הזמנה לגלוּת (ג)

בסוף המאמר הקודם בסדרה ראינו שיוסף מדריך את אחיו כיצד לדבר עם פרעה: "וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר: מַה מַּעֲשֵׂיכֶם? וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ". כך הוא מנמק את בקשתו: "בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן"(בראשית מו לג-לד). יוסף מנסה בכל כוחו ליצור חיץ בין משפחתו לבין המצרים. את אחיו הוא מציג כאנשי מקנה ורועי צאן, כדי לגרום לפרעה להרחיקם ולשלוח אותם אל ארץ גושן.

אחי יוסף לא ירדו לסוף דעתו וביקשו בעצמם את ארץ גושן "לפי שהייתה ארץ מקנה"(רד"ק מו לב). פרעה, שתמה על הבקשה, חוזר על הצעתו הראשונה: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף לֵאמֹר: אָבִיךָ וְאַחֶיךָ בָּאוּ אֵלֶיךָ: אֶרֶץ מִצְרַיִם לְפָנֶיךָ הִוא בְּמֵיטַב הָאָרֶץ (= מרכז הארץ) הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ וְאֶת אַחֶיךָ" [השווה בראשית מה יח] ולא בעיירת גבול רחוקה, אלא שאם בכל זאת הם מעוניינים, מסיבה כל שהיא, דווקא בארץ גושן, "יֵשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" כרצונם, רק "אִם יָדַעְתָּ וְיֶשׁ בָּם אַנְשֵׁי חַיִל וְשַׂמְתָּם שָׂרֵי מִקְנֶה עַל אֲשֶׁר לִי"(בראשית מז ה-ו).

הפער ניכר גם בפועל שבו משתמשים האחים (אולי בהוראת יוסף) לציון דירתם במצרים: "וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה: לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ"(בראשית מז ד); "לא לדור, כי בעבור הרעב נשוב לארצנו, והנה פרעה אמר ליוסף: 'הוֹשֵׁב אֶת אָבִיךָ'(בראשית מז ו) שיושיבם כאנשי הארץ התושבים בארץ גושן"(רמב"ן בראשית מז יא).

פרעה מנסה לשלב את משפחת יוסף באצולה המצרית ולקבוע אותם כתושבי קבע במצרים. יוסף מנסה להשאירם בשוליים. כך אולי יש תקווה שלא ישתקעו שם לעולם. בסופו של דבר, שוב (ראה את נוסח ההזמנה בסוף המאמר הראשון לסדרה) נמצאת הפשרה בין רצונו של יוסף לזה של פרעה: "וַיּוֹשֵׁב יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו וַיִּתֵּן לָהֶם אֲחֻזָּה בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּמֵיטַב הָאָרֶץ בְּאֶרֶץ רַעְמְסֵס כַּאֲשֶׁר צִוָּה פַרְעֹה"(בראשית מז יא). רעמסס היא טוּבה של ארץ גושן (רד"ק מז יא). בכך מתקיימת הצעת פרעה להושיבם במיטב הארץ וגם רצונו של יוסף להושיבם בארץ גושן.

אחרית דבר

עם השנים, האחיזה של משפחת יעקב במצרים הולכת ומתחזקת: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד"(בראשית מז כז). אולם נראה שכל עוד יוסף חי, האיזון בין רצון פרעה לרצון יוסף נשמר. הכפילות "בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן" באה ללמד כי בני ישראל אכן התיישבו במצרים כרצון פרעה, אבל מאמצי יוסף הצליחו לשמור אותם מבודדים בארץ גושן.