תנ"ך על הפרק - שמות יא - "כחצֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" / הרב איתן שנדורפי שליט"א

תנ"ך על הפרק

שמות יא

61 / 929
היום

הפרק

ההתראה על מכת בכורות

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃דַּבֶּר־נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ ׀ מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי־כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב׃וַיִּתֵּ֧ן יְהוָ֛ה אֶת־חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם ׀ הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי־פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם׃וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָ֑ה כַּחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם׃וּמֵ֣ת כָּל־בְּכוֹר֮ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַיִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל־כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה׃וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֙הוּ֙ לֹ֣א נִהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף׃וּלְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ־כֶּ֙לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד־בְּהֵמָ֑ה לְמַ֙עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה יְהוָ֔ה בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל׃וְיָרְד֣וּ כָל־עֲבָדֶיךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲוּוּ־לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל־הָעָ֣ם אֲשֶׁר־בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם־פַּרְעֹ֖ה בָּחֳרִי־אָֽף׃וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה לֹא־יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃וּמֹשֶׁ֣ה וְאַהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת־כָּל־הַמֹּפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָה֙ אֶת־לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא־שִׁלַּ֥ח אֶת־בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאַרְצֽוֹ׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב איתן שנדורפי שליט

"כחצֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים"

הקדמה

נאמר בפרקנו (פסוק ד): "ויאמר משה: כה אמר ד': כחצֹת הלילה אני יוצא בתוך מצרים".

נשאלת השאלה: מדוע אמר משה: "כחצות", ולא אמר: "בחצות"?

א. הסבר הגמרא

אמרה על כך הגמרא: (ברכות ד ע"א):

משה קסבר: שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו: 'משה בדאי הוא'. דאמר מר: 'למד לשונך לומר איני יודע, שמא תתבדה ותאחז'.

הסביר רש"י שם:

שמא יטעו אצטגניני פרעה - אם אני יודע לכוון השעה - הם אינם יודעים לכוון השעה, וקודם שיגיע חצות יהו סבורים שהגיע, ועדיין לא באה המכה, ויאמרו: 'משה בדאי הוא', הלכך, טוב לאחוז לשון איני יודע.

ב. שאלת רבנו בחיי

כתב רבנו בחיי (בפסוקנו):

כה אמר ד' כחצות הלילה - הקדוש ברוך הוא אמר לו: 'בחצות', כי כן העידה התורה במעשה: 'ויהי בחצי הלילה וד' הכה כל בכור' (יב, כט), אבל משה אמר: 'כחצות', דרשו רז"ל (ברכות ד ע"א): כדי שלא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו: 'משה בדאי הוא'.
ויש לשאול על המאמר הזה: כי בודאי איצטגניני פרעה וחרטומיו, מן המכה השלישית שהודו על כרחם ואמרו: 'אצבע אלקים היא' (ח, טו), לא נתראו לפני משה, ולא באו בהיכל המלך כלל, כי ראו במשה שהשיב כל חכמתם אחור ודעתם יסכל, ואם כן איך יתלו הטעות במשה, ויאמרו: 'משה בדאי הוא'? והם היודעים כי נאמנים כל דבריו בתשע מכות הקודמות, ולא נפל מכל דבריו ארצה! והנה המה חכמים מחוכמים, המכירים כי מעשיו של משה היו מאת ד', כי כבר הודו בכך!
ועוד כי אף אם יתלו הטעות במשה, מה היה משה חושש להם, שישנה בשביל כך הלשון שנאמר לו מפי הגבורה: 'בחצות', ויאמר להם בשמו: 'כחצות'? 

ג. שאלת ה"פני יהושע"

שאלה נוספת שאל ה"פני יהושע" על הגמרא (ברכות ד ע"א): "משה סבר שמא יטעו איצטגניני פרעה וכו' - לכאורה כמו זר נחשב שבאותו שעה שהיו נתונים בצרה, והיתה צעקה גדולה במצרים, כמוה לא היתה, ואין בית אשר אין שם מת, ואיך ישימו לבם להביט אחר משה ולדקדק אחריו ולרגעים יבחנוהו לתופסו בשקרן ברגע כמימרא, בדבר שאינו מעיקר האות והמופת".

ד. תשובת רבנו בחיי

ענה רבנו בחיי על שאלתו:

והנראה לומר כי עד המכה השלישית היו האצטגנינים והחרטומים חזקים באמונתם, והענין ברור אצלם כי כל מעשיו של משה רבינו בדרך חכמה ותחבולה, לא מאת ד' יתברך. אבל כאשר היתה המכה השלישית - היו מכחישים חכמת עצמם, ומודים בנבואת משה, ואז אמרו: 'אצבע אלקים היא' (ח, טו). ומשם ואילך היו רואים שהיו המכות באות בדברו של משה, ואחר התראתו מיד, והיו רואים שהיו מסתלקות בכל פעם ופעם בכח תפילתו, אז היה הענין הולך ומתחזק בלבם, והיתה נבואת משה מתבררת אצלם, והיה שם שמים נודע ומתקדש בעולם על ידו. וכיון שנאמנו דבריו בכל המכות, והיה ענין החרטומים והאצטגנינים הולך לאחור בשקריהם ופחזותם, וענין אמיתת נבואת משה מתגבר והולך, לכך נתירא משה במכה זו, האחרונה, שהיא חתימת עשר מכות, פן ימצאו החרטומים והאצטגנינים מקום לטעות בדבריו, מה שלא מצאו עד עתה בין המכות הקודמות. כי אם היו מוצאים עתה מקום לטעות - יהיו מכחישים כל המכות והאותות והמופתים למפרע, ויתחלל שם שמים, ועל כן היה הענין מוכרח למשה שהוצרך לשנות לשון ד' יתברך, פן יטעו הם ויכחישו למפרע, ונמצא שם שמים מתחלל. וחשש בזה במכה האחרונה, לפי שכל האותות הקודמים תלויין בה.

נמצאנו למדים מדברי רבנו בחיי שני דברים חשובים:

א. גם אם אדם השתכנע באמת - הוא עלול בקלות לחזור בו ולהתכחש לה.

ב. כדי למנוע חילול השם עלינו לחשוש גם לדבר רחוק שעלולים הגויים לומר, אף על פי שאין בהם אמת.

על פי זה ניתן לענות גם על שאלת ה"פני יהושע": כך דרכם של המתעקשים: גם אם הדבר הגדול קרה, אבל בהחמצה של דקה לפי חשבונם המוטעה, הם כבר יוכלו לטעון משהו, וגם את זה רצה משה למנוע [עיין בספר "פרחי כהונה" על מסכת ברכות שכתב כעין זה, ועיין ב"פני יהושע" שענה בדרך אחרת באריכות].

יהי רצון שתמיד נדייק בדברינו, תמיד נדבר בענוה, ותמיד נקדש שם שמים.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך