פסוק א:לָמָּה רָגְשׁוּ, סוערים ורועשים הגוֹיִם, והלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק, מתכננים תכניות ומדברים דברים שאין בסופם כלום?!
פסוק ב:למה יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים, מושלים, נוֹסְדוּ, נועדים יָחַד כדי להילחם עַל-ה' וְעַל-מְשִׁיחוֹ. במלחמה על המלך המייצג את הקשר עם ה', כרוכה פריקת עולו של ה'. וכך הם זוממים:
פסוק ג:נְנַתְּקָה אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ, רצועותיהם, כלומר הממשלה של ה' ומשיחו, או: הכבלים של ישראל, השלטון שלהם, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ את עֲבֹתֵימוֹ, חבליהם הכובלים אותנו.
פסוק ד:התכניות הללו הבל. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, יצחק, אֲדֹנָי יִלְעַג-לָמוֹ, להם. לא זו בלבד שמזימותיהם יצאו לריק, הם גם ייענשו –
פסוק ה:אָז יְדַבֵּר ה' אֵלֵימוֹ, אליהם בְאַפּוֹ, בכעסו, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ, יבהלם. וכך הוא יאמר:
פסוק ו:וַאֲנִי נָסַכְתִּי, משחתי, מיניתי את מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר- קָדְשִׁי.
פסוק ז:וכאן באים דברי המלך עצמו: אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק. אספר את הדבר שעומד בבסיס מעשי: ה' אָמַר אֵלַי: "בְּנִי אַתָּה. אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". המלך דומה לבן חביב של ה', וכאשר הוא עולה על כס מלכותו, הוא כמו נולד מחדש לה'.
פסוק ח:"שְׁאַל, רק בקש מִמֶּנִּי, וְאֶתְּנָה את הגוֹיִם לנַחֲלָתֶךָ, שלטונך יקיף עמים רבים, וַאֲחֻזָּתְךָ תגיע עד אַפְסֵי, קצות אָרֶץ.
פסוק ט:תְּרֹעֵם, תשבר את אויביך בְּשֵׁבֶט, במוט בַּרְזֶל, כִּכְלִי חרס של יוֹצֵר המתנפץ בקלות תְּנַפְּצֵם".
פסוק י:וְעַתָּה, מְלָכִים, הַשְׂכִּילוּ זאת. הִוָּסְרוּ, קבלו מוסר, הבינו, שֹׁפְטֵי אָרֶץ. לא תצליחו להילחם כנגד משיח ה', שכן השלטון והכוח ניתנו לו מאת ה'.
פסוק יא:משום כך, עִבְדוּ אֶת-ה' בְּיִרְאָה, וְגִילוּ, תוכלו לשמוח בממשלה זו, אך עשו זאת בִּרְעָדָה, כי מאחורי מתנה זו רובץ איום תמידי.
פסוק יב:נַשְּׁקוּ בַר, בן – המלך שה' אמר עליו בְּנִי אַתָּה, פֶּן יֶאֱנַף, ה' יכעס, וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, לא תהיה לכם תקומה כִּי, כאשר יִבְעַר אפילו רק כִּמְעַט, רגע קטן אַפּוֹ, כעסו. ומן הצד השני – אַשְׁרֵי, מאושרים כָּל-חוֹסֵי בוֹ. טוב ויפה לחוסים בה'.