תנ"ך על הפרק - תהילים מד - ירידה לצורך עליה / הרב לייב מינצברג ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים מד

611 / 929
היום

הפרק

לַמְנַצֵּ֬חַ לִבְנֵי־קֹ֬רַח מַשְׂכִּֽיל׃אֱלֹהִ֤ים ׀ בְּאָזְנֵ֬ינוּ שָׁמַ֗עְנוּ אֲבוֹתֵ֥ינוּ סִפְּרוּ־לָ֑נוּ פֹּ֥עַל פָּעַ֥לְתָּ בִֽ֝ימֵיהֶ֗ם בִּ֣ימֵי קֶֽדֶם׃אַתָּ֤ה ׀ יָדְךָ֡ גּוֹיִ֣ם ה֭וֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵ֑ם תָּרַ֥ע לְ֝אֻמִּ֗ים וַֽתְּשַׁלְּחֵֽם׃כִּ֤י לֹ֪א בְחַרְבָּ֡ם יָ֥רְשׁוּ אָ֗רֶץ וּזְרוֹעָם֮ לֹא־הוֹשִׁ֪יעָ֫ה לָּ֥מוֹ כִּֽי־יְמִֽינְךָ֣ וּ֭זְרוֹעֲךָ וְא֥וֹר פָּנֶ֗יךָ כִּ֣י רְצִיתָֽם׃אַתָּה־ה֣וּא מַלְכִּ֣י אֱלֹהִ֑ים צַ֝וֵּ֗ה יְשׁוּע֥וֹת יַעֲקֹֽב׃בְּ֭ךָ צָרֵ֣ינוּ נְנַגֵּ֑חַ בְּ֝שִׁמְךָ֗ נָב֥וּס קָמֵֽינוּ׃כִּ֤י לֹ֣א בְקַשְׁתִּ֣י אֶבְטָ֑ח וְ֝חַרְבִּ֗י לֹ֣א תוֹשִׁיעֵֽנִי׃כִּ֣י ה֭וֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵ֑ינוּ וּמְשַׂנְאֵ֥ינוּ הֱבִישֽׁוֹתָ׃בֵּֽ֭אלֹהִים הִלַּלְ֣נוּ כָל־הַיּ֑וֹם וְשִׁמְךָ֓ ׀ לְעוֹלָ֖ם נוֹדֶ֣ה סֶֽלָה׃אַף־זָ֭נַחְתָּ וַתַּכְלִימֵ֑נוּ וְלֹא־תֵ֝צֵ֗א בְּצִבְאוֹתֵֽינוּ׃תְּשִׁיבֵ֣נוּ אָ֭חוֹר מִנִּי־צָ֑ר וּ֝מְשַׂנְאֵ֗ינוּ שָׁ֣סוּ לָֽמוֹ׃תִּ֭תְּנֵנוּ כְּצֹ֣אן מַאֲכָ֑ל וּ֝בַגּוֹיִ֗ם זֵרִיתָֽנוּ׃תִּמְכֹּֽר־עַמְּךָ֥ בְלֹא־ה֑וֹן וְלֹ֥א־רִ֝בִּ֗יתָ בִּמְחִירֵיהֶֽם׃תְּשִׂימֵ֣נוּ חֶ֭רְפָּה לִשְׁכֵנֵ֑ינוּ לַ֥עַג וָ֝קֶ֗לֶס לִסְבִיבוֹתֵֽינוּ׃תְּשִׂימֵ֣נוּ מָ֭שָׁל בַּגּוֹיִ֑ם מְנֽוֹד־רֹ֝֗אשׁ בַּל־אֻמִּֽים׃כָּל־הַ֭יּוֹם כְּלִמָּתִ֣י נֶגְדִּ֑י וּבֹ֖שֶׁת פָּנַ֣י כִּסָּֽתְנִי׃מִ֭קּוֹל מְחָרֵ֣ף וּמְגַדֵּ֑ף מִפְּנֵ֥י א֝וֹיֵ֗ב וּמִתְנַקֵּֽם׃כָּל־זֹ֣את בָּ֭אַתְנוּ וְלֹ֣א שְׁכַחֲנ֑וּךָ וְלֹֽא־שִׁ֝קַּ֗רְנוּ בִּבְרִיתֶֽךָ׃לֹא־נָס֣וֹג אָח֣וֹר לִבֵּ֑נוּ וַתֵּ֥ט אֲשֻׁרֵ֗ינוּ מִנִּ֥י אָרְחֶֽךָ׃כִּ֣י דִ֭כִּיתָנוּ בִּמְק֣וֹם תַּנִּ֑ים וַתְּכַ֖ס עָלֵ֣ינוּ בְצַלְמָֽוֶת׃אִם־שָׁ֭כַחְנוּ שֵׁ֣ם אֱלֹהֵ֑ינוּ וַנִּפְרֹ֥שׂ כַּ֝פֵּ֗ינוּ לְאֵ֣ל זָֽר׃הֲלֹ֣א אֱ֭לֹהִים יַֽחֲקָר־זֹ֑את כִּֽי־ה֥וּא יֹ֝דֵ֗עַ תַּעֲלֻמ֥וֹת לֵֽב׃כִּֽי־עָ֭לֶיךָ הֹרַ֣גְנוּ כָל־הַיּ֑וֹם נֶ֝חְשַׁ֗בְנוּ כְּצֹ֣אן טִבְחָֽה׃ע֤וּרָה ׀ לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן ׀ אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל־תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח׃לָֽמָּה־פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ׃כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃

מאמרים על הפרק

מאמר על הפרק

הרב לייב מינצברג ז
מאת:

ירידה לצורך עליה

הפרק מסתיים:

כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ׃
ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ׃
(תהילים מד כו-כז)

המדרש כורך את שני הפסוקים:

אמרו ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבון העולמים, אימתי את גואלני?
אמר להם: כשתרדו לירידה התחתונה, אותה שעה אני גואל אתכם, שנאמר...
"כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ". מה כתיב (=כתוב) אחריו?
"ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ".
(מדרש תהילים מה; שם קיט; שמות רבה א ט)

הירידה מביאה בעקבותיה עליה מחודשת, וכשנגמרת תקופה אחת מתחילה תקופה חדשה. כן הוא לאורך כל הדורות:

  • כעין זה מצינו ביציאת מצרים, שלקראת היציאה הכביד פרעה את עול השעבוד, "ומאז באתי אל פרעה הרע לעם הזה", ומסבירים שקושי השעבוד הוא שקירב את הגאולה.

  • לידתו של משה הייתה דווקא בעת גזירת "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו".

  • בדורו של המן הייתה ירידה גדולה, גזירה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, והיא הייתה הפתח לעליה הגדול של בית שני, ולהתעוררות של קבלת התורה מרצון והתחדשות והתחזקות תורה שבעל פה.

זאת כשם שהאילן שואב את כל כוחו מהגרעין הנזרע, אולם אין צמיחתו מתחילה אלא לאחר שניתן הגרעין בקרקע ונרקב, וכל צורתו מתעברת ורק אחר כך מתחילה נביטתה של הפריחה המחודשת.

וזו כוונת המדרש:

"למנצח"(תהילים כב א) - למי שהוא קופץ כאייל ומאיר לעולם בשעת חשכה, ואימתי הוא מאיר? - בלילה, אף על פי שהוא לילה יש בו אורה, הלבנה והכוכבים והמזלות. אימתי הוא חושך? - בעלות השחר, והלבנה שוקעת, והכוכבים נכנסין, והמזלות הולכים להם, אותה שעה אין חושך גדול הימנו, ואותה שעה הקב"ה מעלה את השחר מתוך החושך ומאיר לעולם, וכן הוא אומר "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו".
(ילקוט שמעוני תהילים תרפה)

וכן בסוף הגלות, לקראת ימות המשיח באים הייסורים והצרות של חבלי משיח, אשר לפי דברי גדולי הדור היו בימות השואה הנוראה, ובפעם הזאת התקיים בפועל "להשמיד להרוג ולאבד", וזו כבר ירידה תחתונה שאין למטה ממנה; כיליון ומיתה של החלק הארי של האומה. ומירידה תחתונה זו, בוודאי יבוא בקרוב בע"ה האור הגדול, האור הנצחי של ימות המשיח, העליה הגדולה שאין אחריה עוד ירידה.

ומעניין זה מובא בחז"ל:

אין בן דוד בא עד שיכלו שני בתי אבות מישראל ואלו הן ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל.
(סנהדרין לח.)
אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות.
אין בן דוד בא... עד שתכלה פרוטה מן הכיס.
(סנהדרין צז.)

ועוד כהנה, אשר לקראת הגאולה ירדו ישראל לדיוטא התחתונה.

וכאור הלבנה, אשר כל העת מתקטנת ומתחדשת, ואחר כל התקטנות באה התחדשות אשר היא הולכת ומתמלאת, אך כל זה רק עד בוא עת קץ, אשר אז יהיה אור הלבנה כאור החמה, ותהיה סיהרא באשלמותא (=הלבנה בשלמותה) ומאז לא תתכסה עוד.


פירושים על הפרק

פירוש על הפרק

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך