אושר השב בתשובה
הביטוי "משכיל" שבראש הפרק קובע כי הוא שייך למזמורי החכמה בתהלים. עניינו רמוז בכותרתו. על כן, כבשלושה עשר מזמורים נוספים אשר בתהלים מצויה לפנינו עדות המשורר, לפני השרים והמתפללים, כי "למשכיל" המאזין לדברים יבואו מהם דברי מוסר ולקח טוב.
תובנה זו מופיעה במפורש בפסוק ח', בו קורא המשורר לשומעיו "אשכילך ואורך בדרך זו תלך". ממילים אלו נשמע לא רק הצורך בהבנת תוכן הפסוקים אלא גם קבלת עדות אישית מאת המשורר על אשר קרהו, והמצביע מתוך כך גם על דרך של תיקון.
ניתן לסכם את עיקר תוכנו של הפרק בבחינת מדריכו של האדם לילך בדרכי התשובה.
הבה ונפסע בעקבות המילים המתארות את אשר מתחולל בנפשו.
המשורר שואל: מה וכיצד יעשה האדם כדי לשוב בתשובה מלאה, שלמה ומעולה אל ה'? כיצד ייטהר מחטאיו ושוב יחזור האושר לשכון בו ובחייו?
שני הפסוקים הראשונים הפותחים בלשון "אשרי" עניינם כמובן באושר והם המציבים את המטרה הסופית שאליה חותר המשורר: להעניק לכל אדם המבקש את האושר המיוחל.
נבחין גם בצורה שבה מובעים הדברים בפסוקים:
בלשון "אשרי" הראשונה מאפיין המשורר את האיש אשר הוא נשוי פשע, היינו אשר פשעו כוסה (דוגמת בראשית נ יז: "שא נא פשע אחיך") ואשר חטאתו כופרה (גם לשון כפורת – מורה על כיסוי כמתואר בבניין הארון במשכן).
בהמשך, בלשון "אשרי" השנייה, הוא שב ומתאר את אושרו של האדם בדרגה גבוהה יותר. זה אשר ה' ימחק לחלוטין את עוונותיו, ולא עוד ייחשב לו עוונו כי בקשתו מלפני ה' הייתה ברוח נכונה ואמיתית "ואין ברוחו רמייה".
בעיון נוסף ניתן לראות בפסוקים אלו סולם הדרגתי ברמת החטא וממילא גם בעצמת התשובה ובהגעה אל האושר: מול כינויי הפשע, החטא והעוון מופיעים הביטויים נשוי, כסוי, עד אשר עוונו לא ייחשב, האדם יינקה כליל מן החטא ואז כמובן אושרו מובטח לו.
מהו אם כן סודה של התשובה, מהו טיבה הפנימי ומהי סגולתה?
המענה לשאלה נכבדה זו גם הוא בעל פנים שונות.
ראשית מעלה המשורר על נס ובדרך מעניינת ביותר את כוחה של הזעקה-התפילה, שכן בפסוק ג' אומר הוא, כי בין אם יחריש או אף אם ישאג מתוך כאבו, כי אז תבלינה עצמותיו, ועל כן עדיפה, כאמור, הזעקה.
שנית, מעוצמת החטא גופו ייבש ויומם ולילה תכבד על החוטא המעמסה. על כן הדרך הייעודה היא להודות בחטא ולהכיר בו.
שני יסודות איתנים אלו, ההכרה בחטא והזעקה האמתית, הם תוכנה האמתי של תפילת השב בתשובה והם הערובה היחידה לעצירתה של ההדרדרות המאיימת על החוטא כ"שטף מים רבים".
ראוי לעיין בכינוי המתחדש על החוטא המבקש לשוב לדרך הישרה והחותר לאושר, שהרי המשורר מחמיא לו ומכנהו "חסיד".
כה ייאמר וייקבע בפסוק ו: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא"! על כן ביטחונו של המתפלל שב אליו והוא בטוח כי ה' יצילו מכל צר ואויב ויפלטו מכל תסבוכת העלולה להתרגש עליו.
מהדברים נראה, כי אף אם התיאור המורכב והייחודי הזה מדייק בנימי הנפש ובתהפוכותיה, עדיין יש בו מעט מן ה"מופשטות" וגם אם יודע המשורר, כשם שהובא בראשית הדברים, כי המשכיל בדרך אור זאת יבוא עדי אושרו, עדיין יש להמחיש את הדברים בתיאורים נוקבים ומוגשמים קמעא.
והדברים נוקבים: המשורר מתאר את המתעלמים מן התבונה ושוכחים את מותר האדם, והוא קורא אליהם: "אל תהיו כסוס, כפרד אין הבין, במתג ורסן עדיו לבלום, בל קרוב אליו". לאמר, החוטא נוהג מנהג בהמה חסרת רסן המוּנעת על ידי יצרים כמעט בלתי נשלטים ואשר מוכנים לה כתוצאת התנהגותה זאת מכאובים רבים.
לרגע נדמה כי הופרה התבונה והאושר רחק. אם אכן כזה הוא האדם, מחד גיסא נמשל כפרד אין הבין ומאידך גיסא יכול הוא להיקרא בשם חסיד; מחד גיסא יזעק ויכיר בחטאו ומאידך גיסא ישכח עושהו ואת מותרו מן הבהמה, כיצד אם כן יזרח עליו אורה של הישועה וגודלה של התשובה?
כאן כאילו "שולף" המשורר את מושג הקסם שלו: "הבוטח בה' – חסד יסובבנהו". לאמור, כל עוד נאחז האדם, ולוּ במשהו, במידת הביטחון בה' – כי אז חוט של חסד יסובבנהו, יעלהו ויתקנהו.
המשורר חותם תפילה מושכלת זו בקריאה לרבים: "שמחו בה' וגילו צדיקים, והרנינו כל ישרי לב".
כששואלים מה מקורה של העצבות, מלמדנו מרן הרב קוק זצ"ל ב"אורות התשובה": צריך לפתור: "ממקור החטא"!
השמחה, הרננה והגילה בה' הן המביאות את חסד ה' לכל אדם ובכל מצב.
אמור מעתה: חסד ה' – תגמול הוא לשמחה, וחסד ה' – מפתח הוא לתשובה ולאושר.
אשרי האיש – כי חסד ה' יסובבנהו תמיד.
באדיבות מכללת אורות ישראל, מתוך הספר "מאורות תהילים"