פסוק א:שגיון לדוד וכו׳ שהוא אחד מכלי הניגון ולרוב עריבתו היה קרוי שגיון כלומ׳ שכולו תענוג מלשון באהבתו תשגה תמיד (משלי ה יט) וענין המזמור התבאר בתוכו שהוא על עניני כוש בן ימיני ונראה שהיה אוהב לו. ורז״ל פירשו שעל שאול אמרו וכן נראה ומפני שהטיח דברים כנגדו ביותר מדי לא רצה לפרסם לכתוב שמו בהדיא גם במדעך מלך אל תקלל (קוהל׳ י כ) וכן הוא ג״כ בדרש וקראו כוש על שם יופיו כדרך האשה הכושית (במדבר יב) או קראו כן לדמיון שכמו שהכושי לא יהפוך עורו כן שאול לעולם לא היה יכול להתפייס בענין דוד ולהוציא שנאתו מלבו והוא שאמר על דברי שדברים הרבה היו לו עמו והרבה פעמים התנכל עליו להמיתו ודברי פירושו עניני כמו על דבר הצפרדעים וכן ימיני על שהיה משבט בנימן.
פסוק ב:ואמ׳ אלהי בך חסיתי כלומ׳ ולא בעזרת אדם. מכל רדפי רמז על ההולכים עם שאול לרדפו כשהיה בורח ממנו.
פסוק ג:פן יטרוף כאריה נפשי כלומ׳ אם ישיגני פורק ואין מציל כלומ׳ יהיה פורק ואין מציל מידו ופורק הוא ענין שבור והפרדת דבר מדבר וקעקוע אבר מאבר.
פסוק ד:ה׳ אלהי אם עשיתי זאת אמ׳ זה על שהיו מלשינים אותו לפני שאול להיותו מתנכל עליו כמו שאמר לו דוד כשקרע לו כנף המעיל למה תשמע את דברי אדם לאמר הנה דוד מבקש רעתך (ש״א כד י) ועל זה היה מקלל עצמו ואמ׳ אם עשיתי זאת וכו׳
פסוק ה:אם גמלתי שולמי רע ר״ל אם גמלתי רע למי שהיה בשלום עמי ולא עוד אלא אפי׳ אם ואחלצה צוררי ריקם אם בא לידי כלומ׳ שלא כבדתיו או הענקתיו משלי אע״פ שהיה שונאי אחר שבא אלי וכ״ש שלא אבגד באנשי שלומי
פסוק ו:ואם עשיתי כן ירדוף אויב נפשי ויעשה גם לי כן ולשון ואחלצה לזה הפי׳ הוא ענין שלוח והפרדה כמו חלץ מהם (הושע ה ז) שפירושו סר ונפרד מהם. וי״מ ואחלצה כמו ועבדיך באו לשבור אוכל (בראשי׳ מב י) שפירושו אבל עבדיך באו כלומ׳ אבל עשיתי ההפך שגמלתיו טוב ושלחתיו ריקם כשבא לידי שהייתי יכול להורגו ולא רציתי אבל שלחתיו ריקם ר״ל בלא שום היזק ולשון ואחלצה לפי׳ זה הוא ענין הצלה ואין לשון ריקם נופל בו יפה ואולי פירושו ריקם הייתי מצילו בלא שום הגעת תועלת לידי ורמז על שהיה יכול להורגו במעשה כנף המעיל ובמעשה החנית וצפחת המים (ש״א כו). וירדוף מורכב מפעל הקל ומפעל הדגוש כלומ׳ שירדוף הוא וירדף אחרים אחרי וישיגני, וירמוס לארץ חיי ר״ל שיהרגני או שישפילני ויבוסני ברמיסת העפר והוא כענין וכבודי לעפר ישכן סלה כלומ׳ אם עשיתי מה שהיה הוא חושב עלי יתנני האל בנפש צרי כה יעשו לי וכה יוסיפו,
פסוק ז:אבל אחר שאתה ה׳ יודע שלא עשיתי כן ושאין עול בכפי ושבזדון לבו ולא במשפט הוא מתנכל עלי קומה ה׳ באפך על שונאי הרודפים אחרי. והיה מדבר בלשון רבים כרומז אל שאול ואל האנשים אשר אתו לרדוף אחריו ואמ׳ הנשא בעברות צוררי ר״ל שתהיה עברתך נשאת וגדולה ומתגברת על שלהם. ועורה אלי נראה לי שהוא יוצא כמו לא אכזר כי יעירנו (איוב מא) כלומר עורה אלי המשפט שצוית והוא להיותי מלך על ישראל. וי״מ אותו כמו בורר כלומ׳ ועורה אלי כמשפט צוית.
פסוק ח:וקרא האויבים להיותם אוכלוסין מרובין עדת לאומים כי כל השבטים נקראו לאומים ועמים וגוים. ואמ׳ עדת לאומים תסובבך ר״ל שיקיפוך להלחם בך כי הנלחם עם משיח ה׳ יאמר עליו שהוא נלחם עם האל כדרך בהצותם על ה׳ (במדבר כו ט) וכענין הנוגע בכם כנוגע בבבת עינו (זכרי׳ ב יב) ואמר עליהם ועליה למרום שובה והו״ו יתירה ר״ל סלק שכינתך והשגחתך מהם כענין אלכה ואשובה אל מקומי (הושע ה טו). או פי׳ למרום שובה לשבת על כסא דין לדונם ולשפטם.
פסוק ט:ואמ׳ אח״כ ה׳ ידין עמים והוא לשון הווה כלומ׳ אתה ה׳ הדן עמים כל אחד לפי מעשיו שפטני כלומ׳ שפטני בדין ובמשפט ואמ׳ אח״כ ה׳ כצדקי וכתומי עלי כלומ׳ כצדקי וכתומי יבא עלי.
פסוק י:יגמר נא רע רשעים ר״ל יכלה אותם רע ואין מן התימה אם אמ׳ זה על שאול ועל עוזריו שכבר אמר לו בפניו מרשעים יצא רשע (ש״א כד) וכן ונקמני ה׳ ממך (שם יג). ותכונן צדיק ר״ל שתעמידהו על מכונו והוא שתכונן כסא מלכותי. ובחן לבות וכליות אלהים צדיק כלומ׳ ואם יהרהר אדם עלי ועל צדקי נפשי ר״ל שאני קורא עצמי צדיק הנה אלהים צדיק ר״ל האל שאין בו שום עול והוא בוחן לבות וכליות ויודע מי הוא הצדיק
פסוק יא:ועליו מגיני מבטחי כי הוא מושיע ישרי לב
פסוק יב:והוא שופט צדיק כצדקו וזועם בכל יום על הרשע.
פסוק יג:וי״א כי אם לא ישוב כמו ואם יהיה היובל (במדבר לו ד) וענינו כי לא ישוב מרשעו ואם לא ישוב מרשעו חרבו ילטוש האל וידרוך ויכונן קשתו
פסוק יד:ויכין לו ר״ל לרשע כלי מות. חציו לדולקים יפעל פירושו ובחציו לדולקים אחרי יפעל או פירושו כל אחד מחציו לדולקים יפעל.
פסוק טו:הנה יחבל און כל האיש הרמוז אליו ישחית בחנם ובעול והרה עמל וילד שקר ר״ל יחשוב בלבו עמל ויעשה על פי אותה המחשבה שקר. ועמל כשהוא סמוך לאון או לשקר פירושו כמו מעל. וי״מ יחבל מלשון חבלה ילדתך (שה״ש ח ה) וקרא המחשבה הריון והדבור חבלים והמעשה לידה.
פסוק טז:ואמ׳ בור כרה ויחפרהו ר״ל שהוסיף בעמקו ויפול בשחת יפעל באותו שחת שפעל ר״ל באותו הבור כלומ׳ הוא מתנכל להמיתני בחרבו והוא ימות בחרב אויביו. ויפול הוא עבר במקום עתיד והוא כענין
פסוק יז:ישוב עמלו ר״ל מעלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד כלומ׳ עונש חמסו שהוא עושה ירד מן השמים על קדקדו ואז אודה ה׳ כצדקו וגו׳. וי״מ אם לא ישוב חרבו ילטוש על האויב כלומ׳ אם לא ישוב האויב אשר ילטוש תמיד חרבו וכלי מות אשר הכין, לנפשו הכינם. ולזה הפי׳ לא יפול יפה חציו לדולקים יפעל ואולי פירושו שעוזריו והם הדולקים והרודפים יפלו בחציו.