א לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃ ב יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃ ג נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃ ד יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃ ה אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃ ו וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃ ז אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ ח שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃ י וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃ יא עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃ יב נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

ביאור שטיינזלץ

עדין שטיינזלץ

פסוק א:
לָמָּה רָגְשׁוּ, סוערים ורועשים הגוֹיִם, והלְאֻמִּים יֶהְגּוּ-רִיק, מתכננים תכניות ומדברים דברים שאין בסופם כלום?!
פסוק ב:
למה יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי-אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים, מושלים, נוֹסְדוּ, נועדים יָחַד כדי להילחם עַל-ה' וְעַל-מְשִׁיחוֹ. במלחמה על המלך המייצג את הקשר עם ה', כרוכה פריקת עולו של ה'. וכך הם זוממים:
פסוק ג:
נְנַתְּקָה אֶת-מוֹסְרוֹתֵימוֹ, רצועותיהם, כלומר הממשלה של ה' ומשיחו, או: הכבלים של ישראל, השלטון שלהם, וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ את עֲבֹתֵימוֹ, חבליהם הכובלים אותנו.
פסוק ד:
התכניות הללו הבל. יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק, יצחק, אֲדֹנָי יִלְעַג-לָמוֹ, להם. לא זו בלבד שמזימותיהם יצאו לריק, הם גם ייענשו –
פסוק ה:
אָז יְדַבֵּר ה' אֵלֵימוֹ, אליהם בְאַפּוֹ, בכעסו, וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ, יבהלם. וכך הוא יאמר:
פסוק ו:
וַאֲנִי נָסַכְתִּי, משחתי, מיניתי את מַלְכִּי עַל-צִיּוֹן הַר- קָדְשִׁי.
פסוק ז:
וכאן באים דברי המלך עצמו: אֲסַפְּרָה אֶל-חֹק. אספר את הדבר שעומד בבסיס מעשי: ה' אָמַר אֵלַי: "בְּנִי אַתָּה. אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ". המלך דומה לבן חביב של ה', וכאשר הוא עולה על כס מלכותו, הוא כמו נולד מחדש לה'.
פסוק ח:
"שְׁאַל, רק בקש מִמֶּנִּי, וְאֶתְּנָה את הגוֹיִם לנַחֲלָתֶךָ, שלטונך יקיף עמים רבים, וַאֲחֻזָּתְךָ תגיע עד אַפְסֵי, קצות אָרֶץ.
פסוק ט:
תְּרֹעֵם, תשבר את אויביך בְּשֵׁבֶט, במוט בַּרְזֶל, כִּכְלִי חרס של יוֹצֵר המתנפץ בקלות תְּנַפְּצֵם".
פסוק י:
וְעַתָּה, מְלָכִים, הַשְׂכִּילוּ זאת. הִוָּסְרוּ, קבלו מוסר, הבינו, שֹׁפְטֵי אָרֶץ. לא תצליחו להילחם כנגד משיח ה', שכן השלטון והכוח ניתנו לו מאת ה'.
פסוק יא:
משום כך, עִבְדוּ אֶת-ה' בְּיִרְאָה, וְגִילוּ, תוכלו לשמוח בממשלה זו, אך עשו זאת בִּרְעָדָה, כי מאחורי מתנה זו רובץ איום תמידי.
פסוק יב:
נַשְּׁקוּ בַר, בן – המלך שה' אמר עליו בְּנִי אַתָּה, פֶּן יֶאֱנַף, ה' יכעס, וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, לא תהיה לכם תקומה כִּי, כאשר יִבְעַר אפילו רק כִּמְעַט, רגע קטן אַפּוֹ, כעסו. ומן הצד השני – אַשְׁרֵי, מאושרים כָּל-חוֹסֵי בוֹ. טוב ויפה לחוסים בה'.