיו בעצה אחת אבל זה בכה וזה בכה עד שתבלבל עצתם כי ראיתי בעיר ר״ל בירושלים חמס וריב ר״ל שיקשרו עלי והריני מת אם לא תסכל עצתם.
פסוק יא:
יומם ולילה יסובבוהו ר״ל שמבית ומחוץ החמס והריב על חומותיה ואון ועמל בקרבה ר״ל שמבית ומחוץ יסובבו עלי בלא הפסק והוא ענין הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תוך ומרמה.
פסוק יג:
והנה אחיתופל היה אוהבו ויועצו כל הימים עד שהיה מכיר שהיה שונאו היה נשמר ממנו אבל שהיה חושב בו שהוא אוהב נאמן לו ועל זה אמ׳ זה הענין הוא בבגידה כי האויב הזה לא היה מחרף אותי שאסבול לו ולא הגדיל עלי בלשונו שאסתר ואעלים עיני ממנו
פסוק יד:
אבל שהייתי מכבדו כאלו היה כערכי וכאלו היה אלופי ומיודעי ר״ל רעי וחברי ושיחדו היינו ממתיקים סוד ועצה על ענייני
פסוק טו:
וגם כשהייתי הולך בבית א׳ הייתי קורא אותו בפרסום בפני כל החבורה והוא ענין ברגש כלומ׳ בהמיה ובפרסום. ואמ׳ ואתה אנוש וגו׳ כי הנבואות ידברו פעם נסתר ופעם נמצא.
פסוק טז:
וחלה פני האל שישיא מות עלימו דרך משל שיפתה המות שיבא אליו ואל עוזריו פתאום וירדו שאול חיים כלומ׳ שלא ירגישו בחלים אלא שימותו בנגיפה דרך עונש. כי רעות במגורם ר״ל במקום אסיפתם הם בקרבם כלומ׳ מוכנות ומזומנות במחשבתם טרם בואם להתאסף במקום אסיפתם.
פסוק יז:
ואני כשאראה השתדלותם עלי אל א׳ אקרא ואשיחה בתפלה.
פסוק יח:
וישמע קולי עבר במקום עתיד כמשפט הנבואות
פסוק יט:
וכן פדה בשלום וכו׳ כלומ׳ שיפדה נפשי בשלום. מקרב לי ר״ל מהלחם עלי ורי״ש מקרב בקמץ חטף כי הוא מקור מענין כלי קרב (קהלת ט יח) ויש לפרשו כפשוטו כלומ׳ מהתקרב ומנגוע בי. וכי ברבים פירושו ואע״פ שרבים היו עמדי כלומ׳ להלחם עמדי ובי״ת ברבים נוספת כמו לחמו בלחמי (משלי ט ה) או איפשר כפשוטו כי רבים עמדי לעזרתי אחר השגחת השם כענין רבים אשר אתנו (מ״ב ו טז) וי״א שאמ׳ זה על שם וכל ישר׳ ויהודה אוהבים את דוד (ש״א יח טז)
פסוק כ:
וראיתם ישמע אל ויענם ר״ל שישמע תפלת עוזרי. ואין נראה כן שדוד לא היה בוטח רק באל ית׳ וישמע אל פירושו לקולי ויענם פירושו ויכניעם מלשון לענות מפני (שמות י ג). ויושב קדם סלה הוא חוזר למה שאמ׳ ישמע אל כלומ׳ ישמע אל שהוא יושב קדם סלה ויכניעם ואשר אין חליפות למו פירושו על האויבים כלומ׳ שלעולם לא יחליפו מידותיהם והנהגותיהם לאל אפי׳ רגע אחד וזה מפני שלא יראו אלהים. וי״מ אשר אין וכו׳ על האל ית׳ כלומ׳ יכניעם האל ויושב קדם סלה אשר אין חליפות למו ר״ל שינוי ולמו נאמ׳ לפעמים על יחיד כמו לו כדרך יסכון עלימו (איוב כב ב) כבו עליו יחזו פנימו (תה׳ יא ז) כמו פניו, ולא יראו א׳ כמו כי לא יראו.
פסוק כא:
ואמ׳ על אחיתופל שלח ידיו בשלומיו ר״ל באיש שלומיו על דרך ואני תפלה (תה׳ קט) שהוא כמו איש תפלה וי״מ בשלומיו בשורק מלשון שלמים הם אתנו (ברא׳ לד כא).
פסוק כב:
ועתה אני מכיר כי כל מה שהיה מראה עצמו אוהב אלי היה שקר וזהו חלקו מחמאות פיו ר״ל יותר מחמאות וחסר מלת אמרי כלומ׳ אמרי פיו היו יותר חלקים מחמאה או שמא המ״ם מן התיבה ומן האותיות הנוספות כמו אזרוע מלחמה תשועה ודומיהם ור״ל ממתקי פיו היו חלקים. ופתיחות כמו חרבות כדרך ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה ה).
פסוק כג:
ואמ׳ כמיעץ לעצמו ולכל הסר למשמעתו השלך על ה׳ יהבך ר״ל משאך וכמו שאמרו ז״ל שקול יהביך ושדי אגמלא (מגלה יח) ואמ׳ והוא יכלכלך הוא פועל יוצא כלומ׳ יכין אותך שתסבלהו כי לא יתן לעולם מוט לצדיק.
פסוק כד:
וחזר לקללת האויב ואמ׳ ואתה א׳ תורידם תוריד אלה הרשעים לבאר שחת והוא הקבר או גהינם כי ימצא בלשון קבר כמו לשחת קראתי אבי אתה (איוב יז טו) ופעם לגיהנם. ואנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ר״ל שלא יגיעו לחצי ימיהם ואני אבטח בך לקבל תפלתי.