פסוק א:לדוד משכיל וכו׳. איפשר שנאמרה מלת משכיל על היות שם לאחד מכלי הנגון נקרא כן שהוא מעורר הכוחות השכליות כמו שידוע מחכמת הניגון שיש שם מיתרים על זה שעל ידם האדם מתעורר ונותן לב לדברים הנשמעים לקבלם ולהיטיב עצמו על ידם וכן המזמור נאמ׳ להדרכת בני האדם ללמדם ולהשכילם כאומרו אשכילך ואורך בדרך זו תלך ובפרט להודיעם שאין לאדם להתיאש מן התשובה ואם גדל עונו. ויראה שהמזמור נאמ׳ בפרט על הוראת בטחונו להיות עון בת שבע ושאר עונותיו נמחלים לרוב תשובתו ואמ׳ על זה אשרי נשוי פשע וכסוי חטאה כלומ׳ אשרי מי שיקבל הב״ה תשובתו עד שנשא פשעו וכסה חטאתו שלא חשב לו עון עד שיענישהו עליו ושלשתם ר״ל נשוי פשע וכסוי עון ושלא יחשוב לו עון כלם כפל ענין במלות שונות. ובאה מלת נשוי כבעלי הה״א עם היותו ראוי מבעלי האל״ף וכמוהו ונשו את כלימתם (יחזק׳ לט כו).
פסוק ב:ואין ברוחו רמיה כלומ׳ כל זה אינו רק בהפלגת התשובה שתהיה בלא שום רמיה. וקצת מפרשים כתבו שהזכיר שלוש מדות של צדיקים ואמ׳ תחלה נשוי פשע על אותו שהרבה בעבירות ועשה תשובה ונמחל לו, וכסוי חטאה על מי שחטאיו מועטין ונבלעין בין הזכיות כאלו רוב הזכיות מכסים אותם, ולא יחשוב ה׳ לו עון שלא חטא חטא הראוי להענש עליו. ואיפשר לפרש נשוי פשע על המרדים, כסוי חטאה על השגגות, לא יחשוב ה׳ לו עון על הזדונות ר״ל הבאים מצד תוקף היצר ולא בכוונת מרד ואמרו לא יחשוב וגו׳ שלא יחשבם לו לזדונות כדרך שאז״ל באחרון של יומא על מה שאמ׳ נושא עון ופשע וחטאה ר״ל שהזכיר הזדון קודם השגגה אמר משה להב״ה רבונו של עולם בשעה שישראל חוטאים ועושים תשובה עשה להם זדונות כשגגות.
פסוק ב:ולי נראה שהזכיר כל תכסיסי האדם בארבע מדות והכונה בכלם שבעת הפרד הנפש מגופו יהא נוחל העולם הבא בלא שום עונש ונשוי פשע אצלי ר״ל שקבל עונשו על עונותיו מלשון ישאו עונם (במדב׳ יח כג) אשרי אותו שקבל עונשו בעולם הזה על מה שחטא ואם הפליג בחטאיו והוא ענין פשע שהוא לשון כולל לפעמים מרד וזדון. וכסוי חטאה פי׳ שחטא בשגגה וקבל עליהם מעט עונש עד שלקלות העונש נעשה החטא כמכוסה ולא יחשב לו ה׳ עון הוא שלא חטא כלל במעשה אבל בהרהור ובמחשבה וזה ענין לא יחשב ה׳ לו עון כלומ׳ שמחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה ואמר אח״כ ואין בידו רמיה והיא מדה רביעית ועל אותו שלא חטא אפילו במחשבתו.
פסוק ג:ואחר שהזכיר המדות דרך כלל החל בפרטי עצמו שאע״פ שהגדיל בטחונו להיות עונותיו נמחלים לזכות תפלתו וגודל תשובתו אמ׳ כי החרשתי והוא כמו כאשר החרשתי ע״ד כי תוליד בנים כלומ׳ כשהייתי מחריש ומתרשל מזעוק ומהתפלל על עונותי לפניך בלו עצמי מרוב צרותי המקיפות אותי מכל צד ובשאגתי ודאגתי על אותן הצרות.
פסוק ד:כי יומם ולילה ר״ל בלא הפסק היתה ידך מכבדת עלי לרעה עד שהיה לשדי והוא טוב השומן אשר באדם מלשון לשד השמן (במדב׳ יא ח) נהפך בחרבוני קיץ סלה ר״ל כעלי האילן המתיבשים בקיץ לרוב החום שיבשותם לעולם ר״ל שאינו חוזר ללחותו.
פסוק ה:ומלת אודיעך לשון הווה על זמן עובר כלומ׳ כשהייתי מודיעך חטאתי ועוני לא כסיתי ואמרתי בעצמי להודות על פשעי ולהתודות לפניך אתה ברחמיך נשאת עון חטאתי וסמיכת עון לחטאתי דרך הפלגה כענין אדמת עפר (דני׳ יב) או עון כמו עונות כלומ׳ קלקלת חטאתי.
פסוק ו:ואמ׳ אח״כ על זאת יתפלל וכו׳ כלומ׳ אחר שראו בי שנתקבלה תפלתי ונעתרתי בתשובתי יתפלל כל חסיד אליך ר״ל כל הבא לשוב מחטאיו נקרא חסיד ע״ש סופו. ולעת מצוא פירושו לעת שימצא לבו שלם לשוב בכוונה שלימה ואמ׳ רק לשטף וכו׳ לא סוף דבר שינצל בזה ממיתה אלא אפי׳ כשיבואו צרות בעולם והוא הנמשל בשטף מים רבים, אליו לא יגיעו כלל, כך פירשוהו המפרשים ולי בו פי׳ אחר והוא שהורה שהתשובה לפעמים לא תפקיע העונש מכל וכל אבל שיקל אותו ואמ׳ על זה על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא שימצאוהו הצרות שיוקל ענשו עד שלא יגיע עדיו שטף מים רבים והוא משל לתגבורת הצרות.
פסוק ז:וחזר לשבח האל על שכפר לו עונו ומצילו מצרותיו והוא אמרו אתה סתר לי כלומ׳ להיותי חוסה תחת כנפיך, ומצר תצרני ותסובבני תמיד רני פלט ר״ל שאומר לפניך תמיד על הצלתי תושבחות והתושבחות הנאמרות על הצלה נקראות רני פלט ואמ׳ על זה סלה כלומ׳ שאני אזכיר לעולם הנסים והנפלאות וכל זמן היותי אשבח עליהם.
פסוק ח:וחזר להוכיח כל הנשמע אליו ואמ׳ אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני כלומ׳ השגחתי להוכיחך
פסוק ט:וחזר לדבר בלשון רבים על הכוונה ההיא בעצמה. ואמ׳ אל תהיו כסוס כפרד אין הבין וכבר פירשו זולתי כלומ׳ לא תהיו כבהמה שאין בה תבונה ושאדם צריך לבלום פיה במתג ורסן כדי שלא תקרב לנשוך את הבא לרכוב עליה והוא ענין בל קרוב אליך ואין לה תבונה להוכיחה בדברים אבל אתם לא תהיו כן אבל הוסרו בדברים. ומתג ורסן לפי׳ זה הוא ענין אחד ועדיו פירושו כמו פיו וכמוהו המשביע בטוב עדיך (מזמ׳ קו).
פסוק ט:וי״מ אל תהיו וכו׳ שהמונעם מהזיק בנשיכתם הוא מונע מבחוץ אבל יהיה הדבר המונע אתכם מהזיק מבפנים וגם לפי׳ זה יהיה מתג ורסן ענין אחד. ואמנם אני ביארתי ענין הפסוק בחבור התשובה בדרך זה אל תהיו כסוס כפרד שאין המבוקש מהם נעשה מעצמם והמבוקש מהם הוא לילך הרוכב באמצעיותם אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ואין הנהגתם בזה מעצמם אבל צריכים למנהיג אחר והוא המתג והרסן כי המתג יעירהו ללכת בהרגישו חדור הברזל בבשרו והרסן יחזיק בו הרוכב ויישירנו בו ללכת בדרך ירצה אל אשר יחפוץ יטנו אם להימין או להשמאיל ולולא הנהגת הרוכב ברסן לא ילך בדרך המבוקש ולולא הנהגת המתג אולי לא ילך כלל אבל שיתקרב לרכבו ויעמידהו והוא אמרו בל קרוב אליך ולפי פירושנו יהיה ענין מתג כלי הברזל אשר ברגלי הרוכב הנקראת בלשון רבים מגפים כמו שוט לסוס ומתג לחמור שהוא דרבן הברזל התחוב בשבט עץ שדוקרים בו החמור ואינו ענין אחד עם רסן וביאור הענין שלא יהיו להם להצטרך למנהיג מחוץ ולמעורר זולתם אבל שיהא מניעם מבפנים ר״ל שיהא שכלם מעוררם ומנהיגם. וגדולי הרבנים פירשו עדיו לבלום כלומ׳ שאפילו בשעה שאתה בא ליפותו ולקשטו בקירוד ובקירצוף אתה צריך לבלום פיו שלא יקרב אליך ויזיקך כן לא תהיו אתם שונאים את הבאים להיטיב לכם בתוכחותם.
פסוק י:ואמ׳ אח״כ רבים מכאובים לרשע כלומ׳ שבוטח ברוב חילו וממונו ואינו מכניע לבו לשרת לאל, אך הבוטח בה׳ חסד יסובבנו.
פסוק יא:ולכן אמ׳ שמחו בה׳ וגילו צדיקים והרנינו כל ישרי לב כלומ׳ שתשמחו אותם בהודיעכם להם כן.
