פסוק ב:מגן וצנה. מגן בפני קשת, וצנה בפני חרב:
פסוק ג:וסגור, לפניהם הדרך:
פסוק ד:יבשו ויכלמו. הבושה הוא מעצמו והכלימה הוא מאחרים, ויסוגו אחור הוא מעצמו והוא יותר מבושה.
פסוק ד:ויחפרו. מאחרים והוא יותר מכלימה, ומוסיף גם כן לא לבד מבקשי נפשי גם חושבי רעתי, ומוסיף והולך גם יסוגו ויחפרו אף חושבי רעתי:
פסוק ט:תגיל תשיש. השישה הם הסימנים החיצונים שיעשו להוראת השמחה, והגילה היא בלב אשמח בלבי בה', ובגלוי אשיש בישועתו, ועיין לקמן (נ"א י'):
פסוק יג:על חיקי. במצפוני, כמו כעס בחיק כסילים ינוח, בחיק יוטל את הגורל:
פסוק יג:תשוב. רצונו לומר שאתפלל פעם אחר פעם:
פסוק טו:בצלעי. מענין צולע על ירכו, או שאשכב על צלעי וצדי מפני החולשה:
פסוק טו:נכים. כמו נכה רוח, עושים את עצמם כנכאים:
פסוק טז:לעגי מעוג. מענין לעג, ונפל הלמ"ד כמו בשורש לקח לתע:
פסוק יז:ויחידתי. כשאני יחיד ומתבודד:
פסוק יט:איובי שונאי. הבדלם למעלה (י"ח י"ח):
פסוק כ:רגעי ארץ. נוחי ארץ, (מלשון מרגוע) שהם המתים:
פסוק כג:העירה והקיצה. יוצא, העירה את המתים וכבר התבאר (חבקוק ב׳:י״ט), שיקיצה הוא מוסיף על העירה:
פסוק כג:למשפטי, לריבי. משפט הוא גמר המשפט להוציא משפטי, וריב נגד העדי שקר עי' ישעיה (ג' י"ג):
פסוק כו:יבשו, יחפרו, כלימה. התבאר בפסוק ד', ורצונו לומר יבושו מעצמם, ויחפרו מאחרים והמגדילים בושה וכלימה עלי, ילבשו הם לבוש הבושה והכלימה: