ואמר דבר נא באזני העם. כלומר אף ע"פ שכבר דברת דבר. עתה אחר שהגיע עת היציאה וישאלו איש מאת רעהו. כי שכר הוא להם חלף עבודתם אשר עבדו בהם בפרך. ולפי שעכשיו היו תוקף המכות והיו שונאים להם. ספר שנתנם הש"י לחן בעיניהם. גם האיש משה שהיה מביא עליהם המכות. גדול מאד בעיני עבדי פרעה זקני ביתו וחכמיו. ואע"פ שכל אומן סאני לחבריה. הכירו מעלת חכמתו עליהם והיו מכבדים אותו:
ויאמר משה כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא. ממדת רחמים למדת הדין בתוך מצרים. ובזאת היציאה ומת כל בכור בארץ מצרים. מן הגדול עד הקטן. אבל השם לא יצא בתוך מצרים כמו שאמרנו לפי שהם טמאים. ואפילו מלאך לא עבר שם. כאמרם אני ולא מלאך. אלא היה הענין כמו שכתבו בזוהר שהשם לא יצא ולא עבר. אלא ממכון שבתו השגיח במדת דינו להכות כל בכור. ואולי לזה רמזו הכה כל בכור למעלה. שזה רמז על שר מצרים. ואחר שהש"י הפילו והרגו מלמעלה. מיד נופלים מלכי מצרים של מטה. כאומרם יפקוד ה' על צבא המרום במרום. ואחר כך על מלכי האדמה. ולכן תמצא שהוזכר יציאת מצרים בתורה כמה פעמים. ולא הוזכר מפלת סנחריב. לפי שבכאן עשה השם משפט בבכורות של מעלה. וכרת כל הערלות והקליפות של מצרים. ובפרט ארבעה בכורות הרמוזים בפרשה זו. והם ומת כל בכור בארץ מצרים אחד. מבכור פרעה ב'. עד בכור השפחה ג'. וכל בכור בהמה ד'. ואחר שנכרתו אלו הד' ערלות וד' קליפות וד' בכורות של מעלה. נכרתו הבכורות של מטה. וכנגד זה כתב למעלה ד' לשונות של גאולה. והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי. וכנגדם אנו עושים ד' כוסות בליל פסח. וכנגד אלו הד' אמר דהע"ה כל גוים סבבוני בשם ה' כי אמילם א'. סבוני גם סבבוני ב'. סבוני כדבורים ג'. דחה דחיתני לנפול ד':
והיתה צעקה גדולה במצרים אשר כמוהו לא נהיתה. חוזר לקול הצעקה וזהו כמוהו. ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. זה לאות על מה שאמרנו. כי אחר שנכרתו ד' ערלות של מעלה. ערלת הכלב היא היותר קשורה והיותר רעה שבערלות. אשר עליה רמז דוד הצילה מחרב נפשי וגו'. והיוצאים מצד הדין של זה הכלב נקראים הכלבים עזי נפש. ואחר שהש"י הבטיח שיהרוג אלו הד' ערלות. בידוע שלכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. כי כבר נחלש כחו של מעלה. וי"א שלרוב חרונו על מה שאמר פרעה אליו כי ביום ראותך פני תמות. הקשה בדיבורו. לפי שהיה יודע שה' אלהיו עמו. ואמר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו. וקרא כלב לכל אחד מהמצריים. לא יחרץ לשונו לדבר שלא כרצונו. כ"ש ידו להזיקו. וזה להודיעו שאין לו יד להזיק. כ"ש להמית איש מבני ישראל. כ"ש אליו נביא ה' ושלוחו כי ה' שומרו:
ויאמר ה' לא ישמע אליכם פרעה. אולי חשב משה כי פרעה בדברים הקשות שדיבר אליו. יפחד וישוב מדרכו להודות לשם ה' ולשלח לישראל. לזה א"ל השם אני יודע כי לא ישמע אליכם פרעה בכל זה. למען רבות מופתי בארץ מצרים מכת בכורות ומופתיהם. ואולי יאמר למען רבות מופתי למען גדל מופתי. והטעם בזה לפי שמכת בכורות שהיתה עתידה. היא המכה היותר עקרית שבמכות. ולפיכך התרה בהם ראשונה. והיא תחלת המחשבה וסוף המעשה. וכמו שאמרו הכל הולך אחר החיתום. ולכן נעשתה ביד השם יתברך ולא ביד משה ולא ע"י מלאך ושרף. כי הדברים הגדולים ראוי לכנותם