כה אמר ה' בעמדו לפני פרעה נאמרה לו וכו'. קשה שהרי אמר בכמה (כמה שכתבתי מהגאון אסרלן למטה דבארץ מצרים עיין לקמן.) מקומות שלא היה מדבר עמו בתוך הכרך שהיה מלאה גלולים ואיך אמר עתה בעמדו לפני פרעה נאמרה לו י"ל דהכי קאמר בעמדו לפני פרעה כבר נאמרה לו כלומ' שנאמרה לו מקודם לכן. עוד י"ל שנאמ' לו בהיותו עומד לפני פרעה ממש ואולי לא היה פרעה בתוך הכרך בדבר לו משה. (ושפתים ישק משיב דברים נכוחים על דרך רז"ל שכתב הרב הזה הכא ה"ה הגאון אסרלן בבאוריו על רש"י פ' בא אל פרעה בפסוק ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים וגו' החדש וגו' שהקשה על מה שאמר רש"י בדבור הזה דהקשה דידיה אדידיה שכאן פי' בעמדו לפני פרעה נאמרה לו דמשמע שהיה בתוך הכרך מלא גלולים. ובפסוק דלעיל דבארץ מצרים אמר חוץ לכרך דדוחק הוא לומר שאולי פרעה היה חוץ לכרך כדפירש הרב ברטנורא כאן אלא השיב שלא הרגיש הקב"ה לדב' עם משה בכרך לטובתן של ישראל ולחבתן דומיא דויקרא אלהים אל בלעם. אבל להלן שהוא מצוה מצוה אחת אין בזה להראות חיבתו דעול מלכות שמים הם ע"כ ודוק בככיך ותשכח בנגריך ובתנותך שקושיא אית ליה לרב ברטנורא במה שאמר שפרשה הזאת נאמרה למשה קודם שיבוא לפרעה דהא נכתבה אחר כן ולומ' אין מוקדם ומאוחר ליכא למימר דהא במקום דאיכא לכלם מהלישנן והרב מזרחי פי' בדרך אחר) ובדברי רז"ל מצאנו שזה א' מן המקומות שדבר עמו בטומאה. וכתב מהר"ר. צריך לישב דהוה ליה לרש"י לפרש זה לעיל גבי ויאמר ה' עוד נגע אחד אביא על פרעה ושם היה לו לפרש שנא' לו בעמדו לפני פרעה. וי"ל דאי לאו האי קרא דכה אמר ה' כחצות וגו' הייתי אומר שאותה פרשה דלעיל לא היתה לאמרה לפרעה ושנאמרה לו לאחר שיצא מלפני פרעה כפשטיה דקרא אבל מדחזינן שהתרה בה לפרעה ש"מ שנאמרה לו קודם שיצא מאת פני פרעה. מהר"ר:
פסוק ה:
עד בכור השבי וכו' למה לקו השבויין כדי שלא יאמרו וכו' קשה מה לו לפרש בכאן עד בכור השבי שהרי אינו כתוב בפרשה זו אלא בפרשת ויהי בחצי הלילה. י"ל לפי שקשה לו לרש"י דהואיל ובכור השבי פחות מבכור השפחה הנה לא הזכירו משה בהתראתו שהרי לא אמר אלא מבכור פרעה עד בכור השפחה ואין בכור השבי בכלל זה ולמה לא הזכירו לכך פי' רש"י בכאן למה לא הזכירו משה בהתראתו לפי שלא לקו השבויין אלא כדי שלא יאמרו יראתן תבעה עלבונן ולא שיהיו מצירין לישראל לכך לא חשש משה להזכירן שלא הזכיר אלא הלוקין מפני היותן מצירין לישראל ולכך הזכיר בכור השפחה שאף הם היו משתעבדין בהן ושמחין בצרתן ולכך הביא רש"י במקום זה עד בכור השבי (ועיין בשו"ת מהר"מ אלשקר זצ"ל סימן ס"ז שפירש בזה פי' אחר.) ושמעתי שיש קורין עד בכור השבי העין בצרי מלשון עדות והוא דבק עם מה שאמ' למעלה שאמ' משה כחצות ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו וכו' והעד כלומ' והראיה שמנהג הכתוב לחוש שלא יאמרו שהרי בכור השבי לא לקה אלא כדי שלא יאמרו וכו'. אף זה שאמ' משה כחצות ולא אמ' בחצות לא היה אלא כדי שלא יאמרו וכו'. ומהר"ר כתב שני הטעמים האלה בדרך אחרת וז"ל למה לקו השבויין שלא יאמרו וכו' מקשין העולם מה שייך כאן לפרש בכור השבי שאינו נזכר בזאת הפרשה רק בעת המעשה ושם היה לו לפרשו ולזה קורין עד בכור השבי מלשון עדות ואומ' דקאי אמה שפי' שלא אמ' משה בחצות אלא כחצות שלא יאמרו משה בדאי הוא וכן בבכור השבי לא הזכירו שלא הזכיר כל הדברים בצמצום ומתוך שהתחיל רש"י לפרש בכור השבי פי' הטעם. ול"נ דגרסי' עד ממש והנה רש"י בא לישב מה טעם לא הזכיר משה בהתראתו בכור השבי ולכך קאמ' שלפי שלא לקו השבויין אלא כדי שלא יאמרו יראתן תבעה עלבונן וא"כ היו שנואי נפש המצריים ופרעה לא היה חושש מהן אם ילקו לכך לא הזכירן בהתראה ולכך לא פי' רש"י בכאן רק סברא אחת שלא יאמרו יראתן תבעה עלבונן דלפי הסברא האחרת לפי שהיו שמחין באידן היה לו להזכירן בהתראתו ולפי אותו הטעם נאמ' שמה שאמ' אחר הריחים נרמז בו בכור השבי והנה גם הוא בהתראה. מהר"ר:
פסוק ח:
וירדו כל עבדיך חלק כבוד למלכות וכו' קשה שהרי במדרש אמ' שסרט בפניו ויצא בחרי אף שנא' ויצא מעם פרעה בחרי אף ואיך אמר בכאן שחלק כבו' למלכות. י"ל שמתחלה חלק לו כבוד כדברי רש"י בכאן אבל בסוף בהרבותו לדבר כעס עמו וסרט בפניו כדברי הדרש וכן יש לדקדק מדברי רש"י שאמ' לאחר שגמר דבריו יצא מלפניו בחרי אף דמשמע שבסוף דבריו היה זה:
פסוק ט:
למען רבות מופתי מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את מצרים פי' שאמ' רש"י ג' דברים לפי שכתו' רבות מופתי ומופתי הרי ב' דמעוט רבים שנים ורבות הרי עוד אחר הרי ג' לכך אמר מכת בכורים וקריעת ים סוף ולנער את מצרים: