פסוק ב:פועל פעלת. הפעולה אשר פעלת:
פסוק ג:אתה ידך. בכח ידך גרשת את העובדי גלולים מא״י ובמקומם נטעת את ישראל תרע. הרעות העובדי גלולים ושלחתם מארצם:
פסוק ד:כי לא בחרבם. מה שירשו ישראל את הארץ לא ירשו בחרבם ובכחם אלא אתה הושעת להם בימינך ובההארה הבא להם מפניך כי היית מרוצה להם:
פסוק ה:מלכי אלהים. הלא אתה אלהים ובידך להושיע ואתה הוא מלכי וראוי למלך להושיע לעמו כאשר יש לאל ידו ולזה צוה להביא ישועות יעקב:
פסוק ו:בשמך וגו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ח:כי הושעתנו. לא בכח ידינו אלא ממך באה הישועה:
פסוק ט:באלהים. במהללי אלהים:
פסוק ט:ושמך לעולם. שמך הקיים לעולם נודה סלה אף בטרם בוא התשועה:
פסוק י:אף זנחת. אף בעת אשר עדיין זנחת אותנו והכלמת אותנו ולא תצא בצבאותינו:
פסוק יא:תשיבנו אחור. לברוח לאחור מפני הצר:
פסוק יא:שסו למו. בוזזים לעצמם את אשר לנו:
פסוק יב:כצאן מאכל. כצאן הנתונים למאכל:
פסוק יג:ולא רבית. לא לקחת רב הון בחלופיהם:
פסוק יד:לשכנינו. בעבור כי הם יודעים ביותר מהצרות הבאות עלינו ולזה יחרפו אותנו:
פסוק טו:תשימנו משל. כאשר יבוא על מי צרות מרובות וגדולות ימשלו לומר שדומה הוא לצרות הבאות על ישראל:
פסוק טו:מנוד ראש. נדים בראש בדרך לעג:
פסוק טז:נגדי. רואה אני בכלימתי:
פסוק טז:ובושת פני. מה שמביישים פני כסה אותי לגודל רבויים והוא מלשון מליצה:
פסוק יז:מפני אויב. אשר חרפונו ומפני רדיפות אשר רדפונו:
פסוק יח:כל זאת. עם שכל זאת בא עלינו אעפ״כ לא שכחנו מלהודות לך ולא שקרנו להכזיב התורה שקבלנו בברית:
פסוק יט:ותט. מלת לא משמשת בשתים כאלו אמר ולא תט ר״ל לא נטה רגלינו מן ארחך:
פסוק כ:כי דכיתנו. עם כי דכית אותנו במקום תנים:
פסוק כא:אם שכחנו. האם שכחנו שם ה׳ בתמיה וכי פרשנו כפינו לאל זר:
פסוק כב:הלא וגו׳. כי אמרנו הלא אלהים יחקר זאת וענש יענש:
פסוק כג:כי עליך. אלא בעבור יראתך הורגנו והיינו נחשבים כצאן המוכן לטבח:
פסוק כד:עורה. לזה עורה נא להושיע ולא תהיה כמו הישן:
פסוק כה:תשכח. מוסב על למה תשכח וכו׳:
פסוק כו:כי שחה. נפשנו מושפלת עד לעפר:
פסוק כז:קומה. לזה קום ועזור לנו ואם אין אנו ראויים פדנו למען חסדך: