א לַמְנַצֵּ֥חַ בִּנְגִינֹ֗ת מַשְׂכִּ֥יל לְדָוִֽד׃ ב הַאֲזִ֣ינָה אֱ֭לֹהִים תְּפִלָּתִ֑י וְאַל־תִּ֝תְעַלַּ֗ם מִתְּחִנָּתִֽי׃ ג הַקְשִׁ֣יבָה לִּ֣י וַעֲנֵ֑נִי אָרִ֖יד בְּשִׂיחִ֣י וְאָהִֽימָה׃ ד מִקּ֤וֹל אוֹיֵ֗ב מִפְּנֵ֣י עָקַ֣ת רָשָׁ֑ע כִּי־יָמִ֥יטוּ עָלַ֥י אָ֝֗וֶן וּבְאַ֥ף יִשְׂטְמֽוּנִי׃ ה לִ֭בִּי יָחִ֣יל בְּקִרְבִּ֑י וְאֵימ֥וֹת מָ֝֗וֶת נָפְל֥וּ עָלָֽי׃ ו יִרְאָ֣ה וָ֭רַעַד יָ֣בֹא בִ֑י וַ֝תְּכַסֵּ֗נִי פַּלָּצֽוּת׃ ז וָאֹמַ֗ר מִֽי־יִתֶּן־לִּ֣י אֵ֭בֶר כַּיּוֹנָ֗ה אָע֥וּפָה וְאֶשְׁכֹּֽנָה׃ ח הִ֭נֵּה אַרְחִ֣יק נְדֹ֑ד אָלִ֖ין בַּמִּדְבָּ֣ר סֶֽלָה׃ ט אָחִ֣ישָׁה מִפְלָ֣ט לִ֑י מֵר֖וּחַ סֹעָ֣ה מִסָּֽעַר׃ י בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃ יא יוֹמָ֤ם וָלַ֗יְלָה יְסוֹבְבֻ֥הָ עַל־חוֹמֹתֶ֑יהָ וְאָ֖וֶן וְעָמָ֣ל בְּקִרְבָּֽהּ׃ יב הַוּ֥וֹת בְּקִרְבָּ֑הּ וְֽלֹא־יָמִ֥ישׁ מֵ֝רְחֹבָ֗הּ תֹּ֣ךְ וּמִרְמָֽה׃ יג כִּ֤י לֹֽא־אוֹיֵ֥ב יְחָֽרְפֵ֗נִי וְאֶ֫שָּׂ֥א לֹֽא־מְ֭שַׂנְאִי עָלַ֣י הִגְדִּ֑יל וְאֶסָּתֵ֥ר מִמֶּֽנּוּ׃ יד וְאַתָּ֣ה אֱנ֣וֹשׁ כְּעֶרְכִּ֑י אַ֝לּוּפִ֗י וּמְיֻדָּֽעִי׃ טו אֲשֶׁ֣ר יַ֭חְדָּו נַמְתִּ֣יק ס֑וֹד בְּבֵ֥ית אֱ֝לֹהִ֗ים נְהַלֵּ֥ךְ בְּרָֽגֶשׁ׃ טז ישימות (יַשִּׁ֤י) (מָ֨וֶת ׀) עָלֵ֗ימוֹ יֵרְד֣וּ שְׁא֣וֹל חַיִּ֑ים כִּֽי־רָע֖וֹת בִּמְגוּרָ֣ם בְּקִרְבָּֽם׃ יז אֲ֭נִי אֶל־אֱלֹהִ֣ים אֶקְרָ֑א וַ֝יהוָ֗ה יוֹשִׁיעֵֽנִי׃ יח עֶ֤רֶב וָבֹ֣קֶר וְ֭צָהֳרַיִם אָשִׂ֣יחָה וְאֶהֱמֶ֑ה וַיִּשְׁמַ֥ע קוֹלִֽי׃ יט פָּ֘דָ֤ה בְשָׁל֣וֹם נַ֭פְשִׁי מִקֲּרָב־לִ֑י כִּֽי־בְ֝רַבִּ֗ים הָי֥וּ עִמָּדִֽי׃ כ יִשְׁמַ֤ע ׀ אֵ֨ל ׀ וְֽיַעֲנֵם֮ וְיֹ֤שֵׁ֥ב קֶ֗דֶם סֶ֥לָה אֲשֶׁ֤ר אֵ֣ין חֲלִיפ֣וֹת לָ֑מוֹ וְלֹ֖א יָרְא֣וּ אֱלֹהִֽים׃ כא שָׁלַ֣ח יָ֭דָיו בִּשְׁלֹמָ֗יו חִלֵּ֥ל בְּרִיתֽוֹ׃ כב חָלְק֤וּ ׀ מַחְמָאֹ֣ת פִּיו֮ וּֽקֲרָב־לִ֫בּ֥וֹ רַכּ֖וּ דְבָרָ֥יו מִשֶּׁ֗מֶן וְהֵ֣מָּה פְתִחֽוֹת׃ כג הַשְׁלֵ֤ךְ עַל־יְהוָ֨ה ׀ יְהָבְךָ֮ וְה֪וּא יְכַ֫לְכְּלֶ֥ךָ לֹא־יִתֵּ֖ן לְעוֹלָ֥ם מ֗וֹט לַצַּדִּֽיק׃ כד וְאַתָּ֤ה אֱלֹהִ֨ים ׀ תּוֹרִדֵ֬ם ׀ לִבְאֵ֬ר שַׁ֗חַת אַנְשֵׁ֤י דָמִ֣ים וּ֭מִרְמָה לֹא־יֶחֱצ֣וּ יְמֵיהֶ֑ם וַ֝אֲנִ֗י אֶבְטַח־בָּֽךְ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינֹת, מַשְׂכִּיל לְדָוִד.
פסוק ב:
הַאֲזִינָה, אֱלֹהִים, לתְפִלָּתִי, ולכל הפחות אבקש אַל תִּתְעַלַּם מִתְּחִנָּתִי.
פסוק ג:
הַקְשִׁיבָה לִּי וַעֲנֵנִי כאשר אָרִיד, אקונן, אבכה בְּשִׂיחִי, בסיפור צרותי וכאבי וְאָהִימָה, ארעיש, אשאג, איאנח.
פסוק ד:
מִקּוֹל אוֹיֵב מתקיף ומחרף, מִפְּנֵי עָקַת, לחץ הרָשָׁע, כִּי הם יָמִיטוּ, מטילים עָלַי אָוֶן, את הרֶשע שלהם, וּבְאַף, מתוך כעס יִשְׂטְמוּנִי, שונאים אותי.
פסוק ה:
לִבִּי יָחִיל, פוחד בְּקִרְבִּי, וְאֵימוֹת מָוֶת נָפְלוּ עָלָי.
פסוק ו:
יִרְאָה וָרַעַד יָבֹא בִי, וַתְּכַסֵּנִי פַּלָּצוּת, רעד וזעזוע, פחד גדול.
פסוק ז:
וָאֹמַר: מִי יִתֶּן לִי אֵבֶר, כנף כַּיּוֹנָה, אָעוּפָה מכאן וְאֶשְׁכֹּנָה, אשב במקום כלשהו. איני מבקש אלא לברוח למקום בטוח –
פסוק ח:
הִנֵּה אַרְחִיק נְדֹד, אָלִין בַּמִּדְבָּר, בודד אך בטוח. סֶלָה.
פסוק ט:
אָחִישָׁה, אמהר לחפש מִפְלָט לִי מֵרוּחַ סֹעָה, עזה, מִסָּעַר, סופה – מהומה וצרה הקשורה לאויבי:
פסוק י:
בַּלַּע, הַשמד, או: בלבל, אֲדֹנָי, פַּלַּג, חתוך, הפרד את לְשׁוֹנָם הרע של אויבי, כִּי רָאִיתִי חָמָס וְרִיב בָּעִיר, המעשים הרעים מצויים בכל מקום בעיר: עִיר,
פסוק יא:
יוֹמָם וָלַיְלָה יְסוֹבְבֻהָ בחמס וריב עַל חוֹמֹתֶיהָ, וְאָוֶן וְעָמָל, שחיתות ורֶשע נמצאים בְּקִרְבָּהּ.
פסוק יב:
הַוּוֹת, אסונות, או: מזימות רֶשע בְּקִרְבָּהּ, וְלֹא יָמִישׁ, יזוזו מֵרְחֹבָהּ תֹּךְ, תככים וּמִרְמָה.
פסוק יג:
כאן מגיע המשורר לנקודה כואבת במיוחד: כִּי לֹא אוֹיֵב מאז ומעולם הוא מי שיְחָרְפֵנִי, מקלל אותי, שכן אילו היה מדובר באויב ידוע – וְאֶשָּׂא, הייתי מסוגל לשאת את חרפתו, ולֹא מְשַׂנְאִי משכבר עָלַי הִגְדִּיל, מתגבר ומאיים, שהרי אילו היה מדובר בשונא מוכר – וְאֶסָּתֵר, הייתי מוצא דרכים להתחבא מִמֶּנּוּ.
פסוק יד:
וְאַתָּה – הוא פונה אל רודפו כמדבר אליו מקרוב – הלוא היית אֱנוֹשׁ כְּעֶרְכִּי, אדם שהערכתי שהוא שווה לי, ואף יותר מזה: אַלּוּפִי, המורה והמפקד שלי וּמְיֻדָּעִי, המכר שלי,
פסוק טו:
אֲשֶׁר בעבר מתוך קרבת נפש יַחְדָּו נַמְתִּיק, היינו מספרים זה לזה סוֹד, סודות, ובְבֵית אֱלֹהִים נְהַלֵּךְ, היינו יחד מהלכים בְּרָגֶשׁ, בהתרגשות, בהתעוררות. כאשר אנשים כל כך קרובים – יתר על כן, אנשים העובדים את ה' יחד – נעשים אויבים זה לזה, הכאב גדול הרבה יותר. דוד מקלל את אויביו:
פסוק טז:
יַשִּׁי, ישסה, יקומם ה' את המָוֶת עָלֵימוֹ – על רודפַי, שיֵרְדוּ שְׁאוֹל חַיִּים, כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם, בדירתם, כלומר בְּקִרְבָּם, בחדרי לבבם.
פסוק יז:
ומה שאֲנִי יכול לעשות – אֶל אֱלֹהִים אֶקְרָא, וַה' יוֹשִׁיעֵנִי.
פסוק יח:
עֶרֶב וָבֹקֶר וְצָהֳרַיִם אָשִׂיחָה, אתפלל וְאֶהֱמֶה, אזעק, אשתוקק. וַיִּשְׁמַע ה' קוֹלִי. כך אני בטוח, כפי שתמיד הוא שומע קולי ומושיע אותי.
פסוק יט:
את שני הפסוקים הבאים אפשר לראות כסיפור הדברים לאחר זמן או כהיזכרותו של המשורר במקרים רבים מן העבר שבהם הציל אותו ה' ממצוקותיו: ה' פָּדָה, הציל בְשָׁלוֹם את נַפְשִׁי מִקְּרָב לִי, מן הקרבות שמתחוללים מסביבי, כִּי בְרַבִּים הָיוּ עִמָּדִי, בעבור הרבים שתמכו בי.
פסוק כ:
יִשְׁמַע אֵל לידידַי וְיַעֲנֵם, וְיֹשֵׁב קֶדֶם, הקדוש ברוך הוא, שהווייתו מאז ומקדם, יענם. סֶלָה. ושוב חוזר המשורר לדבר על האויבים בזמן המצוקה: אֲשֶׁר אֵין חֲלִיפוֹת, שינויים לָמוֹ, להם ולדרכם. הם ממשיכים לצעוד בדרכם הרעה, וְלֹא יָרְאוּ אֱלֹהִים.
פסוק כא:
האויב שלי שָׁלַח יָדָיו בִּשְׁלֹמָיו, באנשי שלומו, חִלֵּל בְּרִיתוֹ אתם.
פסוק כב:
כלפי חוץ חָלְקוּ, היו חלקות מַחְמָאֹת, יותר מחמאה דברי פִּיו, הוא החליק לשון, ואולם קְרָב ומלחמה היו בתוך לִבּוֹ. רַכּוּ דְבָרָיו יותר מִשֶּׁמֶן, וְאולם הֵמָּה – דבריו פְתִחוֹת, חרבות שהוצאו מן הנדן, כלי נשק שלופים.
פסוק כג:
דברי חיזוק כלליים: הַשְׁלֵךְ עַל ה' את יְהָבְךָ, המשא שלך, העול המעיק עליך, וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ, יכיל אותך, יישא את סבלך. הוא לֹא יִתֵּן לְעוֹלָם מוֹט, התמוטטות לַצַּדִּיק.
פסוק כד:
וביחס לאויבים – וְאַתָּה, אֱלֹהִים, תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת. אלו שהיו אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, ימותו בקיצור ימים. וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.