א לַמְנַצֵּ֗חַ לְדָ֫וִ֥ד אָ֘מַ֤ר נָבָ֣ל בְּ֭לִבּוֹ אֵ֣ין אֱלֹהִ֑ים הִֽשְׁחִ֗יתוּ הִֽתְעִ֥יבוּ עֲלִילָ֗ה אֵ֣ין עֹֽשֵׂה־טֽוֹב׃ ב יְֽהוָ֗ה מִשָּׁמַיִם֮ הִשְׁקִ֪יף עַֽל־בְּנֵי־אָ֫דָ֥ם לִ֭רְאוֹת הֲיֵ֣שׁ מַשְׂכִּ֑יל דֹּ֝רֵשׁ אֶת־אֱלֹהִֽים׃ ג הַכֹּ֥ל סָר֮ יַחְדָּ֪ו נֶ֫אֱלָ֥חוּ אֵ֤ין עֹֽשֵׂה־ט֑וֹב אֵ֝֗ין גַּם־אֶחָֽד׃ ד הֲלֹ֥א יָדְעוּ֮ כָּל־פֹּ֪עֲלֵ֫י אָ֥וֶן אֹכְלֵ֣י עַ֭מִּי אָ֣כְלוּ לֶ֑חֶם יְ֝הוָ֗ה לֹ֣א קָרָֽאוּ׃ ה שָׁ֤ם ׀ פָּ֣חֲדוּ פָ֑חַד כִּֽי־אֱ֝לֹהִ֗ים בְּד֣וֹר צַדִּֽיק׃ ו עֲצַת־עָנִ֥י תָבִ֑ישׁוּ כִּ֖י יְהוָ֣ה מַחְסֵֽהוּ׃ ז מִ֥י יִתֵּ֣ן מִצִּיּוֹן֮ יְשׁוּעַ֪ת יִשְׂרָ֫אֵ֥ל בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה שְׁב֣וּת עַמּ֑וֹ יָגֵ֥ל יַ֝עֲקֹ֗ב יִשְׂמַ֥ח יִשְׂרָֽאֵל׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
אמר נבל. נבוזראדן המחריב את בית המקדש אמר בלבו אין אלהים הכל לפי המקרה:
פסוק א:
השחיתו. הוא ועמו ואמר הכל בלשון עבר כי במראה הנבואה רואה כאלו כבר עשוי:
פסוק א:
התעיבו עלילה. עשו מעשים תעובים ואין בהם מי שיעשה טוב:
פסוק ב:
השקיף. לראות במעשה העם ההוא:
פסוק ב:
היש משכיל. למחות בדבר:
פסוק ב:
דורש. להיות דורש וחוקר את אלהים ר״‎ל לדעת שיש אלהים שופטים:
פסוק ג:
הכל סר. כולם סרו מדרך הטובה:
פסוק ג:
יחדיו. כולם יחד קלקלו מעשיהם:
פסוק ד:
הלא. ר״‎ל איך יאמרו אין אלהים הלא יש לדעת לפעלי האון שמה שאוכלים את עמי כמו שאוכל את הלחם הוא בעבור אשר עמי לא קראו לה׳‎:
פסוק ה:
שם. שהרי שם בירושלים עצמה בעת בוא עליה סנחריב הלא פחדו שם פחד כי נפלו פגרים מתים וארז״‎ל שנבוכדנאצר עצמו היה עמהם והיה מאותם שנשתיירו:
פסוק ה:
כי אלהים. הפחד ההוא היה על כי ה׳‎ היה בהדור ההוא שהיה דור צדיק אבל בימי נבוכדנאצר היו רשעים ולמה לא עזרם ה׳‎ אבל אין דבר נופל במקרה:
פסוק ו:
עצת עני. אתם מביישים עצת עם עני שאומר בעצתו אשר ה׳‎ מחסהו כי תכחשו לומר אין אלהים:
פסוק ז:
מי יתן. הלואי שתבוא מהרה תשועת ישראל מהשוכן בציון:
פסוק ז:
בשוב. בעת אשר ישקיט ה׳‎ את בני השבים ר״‎ל שיהיה ניכר לכל אשר ה׳‎ השקיטם:
פסוק ז:
יגל. אז ישמחו כי הצליחו בעצתם לחסות בה׳‎ ובעל כרחך יודו להם: