פסוק א:שלושה פסוקים אלה הם מאמר מוסגר המבאר את פסוקו האחרון (כט) של הפרק הקודם, ויחד עם זאת מכין את דברי משה הבאים. משה יכול היה לדבר בלשון בוטח ואמיץ מכיוון שכבר שמע מפי ה' על מכת בכורות, ומכיוון שבני ישראל מצאו חן בעיני המצרים, והוא עצמו נחשב ביותר אצל עבדי פרעה וגם אצל העם המצרי.
פסוק א:עוד וגו'. דברים אלה נמסרים כאן רק בקיצור. על טיבה של מכה זו אנו שומעים פרטים בדברי משה בפסוקים ד־ח; השוה רמב"ן ע"א. הדגש מושם כאן במלת "אחד" ובמשפט "ואחרי־כן ישלח אתכם מזה", כלומר, לא צריך עוד אלא מכה אחת, ועל כן יכול היה משה לומר "לא אסף עוד ראות פניך" (י, כט).
פסוק א:כשלחו וגו'. לפי תרגום יונתן בן עוזיאל ("גמירא יהי ליה") יש לפרש בשלחו אתכם יבוא עליו כליון, אך דומה שפשוטו של מקרא בא לומר "כאשר ישלח אתכם, ישלח אתכם לגמרי", כלומר עם הנשים, הטף והמקנה.
פסוק א:גרש יגרש אתכם, דהיינו לא רק לימים אחדים, כי אם שילוח מוחלט. וביאור זה עולה בקנה אחד עם טעמי־המקרא המפרידים את המלה "כלה" גם ממה שלפניה וגם ממה שלאחריה.
פסוק ב:דבר־נא. ה' בישר לו למשה את המכה האחרונה עוד לפני בואו אל פרעה לראשונה, כדי שיוכל לומר לעם עתה - וזהו ביאורה של המלה "נא", השוה ראב"ע ע"א - לבקש כלי כסף וכלי זהב מן המצרים.
פסוק ב:מאת רעותה, ואלו למעלה ג, כב נאמר "משכנתה ומגרת ביתה". אף כי בני ישראל התגוררו באזורים נפרדים מן המצרים, הרי גרו גם מצרים בתוכם, כגון פקידי המלך. - ויתן ה' וגו'. ה' הכין את הכל כדי שציווי זה אכן יוכל להתבצע - הוא גרם לכך שבני ישראל ימצאו חן בעיני המצרים, וגם משה ייחשב לאדם נכבד בעיניהם. הגם שפרעה הרשה לעצמו לדבר עמו קשות, היה משה גדול בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. לדעת ראב"ע מתייחס "ויאמר ה"' וגו' לדברים שנאמרו לו למשה מפי הגבורה למעלה ד, כג. ברם, שם חסרות מלות־המפתח "אחד" ו"כשלחו כלה".
פסוק ד:ויאמר משה וגו'. הרי זה המשכו של פסוק כט שבפרק הקודם. הדברים מופנים אל פרעה ופסוק ח יוכיח.
פסוק ד:אני יוצא, ה' עצמו יבצע עונש־משפט זה, ולא כמו בערוב ובדבר שנעשו על ידי מלאכיו; השוה להלן יב, יב.
פסוק ה:מבכור פרעה וגו', מן הרם ביותר ועד השפל ביותר; השוה יב, כט ודברינו שם.
פסוק ו:כמהו, לשון זכר, אף כי מוסב על "צעקה"; השוה ויקרא ו, ח; כז, ט; שופטים יא, לד ועוד.
פסוק ז:יחרץ, פירוש - יחדד, ישחיז, בני ישראל לא ישמעו שום קול עוין, אפילו לא של כלב.
פסוק ז:למאיש וגו', תמורה ל"לכל בני ישראל", כלומר אף לא כלפי אחד מהם, מאיש ועד בהמה.
פסוק ז:למען תדעון, עליכם להכיר שיד ה' היא זו המכה בכם, בכך שהיא מבחינה בין בני ישראל ובין מצרים.
פסוק ח:וירדו. מכיוון שארמון המלך שוכן במקום גבוה, יורדים עבדי המלך.
פסוק ח:אלה, כלומר הנוכחים כאן. לפי האמור להלן, יב, ל, בא פרעה בעצמו וקורא למשה לצאת ממצרים, אלא ש"חלק (משה) כבוד למלכות".
פסוק ח:אשר־ברגליך, כלומר ההולכים אחריך ודבקים בך.
פסוק ח:ויצא... בחרי־אף. אפו זה של משה היה צריך להיות מבשרו של אף ה' הקרב.
פסוק ט:בסופה של סדרת מופתים בא כאן מעין סיכום של הסיפור כולו, הפרקים ג־יא.
פסוק ט:ויאמר. אין "ויאמר" זה עבר רגיל כי אם עבר רחוק, והכוונה היא לדברי ה' המובאים למעלה ז, ג־ד, שכן, לשם מה יאמר ה' דברים אלה למשה ולאהרן עכשיו, כאשר כבר נתקיימו? למען... מופתי. הכוונה למופתים שנעשו עד כה. עכשיו, אחרי עשייתם, צריכים לבוא שפטים אשר אמנם גם הם מופתים בשל אופיים הפלאי.