לשם. ואחר שמכה זו היתה בלי סבה בלי מחלה בלי כאב. אלא פתע פתאום מתו כל הבכורים מאדם ועד בהמה. הוא דבר גדול אשר לא נהיה כמוהו. באופן שכל הסבות היו קטנות בערכה. ואולי זאת המכה כמעט שלא היה ממש בראשונות. לפי שמקצתם או רובם עשו החרטומים. ולכן בכולם היה מחזק פרעה לבו. לפי שהיה מוצא תליה מה לתלות חזקתו וגובה לבו. אבל כשבאת מכת בכורות שהתנבא עליה מתחלה. וראו פועל גדול כזה בזאת המכה. האמינו בראשונות למפרע. וראו שכולן היו בחכמה ובהשגחה גמורה. עד שזאת המכה הגדיל הראשונות וחתמם בטבעת המלך. עד שהקטנה מהם היא שקולה כמכת בכורות ושוה לה. עד שלזה אנו אומרים אלו עשר מכות הביא הקב"ה על המצריים. וכן הן שקולות כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. וכן על אלו עשר מכות נתקיים העולם ונתחדש כמבראשית. ואם כן לזה אמר למען רבות מופתי למען גדל מופתי. והוא כמו רב לכם בני לוי. שהוא כמו דבר גדול. וכן פיר' כבוד עשרו ורוב בניו. מעלת גדולת בניו:
ומשה ואהרן עשו כל המופתים וגו' ויחזק ה'. כל זה נראה מיותר. וי"א ומשה ואהרן עשו כל המופתים האלה. להוציא משם מכת בכורות שהוא פועל אלהי. וגם זה ידוע. ונראה שיאמר ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה. וטרחו בהם בזריזות נפלא. ואם תאמר החריצות שקר. אחר שלא הועילו דבריהם ומופתיהם. לזה השיב ויחזק ה'. כלומר לא היה זה בעבור חסרונם. אלא בסבת חסרון ישראל שלא היו להם זכיות. ולכן ויאמר ה' החדש הזה לכם דברו אל כל עדת בני ישראל. בענין שבאלו המצות שצוה להם עתה יצאו. ולכן סמך לכאן ומשה ואהרן עשו ויחזק ה' וגו' אצל החדש הזה לכם. ולזה אמר בארץ מצרים. להורות על זה הטעם נתן להם בארץ מצרים אלו המצות. לפי שהיו טמאים כטומאת הנדה בשקוצי ארץ מצרים. ולא היה להם מצות. ונתן להם השי"ת אלו המצות. בענין שבזכותם ישלחם פרעה. כי באופן אחר לא היו ראויים אלו המצות להנתן להם. אלא במדבר סיני או באהל מועד. וזהו החדש הזה לכם. לתועלתכם ולהנאתכם. כי מצד קידוש החדש והמצות הנעשות בו. תזכו לגאולה ולנסים שנעשו בו. כי לזה נקרא ניסן ע"ש ה' נסי. וכן רמז החדש הזה לכם לעצמכם. מצד המצות. כי כל שאר החדשים והדברים שאדם עושה בזה העולם הוא לאחרים. כאומרו ועזבו לאחרים חילם. אבל מה שאדם עושה מהתורה והמצוה הוא לעצמו. וזהו החדש הזה לכם. וכן וספרתם לכם. ולקחתם לכם. אבל שאר כל המניינים והלקיחות של זה העולם אינן לעצמו. וזהו מרבה בשר מרבה רמה. שכל אלו הדברים מרבה לאחרים. כמו נכסים ועבדים ונשים. אבל מרבה תורה מרבה חיים. קנה לעצמו קנה לו ד"ת. כי התורה והמצוה הוא לעצמו ולא לאחרים. וזהו הוי המרבה לא לו. כמו שפירשתי במקומו. וכן רמז החדש הזה לכם. כי המנין של הלבנה הוא לישראל ולא לעו"ג. כי להם ניתן מנין השמש. כמו שפירשתי בפרשת ויצא יעקב ובפרשת תולדות יצחק. אבל לישראל נתנה להם הלבנה להקרא על שמה. וזהו צדיקים יקראו על שמך. שמואל הקטן וכו' כמו שהיא נקראת המאור הקטן. וזהו רמז לגלותם ולדלותם. שהם מתמעטים בגלות. וזהו שאמרו לכי ומעטי את עצמך. ובזה תירש עולם הבא. וכן הלבנה נראה ביום ובלילה. להורות שממשלת ישראל ביום בזה העולם ובלילה לעה"ב. אבל עו"ג אין ממשלתם אלא בעוה"ז. כמו שהשמש אינו נראה אלא ביום. וזהו החדש הזה לכם לאות ולא לאחרים לאות:
