תנ"ך על הפרק - תהילים לב - חוליו של דוד בעקבות החטא, ותפילתו להיוושע / הרב שלמה זלמן פינס ז"ל

תנ"ך על הפרק

תהילים לב

599 / 929
היום

הפרק

לְדָוִ֗ד מַ֫שְׂכִּ֥יל אַשְׁרֵ֥י נְֽשׂוּי־פֶּ֗שַׁע כְּס֣וּי חֲטָאָֽה׃אַ֥שְֽׁרֵי אָדָ֗ם לֹ֤א יַחְשֹׁ֬ב יְהוָ֣ה ל֣וֹ עָוֺ֑ן וְאֵ֖ין בְּרוּח֣וֹ רְמִיָּה׃כִּֽי־הֶ֭חֱרַשְׁתִּי בָּל֣וּ עֲצָמָ֑י בְּ֝שַׁאֲגָתִ֗י כָּל־הַיּֽוֹם׃כִּ֤י ׀ יוֹמָ֣ם וָלַיְלָה֮ תִּכְבַּ֥ד עָלַ֗י יָ֫דֶ֥ךָ נֶהְפַּ֥ךְ לְשַׁדִּ֑י בְּחַרְבֹ֖נֵי קַ֣יִץ סֶֽלָה׃חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֺ֘נִ֤י לֹֽא־כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לַיהוָ֑ה וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֺ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה׃עַל־זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל־חָסִ֨יד ׀ אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ׃אַתָּ֤ה ׀ סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה׃אַשְׂכִּֽילְךָ֨ ׀ וְֽאוֹרְךָ֗ בְּדֶֽרֶךְ־ז֥וּ תֵלֵ֑ךְ אִֽיעֲצָ֖ה עָלֶ֣יךָ עֵינִֽי׃אַל־תִּֽהְי֤וּ ׀ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג־וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ׃רַבִּ֥ים מַכְאוֹבִ֗ים לָרָ֫שָׁ֥ע וְהַבּוֹטֵ֥חַ בַּיהוָ֑ה חֶ֝֗סֶד יְסוֹבְבֶֽנּוּ׃שִׂמְח֬וּ בַֽיהוָ֣ה וְ֭גִילוּ צַדִּיקִ֑ים וְ֝הַרְנִ֗ינוּ כָּל־יִשְׁרֵי־לֵֽב׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

הרב שלמה זלמן פינס ז

חוליו של דוד בעקבות החטא, ותפילתו להיוושע

פרק זה כפי הנראה שייך לתקופת הפרק הקודם, לשעת חוליו במפלטו בעדולם. 

ההודאה על סתם עוונות שבאה בפרק זה מתייחסת כמעט תמיד אל חולי הבא בידי שמים, ובפסוק ד' כמעט מפורש חוליו בלשונו: "כי יומם ולילה תכבד עלי ידך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה"(תהילים לב ד); עוד סימן לדבר, קללתו בסוף הפרק את הרשע במכאובים דווקא, כאילו מעידה עליו שהוא עצמו אז בעל מכאובים. ומצד אחר לשונו בפסוק ז': "אתה סתר לי מצר תצרני רני פלט תסובבני סלה"(תהילים לב ז), מוכיחה כי דוד אז במצוק מתגרת יד אויב, ולא מצינו שנזדווגו אצלו הפורעניות הללו כי אם בימי החבאו בעדולם, במערה או במצודה.


חַטָּאתִ֨י אוֹדִ֪יעֲךָ֡ וַעֲוֹ֘נִ֤י לֹֽא-כִסִּ֗יתִי אָמַ֗רְתִּי אוֹדֶ֤ה עֲלֵ֣י פְ֭שָׁעַי לה' וְאַתָּ֨ה נָ֘שָׂ֤אתָ עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה: עַל-זֹ֡את יִתְפַּלֵּ֬ל כָּל-חָסִ֨יד אֵלֶיךָ֮ לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ:
(תהילים לב ה-ו)

"לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א" - חוזר אל "עֲוֹ֖ן חַטָּאתִ֣י סֶֽלָה" שבסוף הפסוק הקודם, והכוונה: לְעֵ֪ת מְ֫צֹ֥א עוונו אותו, כלומר לשעת העונש על העוון, שעל אותה שעה מתפלל החסיד כי "רַ֗ק לְ֭שֵׁטֶף מַ֣יִם רַבִּ֑ים אֵ֝לָ֗יו לֹ֣א יַגִּֽיעוּ". זאת אומרת: שלא יהיו הפורעניות בעונש העוון באות עליו בשטף, כדרך שבאו עתה על דוד יחד מחלה עם בלהות אויב.


אַתָּ֤ה סֵ֥תֶר לִי֮ מִצַּ֪ר תִּ֫צְּרֵ֥נִי רָנֵּ֥י פַלֵּ֑ט תְּס֖וֹבְבֵ֣נִי סֶֽלָה:
(תהילים לב ז)

בהתאם להשקפתו המובאה בספר שמואל (ב כד יד) כי טוב ליפול ביד ה' מביד אדם, דוד מכוון תפילתו כלפי ההצלה מיד האויב.


אַל-תִּֽהְי֤וּ כְּס֥וּס כְּפֶרֶד֮ אֵ֤ין הָ֫בִ֥ין בְּמֶֽתֶג-וָרֶ֣סֶן עֶדְי֣וֹ לִבְל֑וֹם בַּ֝֗ל קְרֹ֣ב אֵלֶֽיךָ:
(תהילים לב ט)

הכוונה: הסוס והפרד זקוקים לאמצעי-כפיה כדי שלא יזיקו, לא כן האדם; עליו לשוב מחטאו טרם בוא העונש לכופו לשוב.

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק


תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך