א לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃ ב יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃ ג נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃ ד יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ׃ ה אָ֤ז יְדַבֵּ֣ר אֵלֵ֣ימוֹ בְאַפּ֑וֹ וּֽבַחֲרוֹנ֥וֹ יְבַהֲלֵֽמוֹ׃ ו וַ֭אֲנִי נָסַ֣כְתִּי מַלְכִּ֑י עַל־צִ֝יּ֗וֹן הַר־קָדְשִֽׁי׃ ז אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃ ח שְׁאַ֤ל מִמֶּ֗נִּי וְאֶתְּנָ֣ה ג֭וֹיִם נַחֲלָתֶ֑ךָ וַ֝אֲחֻזָּתְךָ֗ אַפְסֵי־אָֽרֶץ׃ ט תְּ֭רֹעֵם בְּשֵׁ֣בֶט בַּרְזֶ֑ל כִּכְלִ֖י יוֹצֵ֣ר תְּנַפְּצֵֽם׃ י וְ֭עַתָּה מְלָכִ֣ים הַשְׂכִּ֑ילוּ הִ֝וָּסְר֗וּ שֹׁ֣פְטֵי אָֽרֶץ׃ יא עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃ יב נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
📖

פרשנים על הפרק

📚

מאמרים על הפרק

אבן עזרא

אבן עזרא

פסוק א:
למה רגשו - הנכון בעיני: כי זה המזמור חברו אחד מהמשוררים על דוד ביום המשחו, על כן כתוב: אני היום ילדתיך, או על המשיח.
פסוק א:
ורגשו - כמו חברו וכמוהו מרגשת פועלי און.
פסוק א:
ולמ"ד לאמים – שורש כמו: ולאם מלאם יאמץ.
פסוק א:
יהגו ריק - בדיבור כמו: ולשוני אם יהגה רמיה והדבור ננתקה את מוסרותימו.
פסוק ב:
יתיצבו - עם הגוים המלכים והסגנים יחדו ונוסדו מגזרת סוד, והנה על דרך: ריבה ה' את יריבי שהוא מגזרת רב והוא מעלומי העי"ן, ריב וכן סוד מגזרת סיד.ויו"ד יריבי הפוך והוא תאר חסר, או הוא מטעם יסוד על דעת האומר שזה המזמור שאמר המשורר נאמר על דוד, או הוא התנבא על עצמו, הנה מצאנו גוים רבים היו תחת יד דוד. ואם על המשיח הדבר יותר ברור.
פסוק ב:
וטעם על ה' - שיצאו מתחת יד שקול הדעת שנטע השם בלב כל אדם.
פסוק ב:
ועל משיחו - שלא יכחישו לו ויסורו אל משמעתו לתת לו מס.
פסוק ג:
ננתקה את מוסרותימו - מגזרת מוסר.
פסוק ג:
גם עבותימו – חבלים עבותים. והטעם אחד במלות שונות, כי כן דרך צחות, כמו: מה אקוב ומה אזעום.
פסוק ג:
יושב - בעבור שהזכיר יתיצבו מלכי ארץ אמר כנגדם יושב בשמים שהם למעלה על האדם. אמר הגאון: כי טעם ישחק שישימם לשחוק וללעג. והנכון שהשם ברא הגשם שהוא העצם והצורות שהם מקרים כל אשר יעשה האדם או יצייר צורות חיות, ושמו נשגב לבדו מהיותו ביסוד ואף כי במקרה, רק בעבור שהמדבר אדם וככה השומע, דברה תורה כלשון בני אדם להבין השומע וככה עשו שהארץ כדמות אדם, ותפתח הארץ את פיה, מירכתי ארץ.
פסוק ג:
ולמו - כמו להם.
פסוק ג:
ומלת לעג - לעולם עם אות למד, כמו ילעיגו לי על כן ואויבינו ילעגו למו, דרך כינוי כאשר אפרש.
פסוק ה:
אז - יש אומרים: ידבר כמו יאבד, כמו ותדבר את כל זרע המלוכה שהוא לשון מות כמו אהי דברך מות, כמו: ותדבר את כל זרע המלוכה כי כתוב בספר אחר ותדבר מגזרת דבר כבד מאד.
פסוק ה:
אלימו - החזקים כמו ואת אילי הארץ לקח ואיננו נכון, כי אילי הארץ על דרך אבירי בשן, גם הוא ביו"ד כי הוא מגזרת אין איל. והנכון: כי ידבר כמשמעו ואלימו כמו אליהם ועלימו כמו עליהם, וככה ידבר אליהם למה רגשו גוים.
פסוק ו:
ואני נסכתי - המלכתי והטעם שהוא נסיכי כמו חמשת מלכי מדין שהיו נסיכי סיחון. ודע כי הסמיכה פעם היא מהנכבד לנבזה והפך הדבר כמו אתה הוא מלכי אלהים.
פסוק ו:
ואני נסכתי מלכי - ה' הוא נחלתו והם עמך ונחלתך וכמוהו להשתחות למלך ה' צבאות - שהוא המשיח, כדרך וישתחוו לו כל מלכים, כי אילו היה על השם היה הלמד פתוח.
פסוק ז:
אספרה - דברי דוד עם הנבואה שלו, או דברי המשורר מדבר בעדו.
פסוק ז:
וטעם אל חק – זה שאספר אשים אותו לחק שיסופר והוא אמר אלי בני אתה לעבוד את השם, כבן יכבד אב.
פסוק ז:
אני היום ילדתיך - כמו: צור ילדך תשי.
פסוק ח:
שאל - מנהג האב להנחיל את הבן, על כן אמר: ואתנה גוים נחלתך.
פסוק ח:
אפסי ארץ - מגזרת: כי אפס כסף מקומות נגזרים מישוב.
פסוק ט:
תרועם - תשברם, והיה העי"ן ראוי להדגש לולי היותו מהגרון כמו תשוכם תסובם:
פסוק ט:
בשבט ברזל - החרב תנפצם הפך רגשו גוים.
פסוק י:
ועתה מלכים - הם מלכי ארץ.
פסוק י:
והשכילו - הפך על ה'
פסוק י:
והוסרו - הפך מוסרותימו.
פסוק י:
ושפטי ארץ - הם רוזנים.
פסוק יא:
עבדו - הפך דבריהם ננתקה ועבודת השם ליראה ממנו ולא יעברו פיו.
פסוק יא:
וגילו - אם בא גיל אל תשכחו שתרעדו מפחד השם.
פסוק יא:
ויש אומרים: וגילו - כמו תגילו על דרך: עלה ומות בהר, פרו ורבו שהוא ברכה על דגי הים. והטעם: שתגילו אם רעדתם מהשם.
פסוק יב:
נשקו בר - הנה עבדו את ה' כנגד על ה'.
פסוק יב:
ונשקו בר – כנגד על משיחו. והנה פירוש בר, כמו: מה ברי ומה בר בטני. וכן כתוב: בני אתה ומנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך, וזה המנהג עד היום בארץ הודו.
פסוק יב:
ופן יאנף - שב אל השם הנזכר בפסוק הראשון ואם הוא רחוק כמו תבלעמו ארץ איננו שב אל מלת מי כמוכה באלים רק אל אמר אויב, וככה והקימו את המשכן עד בואם.
פסוק יב:
ויש אומרים: כי נשקו – מגזרת נשק. והטעם נשקו כלי בר והנה בר כמו ברי לבב והיה ראוי להיותו בור או יהיה תקנו הבר או כלי הבר.
פסוק יב:
ותאבדו דרך - תהיו אובדים מפאת הדרך כמו נובלת עליה, כי היא בעצמה איננה נובלת רק עליה נובלים, כי היא מהפועלים העומדים. ורבי משה הכהן אמר: כי דרך כמו מדרך כף רגל. וזה רחוק כי אין לו טעם.
פסוק יב:
כי יבער כמעט אפו - פועל יוצא כאש תבער יער כדרך אש אוכלה והפעולה חסר, כי אין צורך כי חרי האף נמשל לאש.