א וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃ ב דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃ ג וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃ ה וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃ ו וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃ ז וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ י וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ריב"א

יהודה בן אליעזר

פסוק א:
עוד נגע אחד אביא על פרעה. לפי שכבר כתב מכה זו למעלה בפרשת ואלה שמות שנא' הנה אנכי הורג את בנך בכורך. ולפי' לא האריך הכתוב כאן בפרשה:
פסוק ד:
ויאמר משה כה אמר ה'. פרש"י בעמדו לפני פרעה נאמרה לו שהרי משיצא לפניו לא הוסיף עוד ראות פניו. וא"ת היאך דבר לו הקב"ה במצרים והא כתוב כצאתי את העיר פרש"י שם אבל בתוך העיר לא היה מתפלל לפי שהיתה מלאה גלולים. וי"ל דאיתא במדרש שהגביהו הקב"ה עשרה טפחים. עי"ל לפי' חזקו' ניחא שמפרש בעמדו לפני פרעה שנאמרה לו למשה מפי הקב"ה דא"כ היה לרש"י לפרש כן גבי ויאמר ה' אל משה עוד נגע וגו' אלא ודאי משה אמר פרשה זו לפרעה מדעתו כמו שאמר התראת מכת הארבה דאיתא בתנחומא וז"ל מקים דבר עבדו זה משה שנא' לא כן עבדי משה. ועצת מלאכיו ישלים זה משה. שנא' וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים אמר לו הקב"ה לך אמור לבני ישראל ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה הלך משה ואמר להם כה אמר ה' כחצות הלילה. אמר הקב"ה הלא הבטחתי כבר את משה ואמרתי לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא אני לא אמרתי כן ויהיה עבדי משה נראה כמכזב אלא מה שאמר משה כחצות הלילה אף אני אעשה כחצות הלילה לקיים גזרתו של משה הרי מקים דבר עבדו לפי' ויהי בחצות הלילה מלמד שנחלקה הלילה מאליו וחלק כחוט השערה עכ"ל:
פסוק ה:
עד בכור השפחה אשר אחר הרחיים ולהלן הוא אומר עד בכור השבי אשר בבית הבור הוא בכור השפחה אשר אחר הרחיים אשר היו מטמינין אותו שם וכן פי' רשב"ם. ד"א בכור השפחה הוא בכור השבי כי כששמע בכור השפחה שאמר משה כן ברח לו ונתפש בשבי וזהו שנא' עד בכור השבי אשר בבית הבור. ואמנם אין ב' לשונות הללו מתישבין על דברי רש"י כמו שפי' לעיל וע"כ אמר הרב אליקים ז"ל לישב המקראות שודאי בכור השפחה אינו בכור השבי ומה שאמר לפרעה עד בכור השפחה היינו משום שרצה לומר לו לשון נופל על הלשון כי גבי מלך ראוי לומר עבד אבל מ"מ היה דעתו שילקו אף השבויי' שרצה לומר מן החשוב שבכולם ילקו ובכור השבי זה עד הוא הפחות שבכלם כמו שפרש"י:
פסוק ז:
לא יחרץ כלב לשונו. אף כי מלאך המות בא לעיר כדכתיב כי אין בית אשר אין שם מת ואמרי' בבא קמא פרק הכונס מלאך המות בא לעיר כלבים צועקים אעפ"כ לא יחרצו כך כתיב בפשטי הר"ם מקוצי. דבר אחר אע"פ שדרך כלבים לצעוק בלילה אעפ"כ לא יחרצו כך פי' רבינו מנחם מגו"ע. ד"א אע"פ שדרך כלבים לנבוח ולצעוק כשרואים אנשים עומדים ומקלם בידם אעפ"כ לא נבחו כשראו ישראל ומקלם בידם. כך פי' רבינו: