א לְדָוִ֨ד ׀ שָׁפְטֵ֤נִי יְהוָ֗ה כִּֽי־אֲ֭נִי בְּתֻמִּ֣י הָלַ֑כְתִּי וּבַיהוָ֥ה בָּ֝טַ֗חְתִּי לֹ֣א אֶמְעָֽד׃ ב בְּחָנֵ֣נִי יְהוָ֣ה וְנַסֵּ֑נִי צרופה (צָרְפָ֖ה) כִלְיוֹתַ֣י וְלִבִּֽי׃ ג כִּֽי־חַ֭סְדְּךָ לְנֶ֣גֶד עֵינָ֑י וְ֝הִתְהַלַּ֗כְתִּי בַּאֲמִתֶּֽךָ׃ ד לֹא־יָ֭שַׁבְתִּי עִם־מְתֵי־שָׁ֑וְא וְעִ֥ם נַ֝עֲלָמִ֗ים לֹ֣א אָבֽוֹא׃ ה שָׂ֭נֵאתִי קְהַ֣ל מְרֵעִ֑ים וְעִם־רְ֝שָׁעִ֗ים לֹ֣א אֵשֵֽׁב׃ ו אֶרְחַ֣ץ בְּנִקָּי֣וֹן כַּפָּ֑י וַאֲסֹבְבָ֖ה אֶת־מִזְבַּחֲךָ֣ יְהוָֽה׃ ז לַ֭שְׁמִעַ בְּק֣וֹל תּוֹדָ֑ה וּ֝לְסַפֵּ֗ר כָּל־נִפְלְאוֹתֶֽיךָ׃ ח יְֽהוָ֗ה אָ֭הַבְתִּי מְע֣וֹן בֵּיתֶ֑ךָ וּ֝מְק֗וֹם מִשְׁכַּ֥ן כְּבוֹדֶֽךָ׃ ט אַל־תֶּאֱסֹ֣ף עִם־חַטָּאִ֣ים נַפְשִׁ֑י וְעִם־אַנְשֵׁ֖י דָמִ֣ים חַיָּֽי׃ י אֲשֶׁר־בִּידֵיהֶ֥ם זִמָּ֑ה וִֽ֝ימִינָ֗ם מָ֣לְאָה שֹּֽׁחַד׃ יא וַ֭אֲנִי בְּתֻמִּ֥י אֵלֵ֗ךְ פְּדֵ֣נִי וְחָנֵּֽנִי׃ יב רַ֭גְלִי עָֽמְדָ֣ה בְמִישׁ֑וֹר בְּ֝מַקְהֵלִ֗ים אֲבָרֵ֥ךְ יְהוָֽה׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רוממות אל

אלשיך

פסוק א:
לדוד שפטני ה' כו' הנה ארז"ל שדוד המלך ע"ה בקש מהב"ה שיאמרו אלהי דוד אמר לו הקב"ה האבות נסיתים ואתה לא נסיתיך אמר לו בחנני ה' ונסני. והנה לפי הנראה מהמפרשים כי מזמור זה היה אחר מעשהו עם בת שבע שנסהו ולא עמד בנסיון ולפי זה יאמר לדוד כו' בענין מאמרם ז"ל שאמרו לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה ולא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא שאם יחטא יחיד אומרים לו כלך אצל דוד כו' וביארנו במקומו כי אומרים לא היה ראוי לאותו מעשה הוא שלא חטא תחלה חטא שעל ידו היה ראוי לבא חטא זה על ידו כענין עבירה גוררת עבירה כי אם שלא קדם לו עון אשר חטא שיהיה ראוי לאותו מעשה וזהו לא היה דוד ראוי כו' ובזה יאמר לדוד כלומר להיות ענין זה לדוד שלא היה ראוי לאותו מעשה לכן שפטני ה' מדת רחמים ולא מדת הדין ופירש ואמר מה שאמרתי לדוד הוא כי אני בתומי הלכתי לשאול תכנה אלהותך עלי ולא השיאתני איזו עבירה לגרור לי אחרת ובה' בטחתי לא אמעד:
פסוק ב:
בחנני ה' כו' כי אעמוד בנסיוני. אמנם לפי פשוטו של מקרא באמרו בחנני ה' כו' יורה כי ידברו הכתובים על עת בא דברו לפניו ית' לאמר לו שיאמר לו אלהי דוד כאשר יאמרו אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ואמר על תשובתו ית' בחנני ה' כלומר גם אני כהם:
פסוק ב:
(א) ולפי זה יאמר שפטני ה' כו' ע"ד מה ששמעתי אומרים על פסוק והיה ה' לי לאלהים שאמר אז אהיה כ"כ מתנהג בחסידות שגם שאפילו מדת הרחמים יהפך לי לאלהים שהוא דין לא אירא וזה יאמר פה שפטני ה' שגם ה' יתהפך לו לדין ולא אירא לבלתי היות זכאי בדיני זה והוא כי לא גרעתי מהאבות לכנות שם אלהותך עלי כי הלא אני בתומי הלכתי כו' והוא כי הלא יתרון האבות הוא שלא היו צריכים סעד לתומם כנח שנאמר בו את האלהים התהלך נח כי היה צריך סעד לתומו אלא שמעצמם מתהלכים לתומם כד"א התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו וגם אני כהם כי אני בתומי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי כי אם בתומי של עצמי הלכתי וגם לא היה פחד אם תכנה אלהותך עלי גם בחיי אולי אטה אשורי מני הדרך הטובה שע"כ אין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים כי הן בקדושיו לא יאמין וזהו ובה' בטחתי לא אמעד באופן שתוכל לכנות שמך עלי לומר אלהי דוד כי לא אמעד.
פסוק ב:
(ב) ואם בחנת אותם בחנני ה' גם אני ונסני והוא מה שכתבו בפ' וירא על מארז"ל על פסוק ה' צדיק יבחן שהביאו ב' משלים א' לקדר שעל הקדרה שיודע שהיא בריאה מכה בה ומשל הפשתני שכשפשתנו יפה מכה בו שמשתבח כו' כי לאחד מב' סבות ינסה יודע תעלומות את הצדיק או להראות את העולם צדקתו כקדר כי מכה בקדרה השלימה שיראו הרואים ויקנו אותה. ב' למען צרף אותו להשביחו כי מאז ישאר יצרו נכנע לפניו ועוד לא ירים ראש לעצור כח להחטיאו עוד ואמר דוד בחנני שהוא המציאות הראשון שהוא כאבן בוחן שיבחנו בה הזהב והכסף להראות את העם את יופי הזהב והכסף ופירשו ז"ל נסה את אברהם לשון נשיאות שהסמ"ך תתחלף בשי"ן בקש הקב"ה לנשאו בעולם שידעו צדקתו וזה יאמר בחנני ה' באבן בוחן ונסני כד"א נסה את אברהם שהוא לנשאו ע"י מה שיבחן בזה וזהו ונסני שיהיה הבוחן לנשאני כאשר היה באברהם כמ"ש ז"ל שעשה למען הודיע צדקתו את העולם ואם עדיין צריך לצרפני הוא מן הבחינה השנית וגם צרפה כו' לומר אם כבר צדיק אני בחנני ה' ואם עדיין צריך צרוף צרפה שני דברים א' כליותי שאדמה לאברהם שארז"ל שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה וגם לבי לבלתי הרהר בשום דבר שהוא צד שוה בכל שלשת האבות:
פסוק ג:
כי חסדך לנגד עיני כו' הלא אמרתי כי אני בתמי הלכתי שלא הוצרכתי סעד לתומי ראה נא כי כן היה כי הלא חסדך שבו בראת העולם כי עולם חסד יבנה לבלתי דקדק הרבה במעשה בני האדם גם אם לא יתכשרו מעשיהם לגמרי כענין היות להם איזו פניה הנה זה היה לנגד עיני באופן היה אפשר לי להטות בצד מה מנקודת אמתך באיזו פניה בשמך חסדך אך לא כן עשיתי רק והתהלכתי באמתך מה שהוא אמת לפניך בעצם. או יאמר כי חסדך כו' במאמרם ז"ל על פסוק אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב כי בראות דוד את עצמו בצערי מות אמר היתכן כי משחני ה' למלך ואני נרדף להמית ואין לי מנוחה והיכן היא מלכותי על כן היה אומר כי אין זה כי אם שכל האדם אפילו שמואל הנביא כוזב ולא שלחו ה' למשחני והנה מגודל הצער היה אפשר להרהר ח"ו כלפי מעלה ששב מאשר שלח למושחו וכיוצא ואדרבה לא הרהר רק בשמואל וזהו אומר ראה נא ה' איך אני מתנהג בתום כי הלא חסדך שמשחתני למלך היה לנגד עיני שהיתה המשיחה במקום הנחת התפילין שהוא נקרא בין העינים ועכ"ז לא הרהרתי בהיותי מטולטל ונרדף באמתך כי לא הרהרתי רק באמתת שמואל שהוא אדם ולא אל אך לא בך אל כי לא איש אל ויכזב וזהו והתהלכתי שהייתי מתהלך ומטלטל ותמיד באמתך:
פסוק ד:
לא ישבתי עם מתי כו' גם אשר אמרתי שהייתי בוטח בה' שלא אמעד מכאן ואילך בעון אשר חטאתי הנה כי כן הוא כי הלא אין אדם חוטא כי אם לאחד מב' סבות או מפאת יצרו כי רע ומר הוא ומתגבר עליו או מהתחבר לאנשים רקים או רשעים והנה על צד היצה"ר כבר אמרתי כי משועבד הוא אלי כי התהלכתי באמתך כי בתומי הלכתי וגם לענין התחבר עם אנשים אשר לא טובים גם זה אין לי כי הלא כל ימי לא ישבתי עם מתי שוא המתעסקים בשוא הבלי העולם רק עם תופסי התורה ועוד אהיה נזהר מכאן והלאה כי גם עם נעלמים אשר אין נגלה בעצם אם הם מתי שוא שהם נעלמים ואדם מסתפק בהם גם אתם לא אבא מכאן והלאה כי אשתמר מן הספק באופן שלא אמעד:
פסוק ה:
ואם כן אחר שעם מתי שוא שאינם מרעים לבריות ולא עם רשעים לשמים רק עוסקים בהבלי העולם נשמרתי כל שכן שלא אתחבר לרשעים כי שנואים הם אצלי כי הלא שנאתי קהל מרעים שהם מרעים לבריות ומכל שכן שעם רשעים לשמים שאשתמר ולא אשב עמהם באופן שע"י כן לא. אמעד. או שיעור הכתוב שנושא ק"ו ואומר אם מתי שוא ונעלמים שהם קהל מרעים לבריות שנאתי ואם כן ודאי שעם רשעים לשמים לא אשב כי קל וחומר הדברים:
פסוק ו:
ארחץ בנקיון כפי כו' הנה אמרו רז"ל על פסוק כי דמים רבים שפכת לפני שכשאמר לו הוא ית' אתה לא תבנה הבית כי דמים רבים שפכת השיב דוד ואמר האם יש בי עון על שפכי דמי הגוים ואמר לו הקב"ה לפני כלומר הרי הם כאלו דם קרבנות הקרבת על המזבח לפני. ובזה נבא אל ענין הכתוב והוא כי זה שלמדונו רז"ל פירוש הכתוב שהוא ית' אמר לו שהיו דמים ששפך כדם קרבנות הוא עצמו מלמד לנו דוד עצמו והוא כי אמר הלא אמרתי כי אני בתמי הלכתי ובחנני ה' כו' והלא אם יאמר איש הלא דחה אותך הוא ית' מלבנות בית המקדש על כי דמים רבים שפכת הרי שאינך נקי כפים לפניו ואיך עלה על לבך להדמות אל האבות לכנות אלהותו ית' עליך ושיבחנך וינסך כי התהלכת באמתו ית' לז"א הנה לא לבלתי נקי כפים חשבני ה' באמרו כי דמים רבים שפכת לפני כי אם אדרבה לדם חטאות כי הלא טינופת דם הכפים ארחץ בנקיון הלב וטוב הכונה שהיתה להפיל אויבי ה' ובזה יחשבו לי כמסבב מזבחך ה' בדם חטאות הצבור שהם בסיבוב המזבח לתת ארבע מתנות על ארבע קרנות למזבח כמאמר התנא עלה בכבש ופנה לסובב ובא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית צפונית מערבית מערבית דרומית וזהו ואסובבה את מזבחך ה' כי בטוב הכונה אני כמסבב מזבחך כי לדם קרבנות יחשב לו דמם של רשעים:
פסוק ז:
ואם יאמר אדם א"כ אפוא שכל דמים רבים ששפכת היו לך כחטאות וקרבנות כפרה אם כן למה זה שמת לבך והשתדלת שיבנה בית המקדש בימיך ומה גם כי דמית עצמך אל האבות והם לא היו צריכים בית המקדש כי הן הם המרכבה אך הלא יראה כי היה הדבר למען יהיו לרצון קרבנות כפרת אשמותיך שם נגד שער השמים מכוון לשבתו ית' על כן הנני בא ואומר כי לא כן הוא כי אם על שני דברים אחד להקריב תודות על כל הטובות אשר גמלתני וגם לספר שם כל נפלאותיך לפני כל ישראל העומדים שם בבית ה' וזהו לשמיע כו' לומר כדי לשמיע בקול תודה שהוא הדבר הא' וגם לספר כל נפלאותיך:
פסוק ח:
הוא מה שה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך אך לא להקריב קרבנות על עון והנה זה הוא שעור הכתובים ולהתכת תיבות אלו באמרו מעון ביתך וכו' ומקום כו' שיראה כפל ענין במלות שונות שהם שתי קושיות יהיה שאמר הן ידעתי כי הלא הוא דבר מתמיה כי האמנם ישב אלהים על הארץ אך אין זה כי אם כענין הנה מקום אתי שהמקום הוא אתו יתברך ולא שהוא יתברך במקום וכמאמרם ז"ל מעונה אלהי קדם הוא מקומו של עולם ואין העולם מקומו ע"ד זה אמר דוד ה' שהוא מציאותך הגדול והנורא איני אומר שאהבתי מעונך כי אדרבה אתה מעון המקדש ואין המקדש מעונך כי אם אהבתי מה שהוא מעון של ביתך אשר אתה הוא כי אתה מעון של הבית וגם מה שיש בבית הוא התפשטות הנקרא כבוד וזהו ומקום משכן כבודך התפשטותך שהוא הבית עצמו . או יאמר מאמרנו במקומות אחרים כי בית המקדש של מעלה משתלשל איכותו למטה בבית המקדש התחתון כמאמר הכתוב בנה בניתי בית זבול לך ושעל כן היו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים כמפורש אצלנו יפה במזמור שמחתי באומרים לי בסייעתא דשמיא. ובזה יאמר ה' אהבתי מעון ביתך הוא כללות בית המקדש של מטה שהוא מעון של ביתך המיוחד הוא ב"ה של מעלה כי רוחני וקדוש הוא מתייחס אל בית ה' ועל הכל אהבתי מקום משכן כבודך הוא בית קדש הקדשים:
פסוק ט:
אל תאסף עם כו' במאמר ברוריה לר' מאיר מי כתיב חוטאים חטאים כתיב הנה נראה כי לדעתה וגם כאשר נראה שהגמרא מסכים בדבר הוא כי פירוש חטאים הוא מציאות החטאות שאדם חוטא ואחשבה שקראם הכתוב לשון זכר ולא אמר חטאות כמה דאת אמר כמה לי עונות וחטאות לרמוז אל המשחיתים שנעשים מהם המקטרגים לפניו יתברך. ונבא אל הענין אמר אל תאסוף עם חטאים נפשי שלא תאספנה בקרב ימים באופן תאסף עם היות עמה חטאים עדיין עד שאשוב מהם ויתמו חטאים מן העולם ובכלל החטאים שאני צריך להסיר מעלי הוא כי ועם אנשי דמים שהיו חיי אתם גדל עמהם:
פסוק י:
הם אשר בידיהם זמה שהיה בא לידם דין זמה לדון וימינם מלאה שוחד לחפות הזמה ואפשר לי ללמוד ממעשיהם אעפ"י כן לא אלמוד וזהו ועם אנשי דמים חיי בעה"ז וגם אשר בידיהם זמה וימינם מלאה שוחד לחפות על דבר ערוה שהיה לי לחרד ולצווח כי כרוכיא ולא עשיתי:
פסוק יא:
כי אם ואני בתמי הייתי הולך רואה ושותק לזה אני צריך כפרה כיתר חטאים טרם אמות:
פסוק יב:
אך לומר שמא למדתי ממעשיהם לעשות כן גם אני זה איני צריך כי הלא רגלי עמדה במישור כי רגלי חסידיו שמר ה' ועל כן במקום ב' מקהלים כאשר יעשה ית' סעודה לצדיקים שיהיו אז ב' מקהלים פמליא של מעלה שעמו ית' והצדיקים אזכה שאברך ה' שינתן לי כוס של ברכה ואני אברך: