פסוק א:לדוד שפטני - אמר רבי משה: כי טעם שפטני קח משפטי ועשה לי דין מאויבי. הנכון בעיני: שטעמו קח הדין ממני אם נטה לבי מאחריך, על כן כי אני בתומי, כמו: תמים תהיה.
פסוק א:ובה' בטחתי - שיעזרני להיות לבי שלם, על כן לא מדעתי.
פסוק ב:בחנני - ידוע כי השם יודע הנסתרות והנה הטעם כי אתה תדע לבבי, כבוחן הכסף.
פסוק ג:כי - כאילו אני רואה חסדיך לעולם לנגד עיני.
פסוק ג:והתהלכתי - להרגיל כדרך: ויתהלך חנוך.
פסוק ג:באמתך - מדרך האמת.
פסוק ד:לא, מתי שוא - הפך דרך האמת.
פסוק ד:נעלמים - מגזרת ונעלם דבר, שיעשו דברים לא כן בסתר. ויש אומרים: מגזרת עלם, שהוא אוהב השחוק והלעג.
פסוק ה:שנאתי - הזכיר הליכה והתהלכתי ואחר כן שבת, לא ישבתי ואחר כן הביאה לא אבוא. והנכון בעיני: כי הטעם לא אבוא בסודם, והזכיר פעם אחרת ועם רשעים לא אשב, כי מתי שוא הם בדבור והרשעים במעשה.
פסוק ו:ארחץ - טעם בנקיון שלא עשה אחת ממצות לא תעשה, ואז אסובב מזבחך בעולות.
פסוק ז:לשמיע - כמו להשמיע, וכמוהו לשמיד מעוזניה.
פסוק ז:ונפלאותיך - פעול למלת לשמיע ולספר.
פסוק ח:ה' אהבתי מעון ביתך - כנגד לא ישבתי עם מתי שוא.
פסוק ח:וטעם ביתך – ששם הצדיקים העובדים שמך באמת, כי שמה תמיד יושבים. אמר רבי משה: כי טעם אל תאסוף שיתפלל שלא יהיה אחריתו כאחריתם. והנכון בעיני: שלא יתכנו עלילות שיתחבר עם החטאים כל ימיו, ואף כי עם אנשי דמים, שהם רעים מהחטאים.
פסוק י:אשר - שיש להם כח לחשוב מחשבות ולסבב סבות לקחת שוחד וממון. ויש אומרים: כל מזמתם לקחת בידם, וככה וימינם והטעם כפול.
פסוק יא:ואני בתומי - בלא זמה והטעם שיזכיר בתחלה בתומי הלכתי עד עתה, וככה אלך, ואתה תפדני מזימותם.
פסוק יב:רגלי - טעם בתומי – תום לבבי.
פסוק יב:וטעם רגלי – ללכת בדרך ישרה. והנכון בעיני: כי אתה תפדני ואני אודך במקהלים ורגלי תעמוד לפניהם.