א לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃ ב יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃ ג נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃ ד יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃ ה אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃ ו וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃ ז אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ ח שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃ י וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃ יא עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃ יב נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

רש"י

רש״י

פסוק א:
למה רגשו גוים. רבותינו דרשו את הענין על מלך המשיח ולפי משמעו יהיה נכון לפותרו על דוד עצמו כעין שנאמר (ש"ב ה יז) וישמעו פלשתים כי משחו ישראל את דוד למלך עליהם ויקבצו פלשתים את מחניהם ונפלו בידו ועליהם אמר למה רגשו גוים ונתקבצו כולם:
פסוק א:
ולאומים יהגו. בלבם ריק:
פסוק א:
ולאומים. מנחם פתר לאומים ואומים וגוים כלם קרובי ענין:
פסוק ב:
יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד וגו'. ורוזנים שיניור"ש בלעז:
פסוק ב:
נוסדו. לשון סוד פורקונשילרוו"ט בלע"ז ומה היא העצה:
פסוק ג:
ננתקה את מוסרותימו. דישרונפרוימ"ש לויקוראנגל"ש בלעז, אלו רצועות שקושרין העול בהם:
פסוק ג:
עבותימו. לויקורדו"ש בלעז:
פסוק ד:
ישחק ילעג ידבר. לשון הוה הם משמשין:
פסוק ה:
אז ידבר אלימו. כמו עליהם ומה הוא הדבור:
פסוק ו:
ואני נסכתי מלכי. למה רגשתם ואנכי מניתי לי את זה לנסוך ולמלוך על ציון הר קדשי:
פסוק ז:
אספרה אל חוק. אמר דוד חוק קצוב הוא ומקבל עלי לספר זאת ולהודיע:
פסוק ז:
ה' אמר אלי. על ידי נתן וגד ושמואל:
פסוק ז:
בני אתה. ראש לישראל הקרוין בתורה בני בכורי והם יתקיימו על ידך כמו שנאמר באבנר (שם ב ג) כה אמר ה' ביד דוד עבדי אושיע את עמי ישראל ובשבילם אתה לפני כבן שכולם תלויין בך:
פסוק ז:
אני היום. שהמלכתיך עליהם:
פסוק ז:
ילדתיך. להיות קרוי בני וחביב עלי כבן בשבילם כמו שנאמר (דברי הימים א י״ד:ב׳) וידע דוד כי הכינו ה' למלך על ישראל וכי נשאת מלכותו בעבור עמו ישראל ומצינו במלכי ישראל החביבין לפניו שקרוין בנים כמו שנאמר (ש"ב כז) בשלמה הוא יהיה לי לבן ואני אהיה לו לאב ועוד מצינו בדוד במזמור פ"ט הוא יקראני אבי אתה אלי וצור ישועתי:
פסוק ח:
שאל ממני. התפלל אלי בכל עת שאתה בא להלחם באויביך:
פסוק ט:
תרועם. תרוצצם:
פסוק ט:
בשבט ברזל. היא החרב:
פסוק ט:
תנפצם. תשברם והוא ל' נפוץ בכל המקרא חרס המשובר לשברים דקים:
פסוק י:
ועתה מלכים השכילו. נביאי ישראל אנשי רחמים ומוכיחים אומות העולם לסור מרעתם שהקב"ה פושט יד לרשעים ולצדיקים:
פסוק יא:
וגילו ברעדה. כשתבוא אותה רעדה שכתוב בה (ישעיהו ל״ג:י״ד) אחזה רעדה חנפים תגילו ותשמחו אם עבדתם את ה':
פסוק יב:
נשקו בר. זרזו עצמכם בבר לב (נ"א) נשקו בר ארנישמנט בלעז, ומנחם פתר אותו ל' תאוה כמו (בראשית ג׳:ט״ז) ואל אישך תשוקתך:
פסוק יב:
פן יאנף. פן יקצוף:
פסוק יב:
ותאבדו דרך. כענין שנאמר ודרך רשעים תאבד (לעיל א):
פסוק יב:
כי יבער כמעט אפו. כי ברגע מועט יבער אפו עליכם פתאום ואותה שעה אשרי כל חוסי בו יהיו ניכרים אשורי החוסים בו: