פסוק א:את יריבי. עם המריבים עמדי תריב אתה בעבורי:
פסוק ב:החזק. אחוז בידך מגן וגו׳ והוא דרך משל מלשון הנוהג באדם:
פסוק ג:וסגור. התיצב בדרך וסגור לקראתם לבל ירדפו אחרי:
פסוק ד:יבושו. כאשר לא יוכלו לי:
פסוק ה:יהיו כמץ. יהיו נעים ונדים ממקום למקום כמוץ הנד מפני הרוח:
פסוק ו:יהי דרכם חושך. לבל יראו להשמר ויהי דרכם חלק וימעדו רגלם בעת ינוסו כשירדפם המלאך והוא משל לומר שיהיו נלכדים בצרות ולא יוכלו להנצל:
פסוק ז:חנם. על לא חמס בכפי:
פסוק ז:לנפשי. כמו לגופי וכן ברזל באה נפשו (לקמן ק״ה):
פסוק ח:תבואהו. תבוא עליו חשך שלא ידע להזהר:
פסוק ח:אשר טמן. כי הן הדרך להטמין ולכסות הרשת לבל יהא נראה להשמר ממנו:
פסוק ח:תלכדו. את הפורש אותה:
פסוק ח:בשואה. בעבור החושך הבא עליו לא יראוהו ויפול בה:
פסוק י:מי כמוך. מי מושיע כמוך:
פסוק י:מחזק ממנו. מן האויב החזק ממנו:
פסוק י:מגוזלו. ממי שרוצה לגזלו:
פסוק יא:יקומון. עדי רשע קמים להעיד בי ושואלים ומבקשים ממני להחזיר דבר אשר לא ידעתי מעולם ולא בא לידי:
פסוק יב:תחת. במקום הטובה שעשיתי להם:
פסוק יב:שכול לנפשי. חפצים להביא עלי את המיתה:
פסוק יג:בחלותם. כשהיו חולים היה לבושי שק והייתי מענה נפשי בצום בעבורם ותפלתי. ר״ל פן יאמרו שכ״ז היה למען יכבד עוד החולי עליהם לזה אמר ותפלתי מה שהתפללתי עליהם תשוב אל חיקי ויקויים בי:
פסוק יד:כרע. התהלכתי כפוף ומעונה כאלו יהיו רעי ואחי:
פסוק יד:כאבל אם. כאם המתאבלת על בנה כי הלכתי בקדרות שחוח:
פסוק טו:ובצלעי. ר״ל בחליי כי אז ילאה האדם לעמוד על רגליו ביושר כ״א כחגר ופסח נכים. אף המוכים ברגליהם נאספו עלי ור״ל כולם נאספו איש לא נעדר:
פסוק טו:ולא ידעתי. על מה נאספו הלא לא הרעותי אחד מהם:
פסוק טו:קרעו. והמה פותחים פיהם בשחוק ואינם יכולים להתאפק ולשתוק מן השחוק:
פסוק טז:בחנפי. המה יתחברו עם החנפים הלועגים ומתלוצצים בבני אדם ובעבור מתן החררה שמקבלים ממי שרוצה בזה וכל אחד מהם חרק עלי שניו דרך כעס וקצף:
פסוק יז:כמה תראה. עד מתי תראה בעניי ולא תושיע:
פסוק יז:השיבה. הצל נפשי מחשכת הצרות אשר יביאו עלי:
פסוק יח:אודך. ואז אודך בקהל רב:
פסוק יט:אויבי שקר. אויבים לי בחנם:
פסוק יט:יקרצו עין. מלת אל משמשת בשתים כאלו אמר אל יקרצו עין בדרך לעג:
פסוק כ:כי לא שלום ידברו. כל דבריהם בריב ומצה:
פסוק כ:ועל רגעי ארץ. על הנסתרים מפניהם בבקעי ארץ יחשבו מרמה:
פסוק כא:וירחיבו. בשחוק רב:
פסוק כא:ראתה עינינו. מה שחפצנו לראות:
פסוק כב:ראיתה. הלא ראיתה שמחתם עלי אל תשתוק להם מלקחת מהם נקמתי:
פסוק כג:למשפטי. לעשות משפטי ולריב ריבי:
פסוק כד:כצדקך. כפי מדת צדקך ולא כמעשי:
פסוק כה:האח נפשנו. שמחה נפשנו:
פסוק כה:בלענוהו. בלענו את דוד:
פסוק כו:יחדיו. כולם יחדו וכ״א יראה בבושת חבירו:
פסוק כו:שמחי רעתי. השמחים בבוא עלי הרעה:
פסוק כו:המגדילים עלי. המתגאים ומחזיקים עצמם לגדולים למולי:
פסוק כז:חפצי צדקי. החפצים שאמצא צדקה מה׳:
פסוק כז:ויאמרו תמיד. בכל עת יאמרו יגדל כבוד ה׳ החפץ בשלום עבדו:
פסוק כח:צדקך. הצדקה שעשית לי:
פסוק כח:כל היום. אספר תהלתך: