חורבן אפרים מול תשועת ה' ביהודה
פרק זה והפרק לקמן, נ"ג, הם כנראה שתי נוסחאות של מזמור אחד ששתיהן גם יחד נתקבלו לתוך מערכת מזמורי תהילים והשינויים מזה לזה משלימים כוונת מחברם.
לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה-טֽוֹב: ה' מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל-בְּנֵי-אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת-אֱלֹהִֽים: הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה-ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם-אֶחָֽד:
(תהילים יד א-ג)
פסוקים אלה מתארים את החורבן הרוחני והמוסרי בארץ עשרת השבטים שגרם לחורבן המדיני של הארץ.
הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל-פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם ה' לֹ֣א קָרָֽאוּ: שָׁ֤ם פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי-א-לוהים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק:
(תהילים יד ד-ה)
"פועלי און" - הם סנחריב וחיילו, וכוונת הכתוב היא לבל יתגאו סנחריב וחיילו בניצחונם הקל על עשרת השבטים (וראה מאמרנו לישעיה פרק י') ולבל יתלו אותו בכוחם ועוצם ידם הם, כי אם ברשעת המנוצחים אשר יען "ה' לֹ֣א קָרָֽאוּ" לכן "לחמם הם", והראיה - "שָׁ֤ם", כלומר ביהודה פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד שווא מפני סנחריב וחיילו "כִּֽי-א-לוהים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק", והוא השגיב למו ישע.
עֲצַת-עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י ה' מַחְסֵֽהוּ:
(תהילים יד ו)
דבוק אל הקודם, ובלשון תמיהה: כלום "עֲצַת-עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ" בשעה שה' מַחְסֵֽהוּ?! וזה מוסב על יהודה שהייתה אז ממלכה שפלה וענייה אלא שה' הגן עליה בשלומו.
מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב ה' שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל:
(תהילים יד ז)
חותם בתפילה, כי מִצִּיּוֹן֮, כלומר מה' השוכן בציון, תגיע ישועה לגלות אפרים, ובשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב וישמח ישראל, הנוי כולו; וכוונתו - להעיד על רגשי האחווה וההשתתפות באסון אפרים, שיַרְשו עתה בלב יהודה את מקום הקנאה והשנאה הישנה.