א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃ ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה׃ ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃ ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֺ֘נִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃ ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃ ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃ ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃ ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃ י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ׃ יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
לדוד משכיל. אמרו חכמים כל מזמור שנאמר בו משכיל ע"י מתורגמן אמרו:
פסוק א:
אשרי נשוי פשע. שהקב"ה נושא פשע ומכסה חטאיו:
פסוק א:
נשוי. אנפורדוני"ץ בלע"ז:
פסוק ב:
ולא יחשב לו עון. ובלבד שלא תהיה ברוחו רמיה להיות בדעתו לשוב אל קיאו:
פסוק ג:
כי החרשתי. כאשר החרשתי מלהתודות על פשעי לפניך:
פסוק ג:
בלו עצמי. מרוב אנחותי ודאגותי כל היו' שהייתי דואג מפני הפורענות:
פסוק ד:
כי יומם ולילה. היה כבד עלי מורא ידך וגזרותיך:
פסוק ד:
נהפך לשדי. לחלוח שלי, וכן לשד השמן (במדבר י״א:ח׳), לחלוח שמן כך פירשו דונש, ומנחם חבר לשון שדידה כמו משוד עניים (לעיל י"ב), רשעים זו שדוני (לעיל י"ז):
פסוק ד:
בחרבוני קיץ. עד שייבש בחורב הקיץ מפני דאגת כובד ידך שהייתי דואג על חטאתי ולפיכך:
פסוק ה:
חטאתי אודיעך. תמיד ולשון הווה הוא כי אמרתי טוב שאודה עלי פשעי לה' ועתה כשהודיתי ואמרתי לנתן הנביא חטאתי (שמואל ב י״ב:י״ג) נשאת עון חטאתי כענין שנאמר (שם) גם ה' העביר חטאתך וגו':
פסוק ו:
לעת מצוא. בהמצאך לקבל תפלתו ומה היא זאת רק לשטף מים רבים אשר לא יגיעו אליו שלא יפול ביד האומות שהם כמים שוטפים וכן מצינו שהתפלל דוד על זאת ואמר נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה (שמואל ב כ״ד:י״ד):
פסוק ז:
אתה סתר לי. להסתר בצלך מפני פחד אויב:
פסוק ז:
תצרני. כמו תשמרני:
פסוק ז:
רני פלט. רנה של הצלה:
פסוק ז:
תסובבני. לשון הוה הוא סבבתני תמיד רני פלט וכך אמרת לי
פסוק ח:
אשכילך ואורך דרך ללכת.
פסוק ח:
איעצה. ארמוז לך בעיני רמז מה תעשה, איעצה לשון קריצת עין כמו עוצם עיניו לחשוב תהפוכות (משלי ט״ז:ל׳):
פסוק ט:
אל תהיו כסוס כפרד. שאינו מבין בין העושה לו טובה לעושה לו רעה כשאתה ממתגם בו במתג הוא בולם פיו ומכסכס ברסנו וכשאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לבלום ולסגור פיו ולייסרו במתג ורסן כשאתה מעדהו עדי ומיפהו:
פסוק ט:
בל קרב אליך. שלא יקרב אליך, להזיקך כשאתה מיפהו במתג ורסן עדיו לבלום. בשעת עדיו שאתה מקרדו ומקרצפו אתה צריך לסוגרו במתג ורסן שלא יקרב אליך, בלימה בלשון משנה לשון מסגר, פיו בלום רגליו מבולמות (במסכת בכורו'), ומנחם חבר לבלום וכן על בלימ' (איוב כ"ז) לשון תוכן (סא"א):