פסוק א:למה רגשו. ר״ל למה להם זאת להתקבץ ולדבר דברי ריק לא לעזר ולא להועיל:
פסוק ב:יתיצבו. מוסב על למה האמור במקרא שלפניו לומר למה יתיצבו המלכים והשרים בעצה אחת על ה׳ ועל משיחו:
פסוק ג:ננתקה. וכה יאמרו בעצתם נעתק מאתנו את מוסרי עולו לבל נעבוד אותו ואחז במשל לדבר בלשון הנופל בשור המושך בעול:
פסוק ג:ונשליכה. הוא כפל ענין במ״ש לתפארת המליצה ולחוזק הדבר:
פסוק ד:יושב בשמים. כאומר הלא ה׳ יושב הוא בשמים ממעל ואפילו חלש למעלה לגבור יחשב ומכ״ש גבור למעלה וא״כ הלא ישחק על עצתם וילעג עליהם וכפל הדבר במ״ש:
פסוק ה:אז. כאשר ימתיקו הסוד והעצה היעוצה ידבר וכו׳:
פסוק ו:ואני. וכה יאמר אבל אני הוא אשר המשלתי אותו למלך ואיך א״כ תוכלו לו לעמוד למולי וכאומר נראה דבר מי יקום שלכם או שלי:
פסוק ז:אספרה. אמר דוד אספר את הדבר החקוק בספר שה׳ אמר אלי בני אתה כמ״ש בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב-כ״ג) והמלך יחשב ככל העם:
פסוק ז:אני היום ילדתיך. ר״ל חביב אתה בעיני כבן לאב ביום הולדו:
פסוק ח:שאל. לזאת שאל ממני ואתן שאלתך:
פסוק ט:תרועם. תשבר אותם כמו המשבר מה בשבט ברזל:
פסוק י:ועתה. הואיל והוא מובטח מה׳ על כ״ז השכילו וקבלו מוסר ואל תדברו כזאת:
פסוק יא:עבדו את ה׳. לקבל עול מלכותו:
פסוק יא:וגילו. אז תשמחו בעת בוא רעדה על המורדים כי לא עליכם תהיה הרעדה:
פסוק יב:נשקו בר. חמדו בר לבב לקבל מלכותו בתם לבב לא ברמיה:
פסוק יב:פן יאנף. כי פן יחרה אף ה׳ בכם:
פסוק יב:ותאבדו דרך. ר״ל תהיו תועים מבלי דעת דרך אנה תפנו:
פסוק יב:כי יבער. כאשר יבער אפו אף בשעור מעט אז תאבדו דרך:
פסוק יב:אשרי. זהו תהלות החוסים בה׳ על כי מלבם השכילו לדעת אומץ כח ה׳ ועוצם זרועו ולזה חסו בו: