פסוק א:ומה שנאמר אחריו למה רגשו גוים רז״ל כתבו שהכל מזמור אחד והוא שאמרו עליו אשרי האיש ולמה רגשו חדא פרשתא היא וזהו שאמרו עליו פתח באשרי וסיים באשרי ומ״מ בכל הספרים המדוייקים מצאנו בו שהוא מזמור אחר שני לזה הראשון ואולי כוונת רז״ל שאע״פ שהם שנים הכל ענין אחד והשני נגרר אחר הראשון ועל דרך זה פירשו קצת חכמינו ואמרו למה רגשו וכו׳ כלומ׳ אחר שזה שכתבנו נודע מדרך החכמה למה יתעוררו המשתדלים בהצלחות זה העולם והם הנקראים מלכי ארץ בהשיגם אלו ההצלחות המדומות לדבר על ה׳ ועל משיחו ר״ל החכם השלם שהוא המשוח בשמן קדשו עד שיאמר ננתקה את מוסרותימו ר״ל לפרוק עול מלכות שמים ועול מצוות עד שיושב בשמים ישחק לומ׳ שכל השגתם והצלחתם צחוק ולעג ובסוף ידבר אלימו באפו ואמ׳ על השלם ואני נסכתי מלכי על ציון הר קדשי שהוא מקום תכלית השלימות והשלם ישבח ויספר חקו ויאמ׳ ה׳ אמר אלי בני אתה אני היום ילידתיך בדרך הוא יקראני אבי אתה (תהלים פט כו) רומז על השגתו מכבודו והדמות אליו כפי יכולתו שזהו משל הלידה ואמ׳ שאל ממני כי החכם הוא המושל על האחרים ויעד שתכלה הצלחתם והוא ענין תרועם בשבט ברזל וגו׳ והורה לאחרים שישובו ויכנעו לשם והוא שאמ׳ ועתה מלכים השכילו וגו׳ עבדו את ה׳ ביראה וכן שינהגו עצמם בנקיות ותמימות והוא ענין נשקו בר וגו׳ אבל לפי הפשט יראה שהוא נאמ׳ על ענין אחר ונתחיל בביאורו על דרך הפשט ונאמר.
פסוק א:למה רגשו וגו׳ צריך שתדע שהמזמורים לא נכתבו בזה הספר על סדר המעשים שארעו לדוד שהרי במזמור שאחר זה נאמ׳ בהדיא בברחו מפני אבשלום בנו ונאמרו אחריו כמה מזמורים על דברים שארעו לו קודם מעשה אבשלום אלא שלא נאמרו על הסדר ושמא אף הוא לא חברם על הסדר רק כפי אשר ישים האלהים בפיו יהיה כותבם על הסדר שהיה מחברם לא כסדר המעשים. וזה המזמור דעת רוב מפרשים שאמרו דוד בתחלת מלכותו או משורר אחר עליו על אותו זמן שנתקבצו הגוים עליו כדכתי׳ וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד וילך אל המצודה ופלשתים באו וינטשו בעמק רפאים וגו׳ עד ויכם שם דוד ויאמ׳ פרץ ה׳ את אויבי לפני כפרץ מים (ש״ב ה יז-כ) וכן פעם שנית נאמ׳ שם ויוסיפו עוד פלשתים לעלות וגו׳ עד ויך את פלשתים מגבע עד בואך גזר (שם כג) ועל נסים אלו ונצוחיו שעשה בתחלת מלכותו שבח את האל ושורר הוא או אחר עליו. למה רגשו כלומ׳ למה רעשו וכן יהגו ריק כלומ׳ שידברו גבוהות להבל וריק.
פסוק ב:יתיצבו מלכי ארץ ר״ל על סרני פלשתים וקראם מלכים לפי מחשבתם ברוב גאותם וכן ורוזנים נוסדו יחד נתיעצו על ה׳ ועל משיחו ר״ל על דוד שנמשח במצות האל
פסוק ג:והיו אומרים ננתקה את מוסרותימו ר״ל קשריהם של כל ישראל שנקשרו והסכימו כולם להמליך את דוד והוא בעצמו ענין ונשליכה ממנו עבותימו.
פסוק ד:ואמ׳ יושב בשמים ישחק דרך משל כמי שמלעיג על מה שאינו נחשב בעיניו לכלום.
פסוק ה:אז ידבר אלימו ר״ל אליהם באפו והוא שנתנם ביד דוד וי״מ ידבר כמו יהרג מלשון ידבר כמו ותדבר את כל זרע המלוכה (דה״י ב כב י) ואלימו מלשון אלי הארץ (יחזק׳ יז יג) כלומ׳ תקיפיהם.
פסוק ו:ואמ׳ ואני נסכתי מלכי פירשו בו שהוא מאמר המשורר כאלו האל ית׳ ידבר כלומ׳ איך יחשבו הם לבטל מלכותו ואני המלכתיו ונסכתי מלשון נסיכים ומלכי ר״ל המלך שלי כלומ׳ שהוא מלך והוא שלי והפכו ואלהים מלכי מקדם (תה׳ עד יב) ר״ל מולך עלי וזה יקרה תמיד לשמוש אותיות הכנוי כדרך שמעתי את תפלתך (מ״א ט ג) ושמחתים בבית תפלתי (ישע׳ נו ז) הסר מעלי נגעך (תה׳ לט יא) מנגד נגעי יעמודו (תה׳ לח יב) ואמרו נסכתי מלכי על דרך אני משחתיך למלך על ישראל. ויש לפרש שהוא מאמר דוד כלומ׳ איך חשבו להפילני ואני מעבדי האל והאמרתי ויחדתי שמו ונשאתי ורוממתי מלכותו על ציון וגו׳.
פסוק ז:ואמ׳ דוד או המדבר בעדו אספרה אל חק כלומר אספר דבר זה לחוק שאשים לחוק עלי לספר דבר ולהודיעו והוא ה׳ אמר וגו׳. ואצלי לפרש אספר מה שהוא בעיני חוק כלומ׳ כחוק ודבר שאין לו טעם רק גזרת מלך והוא דרך ענוה כאומ׳ שאינו מחזיק עצמו כראוי למלוך וזהו החוק ה׳ אמר אלי בני אתה כלומ׳ שיחדתיך למלך לפני על דרך שהבן מיוחד לעבודת האב ולאהבתו ועל דרך הנאמ׳ בכלל כל ישראל בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים יד) ואמרו אני היום ילדתיך רומז על היום שמשחו למלך ור״ל גדלתיך ויצרתיך על צד שנעשית ראוי לכך ומצאנו הלידה במקום יצירה בטרם הרים ילדו (תה׳ צ) ועל הגדול והתקון כמו צור ילדך (דברים לב יח). ואיפשר שרמז על אומרו בני אתה והיום ילידתיך שמאותו היום נצנצה רוח הקדש כאומרו ותצלח רוח ה׳ אל דוד מהיום ההוא ומעלה (ש״א טז יג). ומצינו שכמו שהצדיקים נקראו בנים כן יאמר עליהם שהאל ילדם כאומרו צור ילדך תשי ותשכח אל מחולליך (שם) שהאל לך כמו האב והאם שנקראת מחוללת והענין שהוא ית׳ המגדל והמתקן ענייני האדם כאומרו בנים גדלתי ורוממתי (ישע׳ א) ונאמ׳ על שלמה בספר שמואל בנבואת נתן הנביא (ש״ב ז יג) הוא יבנה בית לשמי ואני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן.
פסוק ח:ואמ׳ שאל ממני וגו׳ כלומ׳ שהאל אמ׳ לו שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וגו׳ כמו שאמ׳ לו ואכרית את כל אויביך מפניך (דה״א יז ח) וכן נאמ׳ שם (יד טז) ויצא שם דוד בכל הארצות וה׳ נתן פחדו על כל העמים ואפסי ארץ פי׳ קצוות ארץ.
פסוק ט:וכן אמ׳ לו תרועם כלומ׳ שהאל אמ׳ לדוד שהוא ירוע וישבר הגוים בשבט ברזל כלומ׳ בחוזק וגבורה ככלי יוצר תנפצם כלומ׳ תרוצצם ותשברם כי יהיו לפניך כקש נדף וככלי חרש הנעשים ביד יוצר חרש, הערה על התגברותו ועל חולשת הנלחמים בו.
פסוק י:ואמ׳ דוד או המשורר עליו כאלו ידבר עם אותם האויבים ועתה מלכים השכילו כלומ׳ התכוננו כי מאת ה׳ היתה זאת ואיך תחשבו לבטלה
פסוק יא:עבדו את ה׳ ביראה כלומ׳ שתכנעו לפניו וגילו ברעדה כלומ׳ הראו עצמיכם שמחים במה שאתם נרעדים בו אחר שרצון האל בכך או פירושו שתודו לאל שאף הצלחתכם מידו נתנה לכם ושמחו בה ברעדה כלומ׳ במחשבה שהוא יכול ליטלה מכם כמו שנתנה לכם, או נפרש ברעדה כלומ׳ ואף כשתעבדוהו ביראה תגילו במקום הרעדה ר״ל במקום הנאמ׳ עליו אחזה רעדה חנפים (ישע׳ לג יד).
פסוק יב:נשקו בר נראה לפרש נשקו מענין נשיקה ובר מלשון נקיות כלומ׳ זיינו עצמכם והתלבשו בנקיות ותמימות ומצד היות הנשק והזיון כלים מרובים יכוסה מהם האדם מכף רגל ועד ראש המשיל התלבשות ההוא לנשק. פן אולי אם לא תעשו כן יאנף עליכם ותאבדו דרך ר״ל מן הדרך הישרה או פירושו תאבדו מדרך כתועים כמי שאבד דרכו ואינו יודע אנה יפנה למקום מגמתו. כי יבער כמעט אפו כלומ׳ אם תעמדו עוד מעט על רשעכם יבער אפו וסוף דבר אשרי כל חוסי בו. וי״מ נשקו מן נשיקות פיהו ובר כמו בן כלומ׳ הודו במלכות זה הבן על דרך אמרו בני אתה ואמר דרך הפלגת הודאת המלכות נשקו בר והוא כעין נשיקת היד כלומ׳ להוראת מלכות וראשון נראה יותר.
פסוק יב:ורבותי׳ ע״ה פירשו כל המזמור על הגאולה העתידה במלך המשיח ולמה רגשו על מלחמת גוג ומגוג והנה המזמור כולו מבואר מנפשו לדעת זה והוא אצלי מה שאמ׳ אשרי כל חוסי בו אע״פ שיארך הזמן כמעט שתתיאש האומה ממנו מ״מ אשרי החוסה בו ויגיע והוא כעצמו אשרי המחכה ויגיע (דניאל יב יב).
