פסוק א:פשע, חטאה. הבדלם ידוע בכ"מ, העון מציין עוות המחשבה, והחטא מציין המעשה, והפשע מציין המרד:
פסוק א:כסוי החטא-. והעלמתו הוא עצמו פשע ומרד גדול, עז"א פשע של כיסוי חטאה. (רצונו לומר המעלים חטאו, כמו מכסה פשעיו לא יצליח) ואומר אשרי אדם שלא יחשוב ה' לו גם עוות מחשביי, שלא חטא אפילו במחשבה, ועז"א ואין ברוחו רמיה, ועז"א חטאתי אודיעך וגם עוני לא כיסיתי. הגם שהעון נסתר יותר מן החטא, רצונו לומר שהתודיתי על המעשה והמחשבה, ושניהם יחד הם פשע נגד ה', לז"א עלי פשעי לה', ואתה לא לבד שנשאת החטא, נשאת גם עון של חטאתי גם עוות המחשבה:
פסוק ג:בלו עצמי. על ידי שאגתי:
פסוק ד:לשדי. הלמ"ד שורש כמו כטעם לשד השמן, מענין לחלוחית:
פסוק ד:וחרבוני. שם מענין חרב ויבש:
פסוק ו:לעת מצוא. שימצאו מים שהם רק לשטף:
פסוק ז:פלט. מקור רננות של ההצלה:
פסוק ט:עדיו. מענין הסרה, כמו מעדה בגד, ולא עדה עליו שחל למפרשים, הן עד ירח לפירושי:
פסוק ט:לבלום. לחסום בל יסור מהדרך, או מענין עדי ותכשיט שהמתג והרסן הם תכשיט לו כי על ידם יבלמו אותו בל יקרב אליך להזיק:
פסוק יא:שמחו וגילו. הגיל הוא על דבר חדש (כנ"ל כ"א ב') כי יתחדשו להם ישועות.
פסוק יא:מצדיקים. הצדיק הוא הכובש את יצרו, והישר לבו נוטה אל היושר, וישרי לב הוא מדרגה יותר שלבם מלא יושר, והתבאר כ"ז בפי' משלי: