א וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃ ב דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃ ג וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃ ד וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃ ה וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃ ו וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃ ז וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃ ט וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃ י וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

נתינה לגר

הרב נתן מרקוס אדלר

פסוק ד:
כחצות הלילה, בפלגות ליליא. אולי צ"ל "כפלגות כפרש"י וכפי דרשת הש"ס (ברכות דף ה' ומכילתא פ' י"ג), אבל באמת רואים אנחנו, כי הת"א לא פי' כחצות כאלו הוא מקור, כאשר פירשו רש"י ויתר המדקדקים, יען כי לא ת' כד פלוג, כאשר ת' "כשמוע עשו" "כראותו כי אין הנער" ולדעתו הוא, שם מספר חלקיי כמו "חצי" ולכן תרגמו כאשר ת' "ויהי בחצי הלילה" בפלגות ליליא. אבל בכ"י שלי "כפלגות" בכ"ף.
פסוק ה:
הישב, דעתיר למתב. וכ"ת לקמן (י"ב כ"ט) משום שעדיין לא מצינו שבנו ישב על כסאו, ודוחק לומר ששב על פרעה.
פסוק ז:
לא יחרץ כלב, לא ינזק כלבא לישנה למנבח. הוא כמ"ש הרשב"ם, אבל בכורי ישראל אפי' קול נבוח של מזיקי החיות לא יזיק אותם, וכן "לא חרץ לבני ישראל לאיש את לשונו" (יהושע י"ד כ"א) משמע שלא נשך ולא הזיק, ולכאורה "למנבח" הוא התרגום של "יחרץ" ושפת יתר הוא, אבל באמת לא ינזק למנבח הוא התרגום של ולא יחרץ.
פסוק ח:
והשתחוו לי לאמר, ויבעון מני למימר. לא ת' "ויסגדון" משום שלא מצינו המקור "לאמר" אחר הפעל "השתחויה" רק בדרך החלטה "ויאמר" לכן ת' לשון בקשה. ובזה מתורץ מה שהקשה המהרש"א בח"א (זבחים דף ק"ב ע"ב) ד"ה "ואלו לדידיה לא קאמר" הלא לא מצינו באמת שהשתחוה אח"כ פרעה למשם ולאהרן ? ולדברי המת' א"ש, שאמר "עבדיך יבאו ויתחננו" ולא אמר "אתה תבא ותתחנן" כאשר היה באמת (לקמן י"ב ל"א וע"ש ברש"י) יען שחלק כבוד למלכות.