תפילת דוד ל-ה' לשופטו מפני לשון הרע של כוש

על פי המסופר בספר שמואל (שמואל א כא יא-טז), דוד בורח מפני שאול המלך, ומגיע למלכות פלישתים, לאכיש מלך גת. כדי שלא יפגעו בו, דוד 'משנה את טעמו' ועושה עצמו כמשוגע, וככה המלך מבין שכנראה אין זה דוד, שידוע היה שדוד הוא איש משכיל ולא משוגע, והוא מגרשו משם. לאחר שדוד ניצל מיד אכיש מלך גת, הוא נמלט אל מערת עדולם. אופן הצלה מוזר כזה היה עלול למתוח למרחוק קו חשד על דוד, וגם אמנם נמצא עד שקר ושמו כוש משבט בנימין (המכונה בפסוק 'ימיני') שהעיד על דוד כי בימי שבתו בגת היה נלחם מלחמות הפלשתים נגד ישראל; ההאשמה הזאת נתנה חרב ביד אויבי דוד לשומו לבוגד בעמו.

פֶּן-יִטְרֹ֣ף כְּאַרְיֵ֣ה נַפְשִׁ֑י פֹּ֝רֵ֗ק וְאֵ֣ין מַצִּֽיל: 
(תהילים ז ג)

'פורק ואין מציל' - כי מי זה יתעורר עוד להצילו מיד רודפיו.

ה' א-לוהי אִם-עָשִׂ֣יתִי זֹ֑את אִֽם-יֶשׁ-עָ֥וֶל בְּכַפָּֽי: אִם-גָּ֭מַלְתִּי שֽׁוֹלְמִ֥י רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י רֵיקָֽם: יִֽרַדֹּ֥ף אוֹיֵ֨ב | נַפְשִׁ֡י וְיַשֵּׂ֗ג וְיִרְמֹ֣ס לָאָ֣רֶץ חַיָּ֑י וּכְבוֹדִ֓י | לֶעָפָ֖ר יַשְׁכֵּ֣ן סֶֽלָה:
(תהילים ז ד-ו)

"אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם" - אִם-גָּ֭מַלְתִּי לבן עמי איש שלומי רָ֑ע וָאֲחַלְּצָ֖ה צוֹרְרִ֣י הפלשתי רֵיקָֽם, בלי סבה, מקבל אני עלי את הדין, כי אכן ישיג הארי, האויב, את מגמתו, וכארי דורס וטורף ישיג וירמוס לארץ חיי וכבודי לעפר ישכן סלה.

ק֘וּמָ֤ה ה' | בְּאַפֶּ֗ךָ הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ: וַעֲדַ֣ת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה: ה' יָדִ֪ין עַ֫מִּ֥ים שָׁפְטֵ֥נִי ה' כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי:
(תהילים ז ז-ט)

"הִ֭נָּשֵׂא בְּעַבְר֣וֹת צוֹרְרָ֑י", הִ֭נָּשֵׂא למרום בְּעַבְר֣וֹת שמעוררים בך צוֹרְרָ֑י; "וְע֥וּרָה אֵ֝לַ֗י מִשְׁפָּ֥ט צִוִּֽיתָ", סדר ומנה שם במרום בית-דין של מעלה וצוום לעשות משפטי, כי דוד איננו מעיז להטריח כביכול את השם בכבודו ובעצמו לעשות דין יחיד! אפס, הלא עדת לְ֭אֻמִּים תְּסוֹבְבֶ֑ךָּ וְ֝עָלֶ֗יהָ, בשבילה, כדי לדון דינה של 'עדת לאומים' - "לַמָּר֥וֹם שֽׁוּבָה", לשבת בכבודך ובעצמך על כסא הדין בקביעות, ואגב שתדין עמים שפטני גם אני.

"שָׁפְטֵ֥נִי ה' כְּצִדְקִ֖י וּכְתֻמִּ֣י עָלָֽי" – נראה לי כי מרוב התרגשות לבו השמיט דוד את המלה: 'שיעידו', וראוי היה לומר: שפטני ה' כצדקי וכתומי שיעידו עלי.

מָֽגִנִּ֥י עַל א-להים מ֝וֹשִׁ֗יעַ יִשְׁרֵי-לֵֽב:
(תהילים ז יא)

מנהגו של עולם, שאדם עומד בדין לוקח לו מליץ יושר שיגן עליו בדין, לא כן דוד במשפטו לפני השופט העליון, שם השופט עצמו יהיה מגינו - "מָֽגִנִּ֥י עַל א-להים".

א-להים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וא-ל זֹעֵ֥ם בְּכָל-יֽוֹם:
(תהילים ז יב)

דוד משיב אל לבו כי באמת ההשגחה קבועה וא-להים שׁוֹפֵ֣ט צַדִּ֑יק וזועם על הרשע בכל יום, ואם כן כל יום ויום הוא שעת הכושר לגזר דין על מלשיניו.

אִם-לֹ֣א יָ֭שׁוּב חַרְבּ֣וֹ יִלְט֑וֹשׁ קַשְׁתּ֥וֹ דָ֝רַ֗ךְ וַֽיְכוֹנְנֶֽהָ: וְ֭לוֹ הֵכִ֣ין כְּלֵי-מָ֑וֶת חִ֝צָּ֗יו לְֽדֹלְקִ֥ים יִפְעָֽל:
(תהילים ז יג-יד)

כן הוא נוסח גזר־הדין של מעלה, כפי שמצטייר בדמיונו של דוד. 

הִנֵּ֥ה יְחַבֶּל-אָ֑וֶן וְהָרָ֥ה עָ֝מָ֗ל וְיָ֣לַד שָֽׁקֶר:
(תהילים ז טו)

בתוקף גזר־הדין הנ"ל דוד מובטח כי מזימות כוש תהפכנה לו לרועץ, ואל דוד לא תאונה רעה.

אוֹדֶ֣ה ה' כְּצִדְק֑וֹ וַ֝אֲזַמְּרָ֗ה שֵֽׁם-ה' עֶלְיֽוֹן:
(תהילים ז יח)

חותם בהודאה לשופט הצדק; הכינוי "עֶלְיֽוֹן" בא להדגיש כי אם גם ה' - שפל יֵרָאֶה לעשות משפט דוד, בכל זאת הוא עליון וגבוה מעל גבוה (שהפילוסופים הגויים ראו בזה כידוע סתירה, שהא-ל העליון ישפוט את בני האדם 'השפלים' שנמצאים בארץ).