א שִׁגָּי֗וֹן לְדָ֫וִ֥ד אֲשֶׁר־שָׁ֥ר לַיהוָ֑ה עַל־דִּבְרֵי־כ֝֗וּשׁ בֶּן־יְמִינִֽי׃ ב יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי בְּךָ֣ חָסִ֑יתִי הוֹשִׁיעֵ֥נִי מִכָּל־רֹ֝דְפַ֗י וְהַצִּילֵֽנִי׃ ג פֶּן־יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל׃ ד יְהוָ֣ה אֱ֭לֹהַי אִם־עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם־יֶשׁ־עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי׃ ה אִם־גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם׃ ו יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב ׀ נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י ׀ לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה׃ ז ק֘וּמָ֤ה יְהוָ֨ה ׀ בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ׃ ח וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה׃ ט יְהוָה֮ יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי יְהוָ֑ה כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי׃ י יִגְמָר־נָ֬א רַ֨ע ׀ רְשָׁעִים֮ וּתְכוֹנֵ֪ן צַ֫דִּ֥יק וּבֹחֵ֣ן לִ֭בּ֗וֹת וּכְלָי֗וֹת אֱלֹהִ֥ים צַדִּֽיק׃ יא מָֽגִנִּ֥י עַל־אֱלֹהִ֑ים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי־לֵֽב׃ יב אֱ֭לֹהִים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וְ֝אֵ֗ל זֹעֵ֥ם בְּכָל־יֽוֹם׃ יג אִם־לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ׃ יד וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי־מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל׃ טו הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל־אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר׃ טז בּ֣וֹר כָּ֭רָֽה וַֽיַּחְפְּרֵ֑הוּ וַ֝יִּפֹּ֗ל בְּשַׁ֣חַת יִפְעָֽל׃ יז יָשׁ֣וּב עֲמָל֣וֹ בְרֹאשׁ֑וֹ וְעַ֥ל קָ֝דְקֳד֗וֹ חֲמָס֥וֹ יֵרֵֽד׃ יח אוֹדֶ֣ה יְהוָ֣ה כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם־יְהוָ֥ה עֶלְיֽוֹן׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
שגיון - יש מפרשים בו: תענוג, כמו: תשגה תמיד. ויש אומרים: על שגגתו. והנכון בעיני, שהוא על נועם פיוט שתחלתו שגיון.
פסוק א:
על דברי כוש - כמו שכותבין כותבי ספרד הפיוטין יכתבו למעלה בתחלת טור הפיוט, טעם פיוט ידוע.
פסוק א:
על דברי כוש בן ימיני - יש אומרים: שהוא שאול שהיה יפה כדרך: כי אשה כושית לקח וזה רחוק בעיני שיורידו מלת שבח לגנאי וזה הפך סגיא נהור. ומה שאמרו רז"ל: שלא הזכירו לברכה, שלא תשלוט בו עין הרע רחוק הוא מאד. והנכון שזה כוש היה יהודי וככה שמו והוא מבני בנימין, כי רחוק הוא שיאמר על שאול בחיר ה' הנה יחבל און.
פסוק ב:
ה', חסיתי – פועל עומד ולעולם דבק עם בית.
פסוק ג:
פן יטרף – כל אחד מאויביו, כמו: בנות צעדה עלי שור.
פסוק ג:
וטעם פורק – כי האריה יפסיק המפרקת.
פסוק ג:
ואין מציל – רק אתה על כן למעלה והצילני.
פסוק ד:
ה' – הטעם אם עשיתי כזאת – שטרפתי ופרקתי.
פסוק ד:
וטעם כף – כי בה יכה האדם ויהרג.
פסוק ה:
אם, שולמי – מהבנין הקל, אע"פ שלא נמצא מהבנין הקל שלומים, כי אם מהכבד. ויש אומרים: שהיה בשלום עמי.
פסוק ה:
וטעם ואחלצה צוררי ריקם ואיך הייתי עושה רע לשולמי, ואני אחלצה הצוררים והשונאים אותי שנאת חנם, וזה טעם ריקם – על דרך: ואני נסכתי מלכי. ורבי משה אמר: כי הוי"ו כמו רק, כמו ועבדיך באו לשבר אכל. ויש אומרים: כי ואחלצה – על דרך: וינצלו את מצרים והוא רחוק.
פסוק ו:
ירדוף – יש אומרים: יתרדוף ואין צורך, כי אין שם דגש שתהיה התי"ו מובלע. ועוד היה ראוי להיות יתרדף: וירמוס לארץ חיי – בעבור הקלון.
פסוק ו:
וכבודי – טעמו הנפש, כמו: בסודם אל תבא נפשי וכנגדה אל תחד כבודי וככה שמח לבי ויגל כבודי ואחריו אף בשרי ישכון לבטח, שהוא הגוף, על כן טעה רבי יהודה בן בלעם שאמר שכבודי הוא גופי והלא ידע אם לא שמע כי האדם מורכב מנפש וגוף והחלק הנכבד הנפש, על כן מלת כבוד והביאו בצרה הזאת, בעבור שמצא וכבודי לעפר ישכן סלה והנפש אינה יורדת לעפר, והכתוב הוא על דרך משל וככה דבקה לעפר נפשי.
פסוק ו:
וטעם סלה – באמת היה כן.
פסוק ז:
קומה, בעברות צוררי – בעבור עברותם קום כנגדם באפך. ויש אומרים: שתכעיסם עד שתהיינה להם עברות. ויש אומרים: התנשא בהתעברות צוררי.
פסוק ז:
אמר ר' משה: ועורה אלי ועורר אלי משפט, שגזרת שתסוב מלכות שאול אלי, כי שאול לפי דעתו כוש או פחד להזכירו בשמו הנודע. ובן בלעם אמר: עורר מה שדנת להושיעני. ועל דעת אלה תהיה גזרת ועורה, מהפעלים היוצאים כדרך מלת שב, שהיא פעמים יוצאת ופעמים עומדת. והנכון בעיני כי ועורה אלי – מלה עומדת ויחסר כ"ף ממשפט כמו ועיר פרא אדם יולד וכאשר תשמע עדת לאומים המשפט שעשית יבואו מאפסי ארץ, וזה טעם תסובבך.
פסוק ז:
וטעם ועליה למרום שובה – שישוב אל השמים לשבת על כסא המשפט, על כן אחריו ה' ידין עמים גם הוא נכון, שהיו עם כוש עבדים מהגוים וסבבו את דוד כאילו סובבו את השכינה, כי הוא עבד השם וחוסה בו כאשר הזכיר בתחילת המזמור.
פסוק ח:
ועדת – פירשתיו, וטעם ועליה שיתנשא עליהם ויראה להם כחו. ור' משה אמר: שעדת לאומים הם ישראל וטעם ועליה למרום שובה שיגביהנה למרום. ואין לפירוש הזה טעם או ריח.
פסוק ט:
ה' – א"ר משה: כי טעם שפטני קח משפטי מחומסי. והנכון בעיני: כי אתה השם שופט הארץ שפטני כפי צדקי כי לא גמלתי כוש רעה.
פסוק י:
יגמר נא רע – הוא הפועל. ורשעים – הם פעולים. ויש אומרים: שיסור רע רשעים.
פסוק י:
אמר רבי לוי: כי וי"ו ובוחן לבות וכליות נוסף ואיננו רק טעמו אתה תדע מי הוא צדיק או רשע, וטעם כליות כנוי לסתרים כמו הכליות שהם נסתרים, וטעם אלהים צדיק כנגד ותכונן צדיק.
פסוק יא:
מגיני – הוא לא יעשה מלחמה כי על השם הוא נשען, כי הוא מושיע ישרי לב כנגד ובוחן לבות.
פסוק יב:
אלהים – יש אומרים: כי צדיק פועל גם ישפוט אשר יזעום ה' בכל יום, והטעם הוא שופט תמיד. ולפי דעתי: כי צדיק תאר לשופט.
פסוק יב:
ואל זועם – השם בכל יום קשור עם הפסוק שהוא אחריו, אם לא ישוב ותחסור מלת אשר, כמו: להתחזק עם לבבם שלם, כאילו הוא ואם לא ישוב אשר חרבו ילטוש. ויש אומרים: כי אל – כמו אלה, על דרך: אל נולדו להרפא.
פסוק יב:
ותשוב מלת אל למלת רשעים שהיא למעלה.
פסוק יג:
אם, ויכוננה – הטעם מכוננת לירות.
פסוק יג:
ולו – לנפשו.
פסוק יד:
כלי מות – שחשב להרוג בו אחרים.
פסוק יד:
ורבי משה אמר: כי פירוש אם לא ישוב כמו אשר לא ישוב והפך זה אשר נשיא יחטא.
פסוק יד:
לדולקים – עשה חרבו לטושה באש בוערת. ויש אומרים: לדולקים – כמו דלקת אחרי רדפת אחרי, לדולקים אחרי להורגי. יפעל – החצים.
פסוק טו:
הנה יחבל – כמו: חבלתך אמך, בטרם יבוא חבל.
פסוק טו:
והרה עמל – הטעם כי תחלתו שוא וסופו הבל, כי כל מחשבותיו תעמדנה ולא תהיינה.
פסוק טז:
בור – טעם ויחפרהו להוסיף בעמקו ומלת בשחת המקום השפל במשקל אשר זורה ברחת מגזרת רוח. ויש אומרים: כמו בשחתם נתפש.
פסוק יז:
ישוב – העמל שחשב שב בראשו ובעבור שהזכיר קדקדו, אמר ירד כי הגזרות באות מהשמים, בעבור חמסו.
פסוק יח:
אודה – שדן דין צדקו והזכיר עליון כנגד ירד.