כלה גמירא כליל כולכם ישלח. פי' מלת כלה הנאמרת פה אינה מגזרת כליה כמו ואכלה אותם כרגע לא תכלה פאת שדך רק מלשון כליל ופירושו כלכם ישלח והביא ראיה מאנקלוס שתרגם אותה גמירא שפירושו כליל כמו כליל תקטר שתרגומו גמיר תתסק ואילו היתה מלשון כליה היה מתרגם אותה שציתא כמו שתרגם ואכלה אותם ואשצי יתהון ולא תכלה לא תשצי:
אין נא אלא ל' בקשה. בברכות פ"ק ופירושו אין נא האמור פה אלא ל' בקשה ובמכילתא אל תאכלו ממנו נא אין נא אלא לשון חי שפירושו אין נא האמור פה. וכך אמרו אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל ואין זה לומר שכל מקום שנאמר בו עמידה היא תפלה ועוד אמרו יצחק תקן תפלת המנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלה תפלה שנאמר ולפני יי' ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנ' ויפגע במקום ואין פגיעה אלא תפלה וכן בכמה מקומות בגמרא וכלם ממין אחד:
בעמדו לפני פרעה נאמרה לו. אבל הפרשה הקודמת יתכן שנאמרה לו קודם בואו לפני פרעה והיא מה שנאמר' בפרשת ואלה שמות ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו ואחרי כן ישלח אתכם ונתתי את חן העם הזה בעיני מצרים כו' ושאלה אשה משכנתה כו' ונכתבה פה פעם שנית בעבור שעתה הגיע העת אשר ייעדם בה מאז אבל הפרשה הזאת שנאמר בה שהמכה אשר יצאו בה ישראל ממצרים תהיה בחצות הלילה ושימותו כל בכורי מצרים מבכור פרעה כו' והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים כו' ולכל בני ישראל כו' וירדו כל עבדיך כו' שלא רמז בה בשום מקום הוא בהכרח שנ' שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו שהרי משיצא לפניו לא הוסיף ראות פניו ואע"פ שהארץ מלאה גלולים ואמר תפל' קלה לא התפלל בתוך הכרך כדכתיב כצאתי את העיר וכל שכן דבור חמור. י"ל שבשביל כבוד משה שאמר לא אוסיף עוד ראות פניך שלא ימצא בדאי קפץ הב"ה ודבר עם משה בפלטין של פרע' שכך אמרו רז"ל קפץ הש"י עליו כביכ' נכנס בפלטי' של פרע' בשביל משה שלא ימצא בדאי ואת מוצא שלא דבר הב"ה עם משה בביתו של פרע' אלא אותה שעה בלבד מנין כצאתי את העיר וגומר או שהגביהו משם עשרה טפחים ודבר עמו כמו שאמרו במדרש במסכת סוכה שכינה לא ירדה למטה מעשרה. ופריך התם והא כתיב וירד יי' על הר סיני והכתיב ועמדו רגליו ביום ההוא על הר זיתים. ומשני למעלה מעשרה ואף על פי שבאותה אגדה דלעיל שאמרו בה כביכול נכנס בפלטין של פרעה בשביל משה כו' מסיים בה ועכשיו קפץ הב"ה ודבר עם משה שנאמר עוד נגע אחד ומשמע שהפרשה הקודמת ג"כ בעמדו לפני פרעה נאמר' לו מ"מ הרב לא דחק עצמו להצטרך לזה אלא בפרשה השנית משום דפרשה הקודמת אע"פ שכבר אמרו בה שבעמדו לפני פרעה נאמרה לו כיון שעל דרך הפשט יכול לפרש בה שזו היא שנאמרה לו קודם בואו לפני פרעה בפרשת ואלה שמות לא הוצרך לומר זה:
כחצות הלילה כהחלק הלילה. שיהיה כחצות מקור על משקל כעלות המנחה שאז יהיה הכ"ף שבו מתפרש במקום כאשר לא שיהיה כחצות שם כמו חצות לילה אקום מפני שאז הכ"ף שבו מתפרש כ"ף הדמיון כמו הלא כה דברי כאש וכפטיש או כ"ף השיעור כמו כעשרת הימים כאיפה שעורים ושניהם בלתי נכונים מפני שאם תתפרש כ"ף השיעור יחוייב שיהיה הדבר מסופק ואי אפשר לומר זה בדברי השם משום דמי איכא ספק' קמי שמיא ואם יתפרש כ"ף הדמיון יחוייב שתהי' השעה שדבר זה למשה באורתא דתליסר נגהי ארביסר ואמר לו למחר כחצות הלילה הזה שהוא בחצות הלילה של חמיסר אני יוצא בתוך מצרים ואי אפשר לומר זה שהרי לא דבר השם עם משה בלילה כלל אלא ביום שנאמר ויהי ביום דבר יי' ביום צוותו מן היום אשר צוה יי' הלכך עכ"ל שמלת כחצו' היא מקור שפירושו כאשר יחלק הלילה. אבל רז"ל דרשוהו שם כמו חצות לילה אקום והכ"ף כ"ף השיעור ולא שיהיה ספק למשה שהרי דבריו אלה הם דברי השם אלא שאמר ככה שמא יטעו איצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא הלכך טוב לאחוז לשון איני יודע דאמר מר במסכת דרך ארץ למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז אבל לא רצה לפרש אותו כ"ף הדמיון וכדרב אשי משום דלא נדבר השם עם משה אלא ביום ועוד שכבר פירש למעלה שפרשה זו בעמדו לפני פרעה נאמר לו שהיה ביום ועוד שחצות הלילה ידוע בעצמו ואינו צריך דמיון כדי להודיע וא"כ אין טעם לומר כחצות הלילה שפירושו כמו חצות הלילה הזה כן יהיה חצות הלילה של מכת בכורות דדוקא העת' שהיא בלתי ידועה עד שפירש אי זו עת מהעתים היא הוצרך לומר בעת שפירש כמו העת הזאת כן היא העת אשר אשוב אליך להודיע העת שישוב אי זו עת מהעתים היא אבל חצות הלילה שהיא עת נכרת ונבדלת בעצמה היה די לומר בחצות הלילה לא כחצות הלילה שפירושו כחצות הלילה יהיה החצות לילה של מכת בכורות וליכא למימר אעפ"כ צריך לומר כחצות מפני שאם יאמר בחצות הלילה לא היינו יודעים אי זה חצות הלילה הוא דאם כן בכחצות נמי אין אנו יודעים אי זה חצות לילה הוא:
עד בכור השבי למה לקו השבויים. אף על פי שאין כתוב כאן בכור השבי אלא בכור השפחה רצה רש"י ז"ל להתיר הקושיא של מקראות שבמעשה כתוב ויי' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי ומשמע שלקה גם בכור השבי ובהתרא' כתוב עד בכור השפח' דמשמע ולא בכור השבי שהוא פחות מבכור השפח' כמו שפירש הרב עצמו ואמר שמה שאמר הכתוב במעשה עד בכור השבי הוא לומר שאף בכור השבי לקה אף על פי שלא היו משעבדים את ישראל מאחר שהיו גם הם משועבדים כישראל כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם ובעבורם באה המכה הזאת על המצריים ולא בעבור ישראל ועכשו שלקו גם הם יתברר שבעבור ישראל באה המכה הזאת ולא בעבורם ומה שאמר הכתוב בהתרא' עד בכור השפחה שאין בכור השבי בכלל הוא מפני שעיקר המכה הזאת לא באה אלא בעבור שהיו משעבדים את ישראל והמשעבדים לא היו רק עד בכור השפחה שגם הם מפני שאבותיהם מצרים היה להם שררה על ישראל יהיו משעבדים אותם אבל בכור השבי שלא היו משעבדים את ישראל להיותם גם הם משועבדים כישראל ולא לקו אלא כדי שלא יאמרו יראתם תבעה עלבונם לא היו בכלל ההתראה מפני שההתראה לא היתה אלא בעבור ישראל והם אינם בכלל ומעתה לא קשיא ולא מידי משום דבהתראה באותן שלקו מפני שעבודן של ישראל קא מיירי והמעשה באותן שלקו בכלל קא מיירי ושמתים בצרתם דקאמר בבני השפחות כדי נסבה שלא נתחייבו ללקות בעבור זה אלו לא היו משעבדין את ישראל שאלו נתחייבו גם בעבור זה אם כן גם השבויים שהיו שמתים בצרת' כמו שכתב רש"י נתחייבו שילקו ואש כן גם בכור השבי הוא בכלל כמו בכור השפחה ולמה לא כלל גם השבויים בהתראה:
ואחרי כן אצא עם כל העם מארצך. אמר עם כל העם מפני שמאחרי כן אצא מובן הוא לבדו ואמר מארצך שלא תחשוב שפירש ואחרי כן אצא מביתך ושוב לא אראה פניך כאשר אמרת ויהיה פירוש אצא כפירוש ויצא מעם פרעה הבא אחריו:
כשגמר את דבריו יצא מלפניו בחרי אף על שאמר לו כו'. דאל"כ למה יצא בחרי אף והלא משה היה המגזם לפרעה ואין כאן מקום לחרון אף אלא עכ"ל שמפני הדברים הקודמים שאמר לו פרעה מקודם אל תוסף ראות פני המתין לו וסבל חרון אפו עד שיגמור את דבריו ואחר כך הראה כעסו ויצא ממנו בחרי אף:
למען רבות מופתי מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים. ומה שטען הרמב"ן ז"ל שלא יתכן זה בעבור שאמר ולא שלח את בני ישר' מארצו אינה טענה מפני שאז היתה טענתו זאת טענה על דברי הרב אילו היה מאמר ויחזק יי' דבק עם לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי שנתן הטעם בו ואמר מפני שחזק השם את לבו שאז יש לטעון ולומר שלא יתכן לומר שמפני שחזק את לבו ולא ירך עד שיקרע את הים ולנער את מצרים לכן לא שלח את העם מפני שחזוקו של קריעת הים וניעור מצרים היה אחר ששלח את העם ואיך יאמר שמפני חזוקו עד קריעת הים וניעור את מצרים לא שלח את העם אבל מאמר לא ישמע למען רבות הוא מאמר לעצמו שהודיע לו השם למשה שחזק את לבו שלא ירך עד שיקרע את הים וינער את מצרים למען רבות מופתיו ואחר כך חזר הכתוב ואמר ויחזק יי' בעבור התראת מכת בכורות לבדה ולכן לא שלח את העם:
