פסוק א:ריבה ה' את יריבי. עשה מריבה עם אותם שעושים מריבה עמי:
פסוק א:לחם. לשון מלחמה וכן לוחמי הלחם עם הנלחמים עמו:
פסוק ג:והרק חנית. הזדיין כמו אריק חרבי (שמות ט״ו:ט׳), וירק את חניכיו (בראשית י״ד:י״ד):
פסוק ג:וסגר לקראת רדפי. הגן ביני וביניהם כמחיצ':
פסוק ג:לנפשי. אימוימאימא"ש בלע"ז, כמו כרו שוחה לנפשי (ירמיהו י״ח:כ׳):
פסוק ו:חשך והלקלקות. שניהם יחד כדי שיחליקו רגליה' בחלקלקות והחשך אינו מניחם להשמר מן החלקלקות כד"א (שם כ"ג) לכן יהיה דרכם להם כחלקלקות באפלה ידחו ויפלו בה:
פסוק ז:חפרו לנפשי. שוחה ליפול בה:
פסוק ח:שואה. חשך ברואינ"ה בלע"ז:
פסוק ח:ורשתו אשר טמן. כן דרך לטמון הרשת ולכסותו בקש או בעפר כדי שלא ירגיש בה העובר עליה עד שנלכד בה:
פסוק ט:ונפשי תגיל. כשאראה במפלתם:
פסוק י:כל עצמותי. יקלסוך על כך כי עתה:
פסוק יא:יקומון. עלי תמיד עדי חמס וגו':
פסוק יג:ותפלתי על חיקי תשוב. כלומר ואם יאמרו לא עניתי נפשי אלא לרעתם שיכבד עליהם חליים תפלתי שהתפללתי עליהם תשוב עלי:
פסוק יד:כרע כאח לי התהלכתי. כאילו היו לי אחי ורעי התהלכתי מיצר עליהם על צרת':
פסוק יד:כאבל. אם כבן המתאבל על אמו או כאם המתאבלת על בנה:
פסוק יד:קודר. לשון שחרות:
פסוק יד:שחותי. לשון שפלות:
פסוק טו:ובצלעי שמחו ונאספו. וכשאני צולע ששבר בא עלי שמחו ונאספו:
פסוק טו:נאספו עלי נכים. אנשי' פסחי' כמו שאנו מתרגמינן נכה חגירא, ומנחם חברו כמו נכאי' (ישעיה ט"ז) אימנויישי"ץ בלע"ז:
פסוק טו:קרעו ולא דמו. אילו היו קורעין את בשרי לא היה דמי שותת לארץ כשמלבינין פני:
פסוק טז:בחנפי לעגי מעוג וגו'. בשביל חניפות של ליצנות אכילה ושתיה שמחניפין לשאול בשביל שיאכילם וישקם חורקים עלי שיניהם:
פסוק טז:מעוג. לשון אכילה כמו אם יש לי מעוג דאליהו (מלכים א י״ז:י״ב), ומנחם פתר אותו לשון עוגה קטנה (שם) וכן אם יש לי מעוג:
פסוק יז:כמה תראה. כמה ארך אפים יש לפניך לראות כל אלה:
פסוק יז:משואיהם. מחשך שלהם:
פסוק יז:מכפירים יחידתי. מוסב על השיבה נפשי השיבה מכפירים יחידתי, (יחידתי נשמתי סא"א):
פסוק יט:אויבי שקר. ששונאין אותי על דבר שקר שמעידין עלי מה שלא עלה במחשבתי מעולם אל ישמחו במפלתי:
פסוק יט:שונאי. ששונאי' אותי אל יקרצו עלי עין וללעוג בעיניהם על מפלתי:
פסוק יט:יקרצו. צינאנ"ט בלע"ז:
פסוק כ:על רגעי ארץ. על דכאי ארץ, וכן רוגע הים (ירמיהו ל״א:ל״ה) עורי רגע (איוב ז׳:ה׳), וכן פירש דונש:
פסוק כא:האח האח. לשון שמחה מתהלל בתאות לבו מרוב שמחת' שרואים תאותם מתקיימת:
פסוק כג:העירה והקיצה. פמליא של מעל' לשפוט משפטי מאויבי: