פסוק א:כְּשַׁלְּחוֹ כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִזֶּה. פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י כֻּלְּכֶם יְשַׁלֵּחַ, וְנִרְאֶה שֶׁמִּלַּת כְּשַׁלְּחוֹ מְיֻתֶּרֶת, וְאוֹמֵר אֲנִי שֶׁכָּךְ פֵּרוּשׁוֹ: לְפִי שֶׁהָיָה רַע בְּעֵינֵי מֹשֶׁה עַל שֶׁנִּתְבַּיֵּשׁ כִּי גֵרְשׁוֹ פַּרְעֹה שְׁתֵּי פְּעָמִים, בְּמַכַּת הָאַרְבֶּה כְּתִיב ״וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה״ (שמות י:יא), וּבְמַכַּת הַחֹשֶׁךְ ״וַיֹּאמֶר לוֹ פַרְעֹה לֵךְ מֵעָלָי״ (שמות י:כח), וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, כִּי זֶה סִימָן רַע אֶל פַּרְעֹה, כִּי הִתְחִיל בְּגֵרוּשׁ מְעַט מְעַט עַד לַסּוֹף שֶׁאָז אֶת כֻּלְּכֶם יְגָרֵשׁ, כִּי מִתְּחִלָּה נֶאֱמַר ׳וַיְגָרֶשׁ אוֹתָם מֵאֵת פְּנֵי פַרְעֹה׳, אֲבָל לֹא אָמַר שֶׁלֹּא יוֹסִיפוּ עוֹד רְאוֹת פָּנָיו, וְאַחַר כָּךְ הוֹסִיף בַּגֵּרוּשׁ לוֹמַר ׳אַל תֹּסֶף עוֹד רְאוֹת פָּנָי׳ (שמות י:כח), אֲבָל לַסּוֹף כְּשַׁלְּחוֹ, כְּשֶׁיָּבוֹא הָעֵת שֶׁיְּשַׁלַּח אֶתְכֶם, אָז כֻּלְּכֶם יְגָרֵשׁ, לֹא כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הַקַּל בְּגֵרוּשׁ, כִּי לֹא גֵּרֵשׁ כִּי אִם אֶת מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֲבָל כְּשַׁלְּחוֹ אָז כָּלָה גָּרֵשׁ יְגָרֵשׁ,״ וְזֶה מְדֻיָּק מִן מִלַּת כְּשַׁלְּחוֹ.
פסוק ב:דַּבֶּר נָא בְּאָזְנֵי הָעָם וְיִשְׁאֲלוּ גוֹ׳. אָמְרוּ רז״ל (ברכות ט:) אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה, שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק ״וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם״ קִיֵּם בָּהֶם, ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״ לֹא קִיֵּם בָּהֶם. וְקָשֶׁה, לָמָּה תָּלָה קִיּוּם הַבְטָחָתוֹ בַּאֲמִירַת אוֹתוֹ צַדִּיק, וּבְלֹא אֲמִירָתוֹ וְכִי לֹא יְקַיֵּם ה׳ אֶת דְּבָרוֹ חָלִילָה? וְנִרְאֶה לְיַשֵּׁב זֶה עַל דֶּרֶךְ שֶׁמַּסִּיק בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (שם) ״וַיַּשְׁאִלוּם״ בְּעַל כָּרְחָם דְּיִשְׂרָאֵל, מִשּׁוּם מַשּׂוֹי הַדֶּרֶךְ. וּלְפִי זֶה יָצָא ה׳ יְדֵי הַבְטָחָתוֹ כְּשֶׁהָיָה מַרְאֶה לָהֶם מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ תִּתְקַיֵּם הַהַבְטָחָה, וּמָה יֵשׁ לוֹ עוֹד לַעֲשׂוֹת אִם הֵמָּה מֵעַצְמָם אֵינָן רוֹצִים לְקַבֵּל? וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁלֹּא יֹאמַר אוֹתוֹ צַדִּיק כוּ׳, כִּי לֹא יָדַע שֶׁהֵמָּה לֹא בִּקְשׁוּ לְקַבֵּל, וּבַעֲבוּר הֱיוֹת אַבְרָהָם צַדִּיק וְיָשָׁר יִהְיֶה עָמָל בְּעֵינָיו עַל שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָהֶם בְּחִנָּם. וְעַל כֵּן נֶאֱמַר לוֹ ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״. בְּמִלַּת ״וְאַחֲרֵי כֵן״ הוֹרָה שֶׁיִּקְחוּ לָהֶם שְׂכַר עֲבוֹדָתָם מִן הַמִּצְרִיִּים, וְעַל כֵּן נָקַט ״וְאַחֲרֵי כֵן״, כִּי אֵין שְׂכִירוּת מִשְׁתַּלֶּמֶת כִּי אִם לְבַסּוֹף. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין מַעֲצוֹר לַה׳ לִתֵּן לְיִשְׂרָאֵל רְכוּשׁ גָּדוֹל מִבְּלִי שֶׁיִּצְטָרְכוּ לִקַּח מִן הַמִּצְרִיִּים דֶּרֶךְ שְׁאֵלָה וְרַמָּאוּת, מִכָּל מָקוֹם עָשָׂה כֵן אֱלֹהֵי הַמִּשְׁפָּט לְהַצִּיל מִיָּדָם שְׂכַר עֲבוֹדָתָם, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא.) בִּגְבִיהָא בֶּן פְּסִיסָא כוּ׳. וּלְפִיכָךְ לֹא הָיְתָה נָחָה דַעְתּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק בְּשׁוּם רְכוּשׁ כִּי אִם בִּרְכוּשׁ מִצְרַיִם חֵלֶף עֲבוֹדָתָם, כִּי בָּזֶה יְקַבֵּל תַּנְחוּמִין עַל הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה אֲשֶׁר עֻבַּד בְּזַרְעוֹ. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר ״וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל״ לֹא קִיֵּם בָּהֶם. הֵבִיא רַשִׁ״י לְשׁוֹן ״וְאַחֲרֵי כֵן״ מִן הַטַּעַם שֶׁהִזְכַּרְנוּ.
פסוק ד:כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם. רַשִׁ״י פֵּרֵשׁ בְּפָרָשַׁת שְׁמוֹת (ב יא) עַל פָּסוּק ״וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה״ וְגוֹ׳, שֶׁהַנּוֹגְשִׂים הֵקִימוּ אֶת יִשְׂרָאֵל לִמְלַאכְתָּם בִּקְרוֹת הַגֶּבֶר. וּמֵהֵיכָן לָמַד רַשִׁ״י לוֹמַר כֵּן שֶׁהֱקִימוּם דַּוְקָא בִּקְרוֹת הַגֶּבֶר? וְאוּלַי לָמַד רַשִׁ״י זֶה מִמָּה שֶׁנֶּאֱמַר ״כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה״ וְגוֹ׳, לְפִי שֶׁמָּצִינוּ עֳנָשִׁים לְמִצְרַיִם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה בְּכָל עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֲבָל עֲדַיִן לֹא מָצִינוּ עֹנֶשׁ מִצַּד הַזְּמַן, עַל כֵּן נֶאֱמַר ״כַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה״ בְּכָ״ף, כְּמוֹ אוֹתוֹ חֲצוֹת הַלַּיְלָה שֶׁעָשׂוּ לָהֶם עָוֶל וְחָמָס לַהֲקִימָם לִמְלַאכְתָּם כִּקְרוֹת הַגֶּבֶר רִאשׁוֹן שֶׁהוּא בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וְהָיוּ הַנּוֹגְשִׂים שָׂרִים גְּדוֹלִים, כָּךְ הֻכּוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם גַּם כֵּן בַּחֲצִי הַלַּיְלָה. אוֹ קָאֵי עַל אוֹתוֹ חֲצוֹת דְּאַבְרָהָם, כְּמוֹ שֶׁהִכָּה אַבְרָהָם אֶת הַמְּלָכִים בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, כָּךְ הֻכּוּ בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה.
פסוק ד:וּמַה שֶּׁכָּתַב ״אֲנִי יוֹצֵא״, הַיְינוּ לוֹמַר לְךָ שֶׁמִּתְּחִלָּה יָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ כְּדֵי לְהַפִּיל שַׂר שֶׁל מִצְרַיִם, כִּי דָּבָר זֶה אֵין כֹּחַ בְּיַד שׁוּם שָׁלִיחַ אוֹ מַלְאָךְ לַעֲשׂוֹתוֹ, וְאַחַר זֶה שָׁלַח ה׳ מַשְׁחִיתִים בִּבְכוֹרֵי מִצְרַיִם. לְכָךְ נֶאֱמַר ״אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם״ וְלֹא אָמַר ״בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם״, וְאַחַר כָּךְ אָמַר ״וּמֵת כָּל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם״. אֶלָּא וַדַּאי שֶׁיְּצִיאָה רִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה בָּאָרֶץ כִּי אִם בַּשָּׁמַיִם, וּבָזֶה מְתוֹרָץ כָּל קֻשְׁיַת הַמְפָרְשִׁים, כִּי אֵיךְ אָמְרוּ עַל מַכַּת בְּכוֹרוֹת ״אֲנִי וְלֹא מַלְאָךְ״ כוּ׳, וַהֲרֵי הַכָּתוּב אוֹמֵר ״וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם״ (שמות יב:כג)? אֶלָּא מְחֻוַּרְתָּא כִּדְשַׁנֵּינַן. וְנָקַט לְשׁוֹן ״יוֹצֵא״ עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כו:כא) ״כִּי הִנֵּה ה׳ יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ״, וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי תענית פ״ב ה״א): יוֹצֵא מִכִּסֵּא רַחֲמִים וְיוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסֵּא דִין. כָּךְ יְצִיאָה דְּהָכָא הִיא לַעֲשׂוֹת שְׁפָטִים בֵּאלֹהֵיהֶם תְּחִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב (ישעיה לד:ה) ״כִּי רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי״, וְאַחַר כָּךְ ״עַל אֱדוֹם תֵּרֵד״. כָּךְ הוּא הָעִנְיָן כָּאן, וְזֶה תֵּרוּץ יָקָר.
פסוק ה:עַד בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. מַקְשִׁים כָּאן, לָמָּה נֶאֱמַר בְּשִׁמּוּשׁ הַמַּכָּה (שמות יב:כט) עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי שֶׁהוּא מִסְּתָמָא פָּחוּת מִבְּכוֹר הַשִּׁפְחָה. וּכְפִי הַנִּרְאֶה שֶׁלֹּא קָשֶׁה מִידֵּי, כִּי יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁנֶּאֶמְרָה נְבוּאָה זוֹ עֲדַיִן לֹא הָיוּ שְׁבוּיִים בְּמִצְרַיִם, שֶׁהֲרֵי נְבוּאָה זוֹ נֶאֶמְרָה קֹדֶם רֹאשׁ חֹדֶשׁ נִיסָן, וּבְתוֹךְ זְמַן זֶה נַעֲשׂוּ קְצָתָם שְׁבוּיִים, וְאָז לָקוּ גַּם הֵמָּה בְּהֶכְרֵחַ, הֵן כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתָם תָּבַע עֶלְבּוֹנָם, הֵן שֶׁהָיוּ שְׂמֵחִים לְאֵידָם קֹדֶם שֶׁנִּשְׁבּוּ.
פסוק ה:דָּבָר אַחֵר, לְכָךְ לֹא הִזְכִּיר מֹשֶׁה לִפְנֵי פַרְעֹה בְּכוֹר הַשְּׁבִי, שֶׁלֹּא יַקְשֶׁה פַּרְעֹה: בְּכוֹר הַשְּׁבִי מַה פָּשְׁעוּ? כִּי תֵּרוּץ ״שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ יִרְאָתָם תָּבַע עֶלְבּוֹנָם״ אֵינוֹ מַסְפִּיק לְפַרְעֹה, וְכָל שֶׁכֵּן תֵּרוּץ שֶׁל ״שְׂמֵחִים לְאֵידָם״. וְיִטְעֶה פַּרְעֹה לוֹמַר: לֹא ה׳ פָּעַל כָּל זֹאת מִצַּד הָעֹנֶשׁ, אֶלָּא מֹשֶׁה רוֹאֶה בְּאִצְטַגְנִינוּת מַכָּה כְּלָלִית עַל כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרַיִם.
פסוק ה:וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהַכֹּל אֶחָד הוּא, כִּי בַּיּוֹם הָיוּ נוֹתְנִים הַשְּׁבוּיִים לִטְחוֹן בָּרֵחַיִם וּבַלַּיְלָה נְתָנוּם בַּבּוֹר, וּנְבוּאַת מֹשֶׁה הָיְתָה בַּיּוֹם, עַל כֵּן קְרָאָם ״בְּכוֹר הַשִּׁפְחָה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם״ (שמות יא, ה), אֲבָל הַמַּכָּה הָיְתָה בַּלַּיְלָה כַּאֲשֶׁר הָיוּ בַּבּוֹר, עַל כֵּן קְרָאָם ״בְּכוֹר הַשְּׁבִי״ (שמות יב, כט).
