דוד משיח ה' והיחס הראוי כלפיו
לָ֭מָּה רָגְשׁ֣וּ גוֹיִ֑ם וּ֝לְאֻמִּ֗ים יֶהְגּוּ־רִֽיק׃
יִ֥תְיַצְּב֨וּ ׀ מַלְכֵי־אֶ֗רֶץ וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד עַל־יְ֝-הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃
נְֽ֭נַתְּקָה אֶת־מֽוֹסְרוֹתֵ֑ימוֹ וְנַשְׁלִ֖יכָה מִמֶּ֣נּוּ עֲבֹתֵֽימוֹ׃
(תהילים ב א-ג)
חילופי המלכים בישראל הסיתו את שכני עם ישראל, בייחוד הללו שהיה לישראל קצת שעבוד עליהם, להתגר בדוד מלחמה, כאשר יוצא מפורש מהכתוב בשמואל: "וישמעו פלשתים כי משחו את דוד למלך על ישראל ויעלו כל פלשתים לבקש את דוד..."(שמואל ה יז).
"וְרוֹזְנִ֥ים נֽוֹסְדוּ־יָ֑חַד", מרמז על הכתוב בפסוק הנ"ל: "ויעלו כל פלשתים...".
"עַל־יְ֝-הוָה וְעַל־מְשִׁיחֽוֹ׃", כל מי שמתקומם נגד משיח ה' כאילו מתקומם נגד ה' המושחו, על דרך שאמר משה לקורח החולק על הכהונה: "לכן אתה וכל עדתך הנועדים על ה' ואהרון מה הוא כי תלינו עליו"(במדבר טז יא).
אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק יְֽהוָ֗ה אָמַ֘ר אֵלַ֥י בְּנִ֥י אַ֑תָּה אֲ֝נִ֗י הַיּ֥וֹם יְלִדְתִּֽיךָ׃
(תהילים ב ז)
"אֲסַפְּרָ֗ה אֶֽ֫ל חֹ֥ק" - אֶֽ֫ל חֹ֥ק ומשפט ומלוכה שניתן לי מאת ה' ממליכי. כמו שמצינו לאחר המלכת שמואל את שאול: "וַיְדַבֵּ֨ר שְׁמוּאֵ֜ל אֶל־הָעָ֗ם אֵ֚ת מִשְׁפַּ֣ט הַמְּלֻכָ֔ה".
עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃
(תהילים ב יא)
"עִבְד֣וּ אֶת־יְהוָ֣ה בְּיִרְאָ֑ה", הכוונה שיעבדו את דוד ביראה, כי העובד אותו ממלא רצון ה' וכאילו עבד את ה', והוא על דרך לשונו לעיל ביחס לעצת מלחמה נגדו: "נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". "וְ֝גִ֗ילוּ בִּרְעָדָֽה׃", שיראו השתתפות בשמחת דוד היום מתוך רעדה מפני כח ממשלתו.
נַשְּׁקוּ־בַ֡ר פֶּן־יֶאֱנַ֤ף ׀ וְתֹ֬אבְדוּ דֶ֗רֶךְ כִּֽי־יִבְעַ֣ר כִּמְעַ֣ט אַפּ֑וֹ אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ׃
(תהילים ב יב)
"נַשְּׁקוּ־בַ֡ר", נהוג היה בימים ההם שגדולי המעלה, לאות כבוד ויקר להמלך החדש, נשקוהו, כמפורש בספר שמואל: "ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו"(שמואל א י א), וכמאמרם ז"ל: "כָּל נְשִׁיקוֹת שֶׁל תִּפְלוּת הֵן, חוּץ מִשָּׁלשׁ... נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ' "(שמות רבה ה א). ובתוקף מנהג זה דוד דורש מהמלכים ושופטי הארץ לנשקו ביום זה שעלה לגדולה, וזכה מאת ה' למעלת "בר", שהוראתו בעברית בלשון של חיבה, בן, כמאמר שלמה: "מַה־בְּ֭רִי וּמַֽה־בַּר־בִּטְנִ֑י וּ֝מֶה בַּר־נְדָרָֽי׃". ואפשר עוד כי אותן האומות שעליהן מרמז פה דוד היו קוראות על דרך לשון הארמית לבן, "בר".
"אַ֝שְׁרֵ֗י כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ" – יש לפרש בהקבלה אל דרך לשונו לעיל, שהכוונה היא כי העם המעמיד עצמו תחת חסות דוד, כאילו מעמיד עצמו תחת חסות ה', ואַשְׁרֵי כָּל־ח֥וֹסֵי בֽוֹ! והחתימה היא מעין הפתיחה במזמור א': פתח שם ב"אשרי האיש...", וסיים פה ב"אשרי..." (ברכות ט:).