פסוק א:לַמְנַצֵּחַ, העומד בראש המקהלה או הנגנים, לִבְנֵי קֹרַח מַשְׂכִּיל, כינוי לשיר מסוים, אולי לשיר לימודי. לפי שיר הגותי לאומי זה, גורלם הייחודי של ישראל, על עליותיו ומורדותיו, נעוץ בדבקותם של ישראל בה'.
פסוק ב:אֱלֹהִים, בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ על ימי העבר. אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ על פֹּעַל שפָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם, בִּימֵי קֶדֶם, כמו למשל כיבוש הארץ:
פסוק ג:אַתָּה ביָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ, העברת ממקומם וַתִּטָּעֵם, נטעת את אבותינו במקום הגויים שגירשת. תָּרַע, שברת לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם מארץ ישראל.
פסוק ד:כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ ישראל את האָרֶץ, וּזְרוֹעָם לבדה לֹא הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ, להם, כִּי אם יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי, כאשר רְצִיתָם.
פסוק ה:אַתָּה הוּא מַלְכִּי, אֱלֹהִים. צַוֵּה שוב יְשׁוּעוֹת ליַעֲקֹב, כבעבר.
פסוק ו:בְּךָ, על ידיך את צָרֵינוּ, אויבינו נְנַגֵּחַ, בְּשִׁמְךָ נָבוּס, נרמוס, נכניע את קָמֵינוּ, האויבים הקמים עלינו.
פסוק ז:כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח, וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי.
פסוק ח:כִּי אתה הוא זה אשר הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ, וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ, ביישת.
פסוק ט:בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל הַיּוֹם, וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה. סֶלָה, סימן מוסיקלי שמציין הפסקה או סיום בית, או: אכן, לעולם.
פסוק י:כל זה הוא זיכרון העבר, הודאה והכרה בכך שכוח ה' הוא שעמד ויעמוד לישראל בניצחונותיהם. אך ההווה שונה לגמרי – אַף זָנַחְתָּ אותנו וַתַּכְלִימֵנוּ, וְהדבר בא לידי ביטוי בכך שלֹא תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ. אין לנו תמיכה מצדך.
פסוק יא:תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר בנסיגה ובבריחה מִנִּי צָר, מהאויב, וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ, שדדו אותנו ואת רכושנו לָמוֹ, לעצמם.
פסוק יב:תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן שאין להן כוח להתגונן והן טרף לכול למַאֲכָל, וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ, פיזרת אותנו.
פסוק יג:תִּמְכֹּר את עַמְּךָ לעבדים בְלֹא הוֹן, כשבויים זולים, וְלֹא רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם. אנו נמכרים ונזנחים תמורת דברים של מה-בכך בלי שיצמח רווח מרובה מכך.
פסוק יד:תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ, לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ.
פסוק טו:תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל, הפכנו דוגמה להשפלה וביזיון בַּגּוֹיִם, נעשינו מקור למְנוֹד רֹאשׁ של רחמים ובוז כלפינו בַּלְאֻמִּים.
פסוק טז:כָּל הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי, וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי
פסוק יז:מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף, מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם.
פסוק יח:וכאן באה תפילה ובה מילות תלונה: כָּל זֹאת – האסונות וההשפלות הללו בָּאַתְנוּ, באו עלינו, ובכל זאת לֹא שְׁכַחֲנוּךָ. נשארנו דבקים בך וְלֹא שִׁקַּרְנוּ, בגדנו בִּבְרִיתֶךָ. אנחנו עדיין מקיימים אותה.
פסוק יט:לֹא נָסוֹג, התרחק לאָחוֹר לִבֵּנוּ מעבודתך, וַתֵּט, גם אם הסטת את אֲשֻׁרֵינוּ, צעדינו מִנִּי אָרְחֶךָ, מדרכך, אם באמצעות ניסיונות קשים או בהפקרתנו לכול.
פסוק כ:כִּי דִכִּיתָנוּ, דיכאת ושיברת אותנו בִּמְקוֹם תַּנִּים, בשממה וחורבן, וַתְּכַס, עטפת עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת, במקום של אפלה ופחד.
פסוק כא:אך גם אִם בזמן כלשהו שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וחטאנו, וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר בתפילה,
פסוק כב:הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר זֹאת, כִּי הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב. ובהיקף מבטו הגדול הוא יודע שנשארנו נאמנים לו.
פסוק כג:כִּי עָלֶיךָ, בגללך הֹרַגְנוּ כָל הַיּוֹם. השנאה לישראל היא ביטוי לאיבה כלפיך, ה'. ולפיכך בגללך ולמענך אנו סובלים. נֶחְשַׁבְנוּ בעיני כולם כְּצֹאן טִבְחָה.
פסוק כד:עוּרָה, לָמָּה תִישַׁן, אֲדֹנָי?! נראה שאינך שם לב אלינו, כאילו אתה ישן. הָקִיצָה, אַל תִּזְנַח אותנו לָנֶצַח!
פסוק כה:לָמָּה פָנֶיךָ תַסְתִּיר, תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ?!
פסוק כו:כִּי שָׁחָה, התכופפה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ. אנו מדוכאים וירדנו עד עפר. דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ. אי אפשר לרדת למטה ממצבנו השפל.
פסוק כז:קוּמָה, עֶזְרָתָה לָּנוּ, עוזרנו, וּפְדֵנוּ, הושיענו לְמַעַן חַסְדֶּךָ.