א לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃ ב יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃ ג נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃ ד יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃ ה אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃ ו וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃ ז אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ ח שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃ י וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃ יא עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃ יב נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

מצודת דוד

רבי דוד אלטשולר

פסוק א:
למה רגשו. ר״‎ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:
פסוק ב:
יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳‎ ועל משיחו:
פסוק ג:
ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול:
פסוק ג:
ונשליכה. הוא כפל ענין במ״‎ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:
פסוק ד:
יושב בשמים. כאומר הלא ה׳‎ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״‎ש גבור למעלה וא״‎כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״‎ש:
פסוק ה:
אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳‎:
פסוק ו:
ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״‎כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:
פסוק ז:
אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳‎ אמר אלי בני אתה כמ״‎ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם:
פסוק ז:
אני היום ילדתיך. ר״‎ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:
פסוק ח:
שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:
פסוק ט:
תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:
פסוק י:
ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳‎ על כ״‎ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:
פסוק יא:
עבדו את ה׳‎. לקבל עול מלכותו:
פסוק יא:
וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:
פסוק יב:
נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה:
פסוק יב:
פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳‎ בכם:
פסוק יב:
ותאבדו דרך. ר״‎ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו:
פסוק יב:
כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך:
פסוק יב:
אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳‎ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳‎ ועוצם זרועו ולזה חסו בו: