א שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁר־שָׁ֥ר לַיהוָ֑ה עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ בֶּן־יְמִינִֽי׃ ב יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי׃ ג פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ ד יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם־יֶשׁ־עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי׃ ה אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃ ו יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י ׀ לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה׃ ז ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃ ח וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃ ט יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃ י יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃ יא מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ יב אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל־יֽוֹם׃ יג אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃ יד וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃ טו הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃ טז בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃ יז יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃ יח אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
שִׁגָּיוֹן, אולי מין שיר או נעימה לְדָוִד, אֲשֶׁר שָׁר לַה' עַל דִּבְרֵי כוּשׁ בֶּן יְמִינִי. נראה שכוש משבט בנימין דיבר רעות על דוד, אולי האשים אותו בכך שבהיותו בצבא שאול לא נלחם בכל המרץ הדרוש, וגרם לכך שהאויב לא ינוצח לגמרי. היו מחכמינו שדרשוהו ככינוי לשאול המלך עצמו.
פסוק ב:
ה' אֱלֹהַי, בְּךָ חָסִיתִי, הוֹשִׁיעֵנִי מִכָּל רֹדְפַי וְהַצִּילֵנִי.
פסוק ג:
פֶּן יִטְרֹף האויב כְּאַרְיֵה את נַפְשִׁי, וכאריה יהיה פֹּרֵק, שובר עצמות וְאֵין מַצִּיל.
פסוק ד:
וכאן עונה המשורר על הטענה שנטענה כנגדו: ה' אֱלֹהַי, אִם עָשִׂיתִי זֹאת – את מה שטופלים עלי: אִם יֶשׁ עָוֶל בְּכַפָּי
פסוק ה:
אִם גָּמַלְתִּי לשׁוֹלְמִי, איש שלומי, ידידי רָע, וָאֲחַלְּצָה, שחררתי את צוֹרְרִי, אויבי רֵיקָם, לחינם,
פסוק ו:
אם עשיתי זאת – יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג אותי וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי, ואת כְבוֹדִי, נפשי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן. סֶלָה, סימן מוסיקלי, או: אכן.
פסוק ז:
ולעומת זאת – קוּמָה, ה', בְּאַפֶּךָ, ראוי שגם אתה תכעס על הרע שמעוללים לי. הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת, התרומם וגבור על כעסם של צוֹרְרָי, וְעוּרָה אֵלַי, הער למעני את המִשְׁפָּט שצִוִּיתָ. חרוֹץ את דינם של אויבי.
פסוק ח:
ובתום המשפט עֲדַת לְאֻמִּים תְּסוֹבְבֶךָּ כמשמר כבוד למלך המנצח במלחמה בעת חזרתו למקומו, וְעָלֶיהָ – על עדת הלאומים שתבוא להריע לך ולהיות לך לפמליה, כביכול, לַמָּרוֹם, אל מרום מקדשך שׁוּבָה, חזור.
פסוק ט:
בזמן ההתגלות, כאשר ה' יָדִין עַמִּים, אצרף את בקשתי: שָׁפְטֵנִי, ה', כְּצִדְקִי; וּכְתֻמִּי, לפי יושרי יבוא הגמול עָלָי.
פסוק י:
יִגְמָר, יכַלה נָא הרַע את הרְשָׁעִים, וּתְכוֹנֵן, תעמיד על מכונו את הצַדִּיק. והרי הקדוש ברוך הוא אינו צריך לערוך משפט חיצוני על מנת לקבוע מי מהטוענים צודק, כי בֹחֵן לִבּוֹת וּכְלָיוֹת אֱלֹהִים צַדִּיק.
פסוק יא:
מָגִנִּי, הגַנתי, ביטחוני הוא עַל אֱלֹהִים, המוֹשִׁיעַ יִשְׁרֵי לֵב.
פסוק יב:
אֱלֹהִים הוא שׁוֹפֵט את הצַדִּיק, וכלפי הרשע הוא אֵל זֹעֵם בְּכָל יוֹם.
פסוק יג:
אִם לֹא יָשׁוּב הרשע מדרכו הרעה וימשיך בהכנותיו לעשות רע – את חַרְבּוֹ יִלְטוֹשׁ, ישחיז, קַשְׁתּוֹ דָרַךְ וַיְכוֹנְנֶהָ לירייה –
פסוק יד:
וְלוֹ – לעצמו הֵכִין הרשע את כְּלֵי המָוֶת; חִצָּיו לְדֹלְקִים, לרודפים אחר הצדיק, לרשעים יִפְעָל, יכין.
פסוק טו:
הִנֵּה הרשע יְחַבֶּל, יהרה, יתכנן אָוֶן, רֶשע, וְהָרָה עָמָל, יגיעת שווא וְיָלַד שָׁקֶר. ורשעתו תפגע בסופו של דבר בעצמו –
פסוק טז:
בּוֹר כָּרָה הרשע וַיַּחְפְּרֵהוּ, ובסופו של דבר יִּפֹּל בְּשַׁחַת, בבור שאותו יִפְעָל, עשה.
פסוק יז:
יָשׁוּב עֲמָלוֹ, מעשהו הרע בְרֹאשׁוֹ, וְעַל קָדְקֳדוֹ, ראשו של החוטא חֲמָסוֹ, העוול שלו יֵרֵד, יתגלגל. העונש והפורענות אינם נזקקים לגורם חיצוני, שכן עצם רעתו של הרשע היא שתפגע בו.
פסוק יח:
ובסיכום: אוֹדֶה ה' כְּצִדְקוֹ, וַאֲזַמְּרָה שֵׁם ה' עֶלְיוֹן.