א לְדָוִ֨ד ׀ רִיבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־יְרִיבַ֑י לְ֝חַ֗ם אֶת־לֹֽחֲמָֽי׃ ב הַחֲזֵ֣ק מָגֵ֣ן וְצִנָּ֑ה וְ֝ק֗וּמָה בְּעֶזְרָתִֽי׃ ג וְהָ֘רֵ֤ק חֲנִ֣ית וּ֭סְגֹר לִקְרַ֣את רֹדְפָ֑י אֱמֹ֥ר לְ֝נַפְשִׁ֗י יְֽשֻׁעָתֵ֥ךְ אָֽנִי׃ ד יֵבֹ֣שׁוּ וְיִכָּלְמוּ֮ מְבַקְשֵׁ֪י נַ֫פְשִׁ֥י יִסֹּ֣גוּ אָח֣וֹר וְיַחְפְּר֑וּ חֹ֝שְׁבֵ֗י רָעָתִֽי׃ ה יִֽהְי֗וּ כְּמֹ֥ץ לִפְנֵי־ר֑וּחַ וּמַלְאַ֖ךְ יְהוָ֣ה דּוֹחֶֽה׃ ו יְֽהִי־דַרְכָּ֗ם חֹ֥שֶׁךְ וַחֲלַקְלַקּ֑וֹת וּמַלְאַ֥ךְ יְ֝הוָ֗ה רֹדְפָֽם׃ ז כִּֽי־חִנָּ֣ם טָֽמְנוּ־לִ֭י שַׁ֣חַת רִשְׁתָּ֑ם חִ֝נָּ֗ם חָפְר֥וּ לְנַפְשִֽׁי׃ ח תְּבוֹאֵ֣הוּ שׁוֹאָה֮ לֹֽא־יֵ֫דָ֥ע וְרִשְׁתּ֣וֹ אֲשֶׁר־טָמַ֣ן תִּלְכְּד֑וֹ בְּ֝שׁוֹאָ֗ה יִפָּל־בָּֽהּ׃ ט וְ֭נַפְשִׁי תָּגִ֣יל בַּיהוָ֑ה תָּ֝שִׂישׂ בִּישׁוּעָתֽוֹ׃ י כָּ֥ל עַצְמוֹתַ֨י ׀ תֹּאמַרְנָה֮ יְהוָ֗ה מִ֥י כָ֫מ֥וֹךָ מַצִּ֣יל עָ֭נִי מֵחָזָ֣ק מִמֶּ֑נּוּ וְעָנִ֥י וְ֝אֶבְי֗וֹן מִגֹּזְלֽוֹ׃ יא יְ֭קוּמוּן עֵדֵ֣י חָמָ֑ס אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָ֝דַ֗עְתִּי יִשְׁאָלֽוּנִי׃ יב יְשַׁלְּמ֣וּנִי רָ֭עָה תַּ֥חַת טוֹבָ֗ה שְׁכ֣וֹל לְנַפְשִֽׁי׃ יג וַאֲנִ֤י ׀ בַּחֲלוֹתָ֡ם לְב֬וּשִׁי שָׂ֗ק עִנֵּ֣יתִי בַצּ֣וֹם נַפְשִׁ֑י וּ֝תְפִלָּתִ֗י עַל־חֵיקִ֥י תָשֽׁוּב׃ יד כְּרֵֽעַ־כְּאָ֣ח לִ֭י הִתְהַלָּ֑כְתִּי כַּאֲבֶל־אֵ֝֗ם קֹדֵ֥ר שַׁחֽוֹתִי׃ טו וּבְצַלְעִי֮ שָׂמְח֪וּ וְֽנֶאֱ֫סָ֥פוּ נֶאֶסְפ֬וּ עָלַ֣י נֵ֭כִים וְלֹ֣א יָדַ֑עְתִּי קָֽרְע֥וּ וְלֹא־דָֽמּוּ׃ טז בְּ֭חַנְפֵי לַעֲגֵ֣י מָע֑וֹג חָרֹ֖ק עָלַ֣י שִׁנֵּֽימוֹ׃ יז אֲדֹנָי֮ כַּמָּ֪ה תִּ֫רְאֶ֥ה הָשִׁ֣יבָה נַ֭פְשִׁי מִשֹּׁאֵיהֶ֑ם מִ֝כְּפִירִ֗ים יְחִידָתִֽי׃ יח א֭וֹדְךָ בְּקָהָ֣ל רָ֑ב בְּעַ֖ם עָצ֣וּם אֲהַֽלְלֶֽךָּ׃ יט אַֽל־יִשְׂמְחוּ־לִ֣י אֹיְבַ֣י שֶׁ֑קֶר שֹׂנְאַ֥י חִ֝נָּ֗ם יִקְרְצוּ־עָֽיִן׃ כ כִּ֤י לֹ֥א שָׁל֗וֹם יְדַ֫בֵּ֥רוּ וְעַ֥ל רִגְעֵי־אֶ֑רֶץ דִּבְרֵ֥י מִ֝רְמוֹת יַחֲשֹׁבֽוּן׃ כא וַיַּרְחִ֥יבוּ עָלַ֗י פִּ֫יהֶ֥ם אָ֭מְרוּ הֶאָ֣ח ׀ הֶאָ֑ח רָאֲתָ֥ה עֵינֵֽינוּ׃ כב רָאִ֣יתָה יְ֭הוָה אַֽל־תֶּחֱרַ֑שׁ אֲ֝דֹנָ֗י אֲל־תִּרְחַ֥ק מִמֶּֽנִּי׃ כג הָעִ֣ירָה וְ֭הָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִ֑י אֱלֹהַ֖י וַֽאדֹנָ֣י לְרִיבִֽי׃ כד שָׁפְטֵ֣נִי כְ֭צִדְקְךָ יְהוָ֥ה אֱלֹהָ֗י וְאַל־יִשְׂמְחוּ־לִֽי׃ כה אַל־יֹאמְר֣וּ בְ֭לִבָּם הֶאָ֣ח נַפְשֵׁ֑נוּ אַל־יֹ֝אמְר֗וּ בִּֽלַּעֲנֽוּהוּ׃ כו יֵ֘בֹ֤שׁוּ וְיַחְפְּר֨וּ ׀ יַחְדָּו֮ שְׂמֵחֵ֪י רָעָ֫תִ֥י יִֽלְבְּשׁוּ־בֹ֥שֶׁת וּכְלִמָּ֑ה הַֽמַּגְדִּילִ֥ים עָלָֽי׃ כז יָרֹ֣נּוּ וְיִשְׂמְחוּ֮ חֲפֵצֵ֪י צִ֫דְקִ֥י וְיֹאמְר֣וּ תָ֭מִיד יִגְדַּ֣ל יְהוָ֑ה הֶ֝חָפֵ֗ץ שְׁל֣וֹם עַבְדּֽוֹ׃ כח וּ֭לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּ֣ה צִדְקֶ֑ךָ כָּל־הַ֝יּוֹם תְּהִלָּתֶֽךָ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לְדָוִד. רִיבָה, ה', אֶת, עם יְרִיבַי; לְחַם אֶת, עם לֹחֲמָי, הלוחמים בי.
פסוק ב:
הַחֲזֵק מָגֵן וְצִנָּה, מגן גדול המכסה את האדם מכמה צדדים, וְקוּמָה להילחם בְּעֶזְרָתִי,
פסוק ג:
וְהָרֵק, שלוף חֲנִית, וּסְגֹר, חסום את הדרך לִקְרַאת, בפני רֹדְפָי. ובאופן כללי, אֱמֹר לְנַפְשִׁי: יְשֻׁעָתֵךְ אָנִי.
פסוק ד:
יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי, יִסֹּגוּ, ינוסו אָחוֹר וְיַחְפְּרוּ, יתביישו חֹשְׁבֵי רָעָתִי.
פסוק ה:
יִהְיוּ כְּמֹץ העוטף את גרגרי הדגן, שהוא עף לִפְנֵי הרוּחַ ואבד, וּמַלְאַךְ ה' יהיה דּוֹחֶה, הודף אותם.
פסוק ו:
יְהִי דַרְכָּם חֹשֶׁךְ וַחֲלַקְלַקֹּת. צירוף שני הגורמים האלו יביא לנפילה שבה אי-אפשר להיאחז בְּדבר, וּמַלְאַךְ ה' רֹדְפָם.
פסוק ז:
כִּי חִנָּם, בלי סיבה מוצדקת טָמְנוּ לִי אויבי שַׁחַת רִשְׁתָּם, מלכודת-בור ללכוד אותי; חִנָּם חָפְרוּ שחת לְנַפְשִׁי.
פסוק ח:
תְּבוֹאֵהוּ – לאויב שׁוֹאָה, מפלה כבדה שלֹא יֵדָע מהיכן היא באה לו, וְרִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר טָמַן לי תִּלְכְּדוֹ – תלכוד אותו עצמו, בְּשׁוֹאָה יִפָּל בָּהּ – ברשת אשר טמן.
פסוק ט:
וְאילו נַפְשִׁי על מכלול כוחותיה תָּגִיל בַּה', תָּשִׂישׂ, תשמח בִּישׁוּעָתוֹ.
פסוק י:
כָּל עַצְמוֹתַי תֹּאמַרְנָה שירה. לא רק הפה שר, אלא כל הגוף מתרונן ואומר: "ה', מִי כָמוֹךָ! שאתה מַצִּיל עָנִי, מסכן ומדוכא מֵחָזָק מִמֶּנּוּ, וְעָנִי וְאֶבְיוֹן אתה מציל מִגֹּזְלוֹ".
פסוק יא:
דוד מתלונן על המזימות הנרקמות כנגדו. יְקוּמוּן עֵדֵי חָמָס, עדי שקר ובלייעל, ואת אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתִּי, דברים שאינני יודע, ובוודאי אינני אשם בהם, יִשְׁאָלוּנִי, הם חוקרים אותי ותובעים ממני תביעות חסרות בסיס ומנסים להעליל עלי עלילות שווא. קשה מכך: לא כל האנשים הללו זרים לי. חלקם היו בעבר בקשר אתי –
פסוק יב:
יְשַׁלְּמוּנִי רָעָה תַּחַת טוֹבָה שגמלתי להם. ובכך הם משלמים שְׁכוֹל, עריריות ובדידות לְנַפְשִׁי.
פסוק יג:
וַאֲנִי הרי הייתי ידיד נאמן להם – בַּחֲלוֹתָם, כשהם היו חולים היה לְבוּשִׁי שָׂק בצערי על מחלתם, עִנֵּיתִי בַצּוֹם נַפְשִׁי, וּבסוף מתברר שתְפִלָּתִי עַל חֵיקִי, אל תוכי תָשׁוּב, התפילה חוזרת אלי, כאילו לא עליהם התפללתי אלא על עצמי.
פסוק יד:
הייתי קרוב אליהם כְּרֵעַ, כְּאָח לִי הִתְהַלָּכְתִּי אתם, כאשר אירעה להם רעה, כַּאֲבֶל אֵם, כמי שמתאבל אֵבל כבד ועמוק על אמו, שהוא קֹדֵר, שַׁחוֹתִי, התהלכתי בכפיפות.
פסוק טו:
ואילו הם בְצַלְעִי, כאשר כשלתי, שָׂמְחוּ וְנֶאֱסָפוּ יחד לשמוח לאיד, וגם כדי להציק לי, נֶאֶסְפוּ עָלַי נֵכִים, אנשים המכים והמכאיבים לי, וְלֹא יָדַעְתִּי, בלא שאדע על מה ולמה הם נאספים לרדוף אותי. קָרְעוּ, פצעו את בשרי ואת רוחי, או: פתחו את פיהם לרווחה כנגדי וְלֹא דָמּוּ, לא שתקו ולא נחו.
פסוק טז:
בעת מפלתי הם מתנפלים עלי בְּחַנְפֵי, בדברי חנופה ורֶשע, בלַעֲגֵי מָעוֹג, תנועות של לעג ובוז חָרֹק, הם חורקים עָלַי את שִׁנֵּימוֹ, שיניהם בכעס ושנאה.
פסוק יז:
ולכן הוא מתפלל: אֲדֹנָי, עד כַּמָּה תִרְאֶה את כל הרעה שהם מעוללים לי, ולא תצילני?! הָשִׁיבָה נַפְשִׁי אל מנוחתה ושלומה מִשֹּׁאֵיהֶם, מהמפלות שהם זוממים להמיט עלי. הצילה מִכְּפִירִים, האויבים הדומים לחיות רעות, את יְחִידָתִי, נפשי.
פסוק יח:
ואז אוֹדְךָ בְּקָהָל רָב, בְּעַם עָצוּם אֲהַלְלֶךָּ.
פסוק יט:
אַל יִשְׂמְחוּ לִי אֹיְבַי המתנהלים בשֶׁקֶר, שהסתירו את שנאתם, ובעבר העמידו פני ידידי; שׂנְאַי חִנָּם, אנשים שלא הייתה להם סיבה לשנוא אותי, ולכן לא שיערתי שהם שונאים אותי, אל יִקְרְצוּ עָיִן כדי לבטא לעג.
פסוק כ:
כִּי לֹא שָׁלוֹם יְדַבֵּרוּ עלי, וְעַל רִגְעֵי, שלווי אֶרֶץ, על האנשים הנוחים שאינם עושים רעה בארץ דִּבְרֵי מִרְמוֹת יַחֲשֹׁבוּן.
פסוק כא:
וכשהם חושבים שאני נופל – וַיַּרְחִיבוּ עָלַי פִּיהֶם, בצחוק ובגסות רוח הם שמחים לאיד – אָמְרוּ: "הֶאָח, הֶאָח, הידד! רָאֲתָה עֵינֵנוּ איך נפל והתמוטט".
פסוק כב:
רָאִיתָה, ה', את כל אלה, אַל תֶּחֱרַשׁ, תשתוק. אֲדֹנָי, אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי.
פסוק כג:
הָעִירָה וְהָקִיצָה לְמִשְׁפָּטִי, הוצא לאור את משפטי, אֱלֹהַי וַאדֹנָי עמוד לְרִיבִי.
פסוק כד:
שָׁפְטֵנִי כְצִדְקְךָ, ה' אֱלֹהָי, וְאַל יִשְׂמְחוּ לִי האויבים האלה הרואים במפלתי.
פסוק כה:
אַל יֹאמְרוּ גם בְלִבָּם: "הֶאָח, נַפְשֵׁנוּ! " הידד לנו, הנה הוא נפל. אַל יֹאמְרוּ: "בִּלַּעֲנוּהוּ, השמדנו ובלענו אותו".
פסוק כו:
יֵבֹשׁוּ וְיַחְפְּרוּ, יתביישו יַחְדָּו שְׂמֵחֵי רָעָתִי, יִלְבְּשׁוּ בֹשֶׁת וּכְלִמָּה אלה הַמַּגְדִּילִים עָלָי, המתפארים בנפילתי.
פסוק כז:
סיום בדבר טוב: יָרֹנּוּ וְיִשְׂמְחוּ אותם שהם חֲפֵצֵי, רוצי צִדְקִי, וְיֹאמְרוּ תָמִיד דברי שבח: יִגְדַּל ה' הֶחָפֵץ בשְׁלוֹם עַבְדּוֹ, ולכן הצילו והצליחו בכול.
פסוק כח:
אז לְשׁוֹנִי תֶּהְגֶּה, תחשוב ותדבר את צִדְקֶךָ, כָּל הַיּוֹם תהגה תְּהִלָּתֶךָ.