א לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃ ב אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה׃ ג כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃ ד כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃ ה חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֺ֘נִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃ ו עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃ ז אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃ ח אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃ ט אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃ י רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ׃ יא שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
לדוד משכיל אשרי נשוי פשע - יתכן היות זה המזמור על טעם פיוט תחלתו משכיל, או בעבור שכתוב בו אשכילך.
פסוק א:
ומלת נשוי פשע – מבעלי האל"ף בא על דרך בעלי הה"א, או שניהם נמצאים. והעד ונשאו את כלימתם וכסוי פעול כי וכסה קלון פועל יוצא. והטעם: כי המוכה או הנגוע בעבור פשע שעשה בגלוי, על כן אמר: אודה עלי פשעי. ויש שאלה קשה: הנה מצאנו דוד אומר: כי חסיד אני ולא תתן חסידך אם כן איך מצאנו בכמה מזמורים שיש לו פשעים ועונות, כי פשעי אני אדע? והתשובה: כי לבו היה שלם עם השם ולא פשע ולא חטא, רק כנגד בני אדם יש לו פשיעות בשגגה. ואחרים אמרו: שהוא מדבר בעד אחרים שהם בגלות, אם כן מה יעשה במלת כי פשעי אני אדע, שהוא בדבר בת שבע?! ועוד אפרשנו.
פסוק ב:
אשרי - הנה כסוי חטאה - הוא העושה תשובה וסר חרון השם ממנו ולא נראתה חטאתו שלא היה עליה עונש.
פסוק ב:
טעם יחשוב – ממחשבה או חשבון.
פסוק ב:
ורמיה - כמו מרמה.
פסוק ב:
ויש אומרים: ואין ברוחו להיות כקשת רמיה. ועוד אפרשנו.
פסוק ג:
כי - אם שתקתי שלא אדבר כדבור בני אדם בלו עצמי בשאגתי, כמו האריה שירים קול.
פסוק ד:
כי, ידך - מכתך כי המכה ביד היא.
פסוק ד:
לשדי - מגזרת לשד השמן. והטעם הליחה החמה שבה חיי האדם, גם בחרבוני קיץ דרך משל, שיבשה הליחה וימיו קרבו למות.
פסוק ה:
חטאתי - כנגד כסוי חטאה.
פסוק ה:
ועוני - כנגד לא יחשב ה' לו עון ופשע, כנגד נשוי פשע.
פסוק ה:
וטעם אודה – להתודות.
פסוק ה:
וטעם נשאת – ברוח הקודש, או שנשא עד היום עונו.
פסוק ו:
על זאת - שאתה נושא עון.
פסוק ו:
לעת מצוא - כדרך: דרשו ה' בהמצאו. ובקשת משם את ה' אלהיך ומצאת, או כאשר ימצא לבבו מפונה ממחשבות ופנוי מעסקיו וצרכיו, אז יתפלל על דרך: על כן מצא עבדך את לבו.
פסוק ו:
טעם לשטף מים רבים – רמז להמית אויביו במים, כמו: ימשני ממים רבים, או המות והתחלואים והמשילם למים שהתגברו. וטעם רק כי המים יציקו אחרים וכאילו הוא קשור עם אליו לא יגיעו, וכמוהו בלשוננו הרבה.
פסוק ז:
אתה - יתכן להיות מצר כמו אויב או הצרת החולי, כמו צר ומצוק, והעד רבים מכאובים.
פסוק ז:
רני פלט - אמר רבי משה: תסובבני פועל יוצא לשנים פעולים קולות מלאכים שאמלט והנה רני כדרך ותעבור הרנה והם יוכיחוני ויאמרו אשכילך בדרך זו תלך כמו זאת ותחסר בי"ת מן עיני. ויש אומרים: כטעם רמז.
פסוק ט:
אל תהיו - זאת היא העצה.
פסוק ט:
כסוס כפרד - דרך צחות בלא וי"ו כרע כאח לי ופעמים יחסרו הכ"ף. א"ר משה: אל תהיו כדמות הסוס שהוא צריך למתג ולרסן ואמר עדיו כמו לחיו, וכמוהו המשביע בטוב עדייך.
פסוק ט:
לבלום - מלה ידועה בלשון חז"ל.
פסוק ט:
וטעם בל קרוב אליך – להזיקך.
פסוק ט:
ויש אומרים: כי בל קרוב אליך – חלילה לך מהיותך כסוס, כדרך: ועצת רשעם רחקה מני.
פסוק ט:
ויש אומרים: כי תחסר מלת אותו, כאילו כתב: במתג ורסן תפארתו, לבלום אותו.
פסוק ט:
ועוד: עדיו - על דרך: למצוא עונו לשנוא.
פסוק י:
רבים - אמר רבי משה: מי שלא שם לבו לשמור אורחותיו אולי מעדו אשוריו ובעבור זה נקרא רשע. ויתכן שהוא הנשוי פשע.
פסוק י:
וטעם והבוטח בה' - שלא ישען על הרופאים כאסא. ודע, כי הכתוב לא התיר להתרפאות רק ממכת בן אדם, כי השם לבדו הוא רופא ישראל, ורפואתו לחזק נפשו ולהוסיף על יראתו.
פסוק יא:
שמחו – הצדיקים שלא חטאו, הם שמחים שלא יבוא עליהם חולי, כי רופאם שהוא השם הוא שומרם, והוא יסיר כל מחלה הנמצאים במאכלם.