פסוק ז:ויבא יוסף. הנה ידענו מרז"ל (ב"ר פ' פ"ו) כי עתיד היה יעקב לירד למצרים בשלשלאות של ברזל אלא שעשה הקב"ה שיקדים יוסף ויתגלגל אחריו יעקב בדרך כבוד. וזה יאמר פה אל יעלה על לב איש שוגה כי יוסף גרם טלטול אביו וגלות זרעו שעל יד יוסף באו שמה כי נהפוך הוא כי ויבא יוסף את אביו ולא הובא ע"י אויבים רק ע"י יוסף והיתה סבה שויעמידהו בהעמדה לפני פרעה ולא בהכנעה בשלשלאות. וגם פרעה הרויח בדבר כי בדרך זה נמשך כי ויברך יעקב את פרעה שהוא כמו שארז"ל לשיעלה נילוס לרגלו: ?(ב)
פסוק ז:ויאמר פרעה כו'. ויאמר יעקב כו'. יתבאר בתחלת פרשת ויחי בס"ד.
פסוק כה:ויחי יעקב בארץ מצרים וכו'. לבא אל ביאור הכתוב ראוי לשים לב (א) אל סתימת הפרשה לפי הפשט (ב) כי בפסוק הקודם נאמר וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ובפ' זה לא הזכיר כ"א ארץ מצרים. (ג) מה צורך בפ' הקודם להודיענו כי האחזו בה. (ד) למה פרט חייו בארץ מצרים. ולמה לא פרט מה שהיה בכל אחד מהמקומות אשר גר שם. (ה) כי אחר שעתיד לכלול כל סך ימיו יאמר מתחלה ויחי יעקב שבע שנים כו' ולא יפרט כלל. (ו) כי אומרו ימי יעקב הוא מיותר היה ראוי יאמר ויהי שני חייו כו'. (ז) או' ויהי כי מהראוי יאמר ויהיו.
פסוק כה:והנה לבא אל הביאור נבאר ראשונה מאמר יעקב אל פרעה להשיב על שאלת כמה ימי שני חייו. אמר ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים הי' כו' כי הלא כמו זר נחשב או' מעט ורעים על ק"ל שנה. וגם או' ולא השיגו כו' כי הלא מי הגיד לו שלא יחיה סך ישיג לימי אבותיו. וגם מה אלה שינוי הל' פעם שני חיים ופעם שני מגורים וגם או' בימי מגוריהם הוא מיותר אך הנה אמרו רז"ל על פסוק כי אורך ימים ושנות חיים וכי יש שנות שאינן של חיים. אלא מי שחייו חיי שלוה הם של חיים אבל חיי צער אינם של חיים:
פסוק כה:ונבא אל הענין והוא כי הנה כה אמר פרעה כמה ימי שני חייך. בשמוע יעקב שני חייך שמורה על שנות חיים ושלוה ענה ואמר לא שנות חיים היו לי כ"א של מגורים גרות וטלטול. וזהו שלשים ומאת שנה היו ימי שני מגורי. ושמא תאמר היתכן שבין שני המגורים לא היו קצת שנות חיים. לז"א דע איפה כי מעט ורעים היו אשר יקראו שנית. וזהו מעט ורעים היו ימי שני חיי וקראן רעים כי גם בם היה לו צער בצד מה וש"ת שלמה אדאג על זה כי גם אבותי היו להם ימי מגורים רבים ומעט שנות חיים לז"א ולא השיגו כו' כי כל כך היו מועטים כי לא השיגו כו' לומר כי גם שלאבותי היו שני מגורים ג"כ. אך אמנם מובלעים תוך השני מגורים היה להם קצת שנות חיים אך זאת רעתי כי מר כי המעט אשר היו לי שנות חיים בתוך ימי מגורי לא השיגו לימי חיים של אבותי. אשר היו להם בתוך ימי מגוריהם:
פסוק כה:ועל זה באה התורה פה והעידה. כי הנה ויחי יעקב כלו' שיקראו שנות חיים לא היו רק בארץ מצרים שבע עשרה שנה. וזהו ויחי כו' ובזה ויהי ימי יעקב כו'. והוא כי זה דרכן של בני אדם. כ"א אלף שנים יחיה בשובה ונחת. ואחריתו מרה בקצת שנים עד ירד ביגון שאולה. הלא כל הימים הראשונים יפלו. ויהיה בעיניו כאלו כל ימיו מכאובים וצרה וחשכה. וההפך כאשר כל ימי חייו חיי צער יחיה וייטב לו באחרונה. וימות בשיבה טובה. כי במספר שני טובתו ינשה את כל עמלו. ויהי כל ימיו בעיניו כימים אחדים. כלן שוים לטובה. וזה מאמר הכתוב כ"א היות כי כל ק"ל שנותיו. קראן שני מגורים ולא שנית חיים. וגם מעט ימיו של טובה היו בטלים ברוב. הנה עתה נהפך. כי אחר שבסוף ויחי יעקב י"ז שנה של שנות חיים וטובה. נעשה כאלו ויהי כל ימי יעקב בני חייו. ולא ימי מגורים. כי עתה קני הויה חדשה. ונעשו כלם שנות חיים. וזהו ויהי ימי יעקב שני חייו וע"כ אמר ויהי ל' יחיד. לו' כי כאחדים נחשבו כלם שנות חיים וכו':
פסוק כה:והנה אם הוא וכל זרעו בהיותם במצרים היו נאחזים ונדבקים בטומאת מצרים. וחסים בעצם בצל שרו של מצרים ומה גם כי שם עיקר חלאת אדמה טמאה כי ע"כ ערות הארץ קראה ה' הנה היה נהפך לאבל מחולו. ורעה היתה לו זאת מכל רעות רבות וצרות אשר ארעו לו בכל ימי מגוריו. ע"כ סתמה התורה פרשה זו לחבר פסוק זה אל פסוק שבסוף פ' הקודמת. והוא כי שם נאמר וישב ישראל בארץ מצרים כו'. והענין בשום לב אל מאמר יוסף אל אביו וישבת בארץ גושן כי מה יתן ומה יוסף שבתו בגושן מבזולתו:
פסוק כה:אמנם בפר"א (פרק כ"ו) אמרו רז"ל כי פרעה כתב ארץ גשן לשרה בכתובה. וגם שלא נעשתה עצתו ולא לקחה עם כל זה נתנה מאז לה והיתה שלה. וע"כ כח הטומאה אשר היה חופף עליה כעל כל ארץ מצרים נסתלק ממנה ושרתה קדושה בה. על דרך מאמרם ז"ל (ב"ר פ' כ"ח) על פסוק ויקם השדה כו'. כי ע"י שקנאה אברהם קימה היתה לה ויתרון להמקום ההוא וע"כ שלח כזאת אל אביו לאמר. אל תחוש אם אתה וזרעך תהיו מסתופפים תחת טומאת מצרים. כי הלא וישבת בארץ גשן. כי אין שם טומאה ולא יעצרכם המקום מהאחז בקדושת שורשי נפשותיכם. וכן היה. וזה מאמר הכתוב וישב ישראל בארץ מצרים אשר שם מקום טומאה. עם כל זה למה שהיו בחלק ארץ גושן לא עצרתם מליאחז נפשם בשורשם העליון. כי אם ויאחזו בה בעצמה שהוא בשורשם הקדוש עם היותם בה.
פסוק כה:או יותר כפשוטו כי כל ישראל יש להם אחיזה בא"י לקדושתה ואמר כי בארץ גשן מצאו אחיזה. כי גם קדושה היתה בה כמדובר: והראיה כי ויפרו וירבו מאד ואלו היו תחת ממשלת שר מצרים לא היה בו כח להיות המושפעים מתחת ידו פרים ורבים חוץ מן הטבע הרבה מאד. ומה גם לרז"ל (ש"ר פ' א') שאמרו שהיו ששה בכרס אחד. ושיהיה גם כן הרבוי ההוא לישראל ולא למצריים הדרים עמהם שם. בהיות עיקרו של שר למצריים וע"י כן ויחי יעקב שנות חיים וטובה. ולא עוד כ"א שגם כל השנים הראשונים שהיו ימי מגורים וצער שנות חיים יקראו. ואין זה כ"א למה שכל זרעו היו נאחזים בקדושה. כי היותם בארץ גושן עמדה להם וע"כ סתם הפרש'. כי על שויאחזו בה כו' ע"כ ויחי יעקב שנות חיים. ולהיות כי הוא מצד עצמו לא היה צריך ארץ גושן. כי גם בכל שער גבול מצרים יקרא חי באמת כי קדוש הוא לאלהיו ותחי רוחו. גם שם במצרים שנות חיים לו בלי ספק על כן לא נזכרה ארץ גושן כ"א ארץ מצרים. והוא כי יעקב אין טומאת ארץ העמים יכולה למשול בו. מה שאין כן מחוסרי שלמותו. וע"כ הוצרך בשביל זרעו להיות בארץ גושן להיותם דבקים בקדושת שרשם:
פסוק כט:ויקרבו ימי כו'. ראוי לשים לב. (א) מה ענין שנותו את טעמו. כי בפסוק הקודם קראו יעקב. ופה קראו ישראל. (ב) נשים לב אל אומרו ויקרא לבנו ליוסף למה לא צוה את כולם. (ג) למ"ד של ליוסף מיותרת וגם לבנו מיותרת. (ד) למה הכריחו שישאהו הוא בעצמו והיה די ישאר יוסף במצרים וישלח את אחיו וילכו לקבור את אביו. (ה) אומר אל נא תקברני כי אומרו נא לא יצדק לשון בקשה שאם כן הל"ל נא אל תקברני ואם הוא לשון עתה הוא מיותר. וגם אומר ועשית עמדי כו'. היל"ל לעשות עמדי אך אומרו ועשית יראה שהוא ענין נוסף אל הקודם ואיננו. (ו) אומר ושכבתי עם אבותי למה קרא אל המיתה שכיבה עם האבות. (ז) למה לא צוה את בניו יעלו את עצמותיו עמהם כאשר עשה יוסף. ולא יטריח את יוסף יעזוב מלכותו להעלותו מיד. (ח) כי הלא בכלל אומר אנכי אעשה כדבריך. הוא שישים ידו תחת ירכו וישבע לו וא"כ למה אמר שנית השבעה לי. וגם מלת לי ומלת לו שתיהם מיותרות. וגם מה ענין השתחוייתו על ראש המטה אחר שבועת יוסף:
פסוק כט:אמנם לבא אל הביאור. נשים לב אל מאמר ר' יוחנן במסכת תענית (ד' ה') שאמר יעקב אבינו לא מת והקשו וכי בכדי חנטו חנטיא וספדו ספדיא ומשני מקרא אני דורש. ואתה אל תירא עבדי יעקב כו' ואת זרעך מארץ שבים מקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ע"כ. כי הלא יקשה מה משיב לו על קושייתו באומר ומקרא אני דורש. וכי על שהוא דורש מקרא תתבטל הקושיא ואדרבה תתבטל הדרשה ההיא. ועוד ראוי להעיר למה לא הקשה לו מהפסוק שאו' ויאמר ישראל אנכי מת ומפ' ויקרבו ימי ישראל למות ומפ' ויגוע ויאסף אל עמיו. ועוד שלא היה לו להקשות בכדי חנטו כו' כי אם וכי היה חי והמיתוהו שפתחו גופו והוציאו בני מעיו כי כן דרך החנטים גם היה לו להקשות אפשר חנטו אותו בלעדי הוצאת מעיו ונשאר חי אך מאומרו וכי בכדי חנטו חנטיא נראה שמורה כי עודנו חי. אלא שאו' כי לא היה פחד שיסריח כי חי היה ובחנם חנטוהו וגם חנם הספידוהו וקברוהו לבלי צורך. והלא טוב טוב להכחיש לו ההנחה להקשות בדרך שכתבנו:
פסוק כט:ולעמוד על הענין נתעורר על ל' המקרא. כי הלא יפלא כי כל המקום אשר יזכיר המיתה ליעקב בשם ישראל יכנהו ובמקום אשר יזכיר גויעה ואסיפה בלי הזכרת מות בשם יעקב יכנה אותו כי הנה נאמר ויאמר ישראל אמותה הפעם. ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת ויקרבו ימי ישראל למות. אך ביעקב לא נאמר רק גויעה שנא' ויכל יעקב לצוות את בניו כו' ויגוע ויאסף אל עמיו. והנה מחמת קושיא זו ראיתי גבר חכם בעוז ותעצומות מתאמץ להעמיד כי גדול גדר שם יעקב משם ישראל. ושע"כ נמצאת מיתה בישראל ולא ביעקב והלא כמו זר נחשב והפלא ופלא בלי ספק אמנם אשר חשבתי למשפט כי נהפוך הוא כי כאשר נקרא שמו ישראל. אז נתוסף ברוחו ונשמתו יתרון אור יקר רם ונשא במאד מאד על אשר היה בו מתחלה והנה ידוע כי גדר מיתה הוא סילוק הנפש מהגוף ואומרה כי הנה הגדר הגדול אשר נתוסף על נפשו רוחו ונשמתו כשנקרא ישראל הוא אשר נסתלק ממנו בעצם. וע"כ יצדק בו ל' מיתה כי הבחינה ההיא מתה ונסתלקה מיעקב לגמרי וע"כ כל המקום אשר יזכיר מיתה בשם ישראל יכנה אך בבחינת יעקב הוא הגדר אשר היה בו מתחלה לא נסתלק רק גוע כמי שנתעלף שעדיין כל כחות נפשו ורוחו ונשמתו דבקים בו בעצם ע"כ ביעקב לא נאמר רק ויגוע ויאסף ולא כאמור ביצחק ויגוע וימת ויאסף וכו' ועל כן הטיבו אשר דברו יעקב אבינו לא מת שהוא על בחינת יעקב בעת שהיה אבינו בהולידו את בניו שהוא טרם נקרא שמו ישראל. וכל אותו הכח נשאר שקוע בבשרו כי גם שיתר צדיקים נקראים ישני עפר ולא מתים בעצם ועד ממהר רבינו הקדוש שהיה מקדש בביתו בכל ליל שבת ור' אליעזר בר' שמעון שהיה שופט את ישראל כ"ב שנים בתוך חדרו אחר סילקו. ור' אחא בר יאשיה שדבר עם ר' נחמן מתוך קבורתו הנה כל אלה לא היה בם רק כח מה מהנפש אך לא מרוח ונשמה כי נסתלקו מהם יתר עליהם יעקב כי הכל היה בו כמדובר. וע"כ בישרו ית' תעלה השכינה גם את גופו גם הוא כי נשארים בו כל כחות נפשו אשר היו בו בחייו. וע"כ נשאוהו בקדושה על סדר הדגלים כנודע וע"כ לא הוקשו לו מפסוקים שנזכר בם מיתה בישראל או גויעה ביעקב וגם לא מאשר פתח בטנו והמיתוהו כי הלא נכתוב לפנים בס"ד כי לא פתחו בטנו ולא הוציאו קרביו מהכרח הכתובים כ"א שלם כמות שהוא חנטו אותו. ולא הקשו רק וכי בכדי חנטו כו'. לומר כי אחר שלא נסתלק ממנו כל כח נפשו ורוחו ונשמתו אשר היה בו מתחלה א"כ בודאי שלא יסריח שאיני כיתר בני אדם שהכל מסתלק ומה בצע בחניטה וגם מה צורך הספד וקבורה ע"כ השיב מקרא אני דורש לו' אלו היה לך קושיא מן המקרא שמת היית דוחה דרשתי זו מפניה. אך נהפוך הוא כי הנה מקרא אני דורש ולא אתה כי אין אתה מקשה רק מה צורך היה בחרטה כי הלא לא תדחה הדרשא מפני מה שטרחו לבלי צורך בדבר שלא ניכר להמון כי לא מת ומה גם כי ידע כן יוסף והסתיר הדבר ואדרבא חש פן יעשוהו אלוה אם יראו שבלי חניטה היה מתקיים ימים רבים ע"כ צוה לחנוט את אביו וראיית הכ' מוכרחת כי לא יתכן יקיש הוא וזרעו שיושיעם ויהיו הם מארץ שביים ואת יעקב אחר תחיית המתים כי אם שוהיו במציאות א' מה זרעו בחיים כו' ולא אמר מה זרעו חי אף הוא חי כי אינו דומה הישן לניעור אך ההיקש הוא מה זרעו בחיים כו' ולא אמר מה זרעו חי כי כל חלקי נפשם בם כו' גם הוא כל חלקי נפשו בו כאמור עם היותו בלתי נרגש לרואי' וענין הכתוב מה שאמרו ז"ל כי יעקב בעצמו היה במצרים בצאת זרעו משם וגם לעתיד נאמר זרעו מארץ שביים כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כי חוזר אל יעקב כמשז"ל בשמות רבה כי ע"כ אמר אראנו שלא לנוכח כלל הדברים כי בחינת היתרון אשר קנה בכל חלקי נפשו כאשר נקרא שמו ישראל הוא לבדו אשר נסתלק למעלה לגמרי במותו אבל כל אשר היה לו מתחלה בעוד שמו יעקב הוא אשר לא מת כי לא נסתלק רק עודנו בו בכח על הדרך של יתר צדיקים נשאר חלק השפל מנפשו בו בלתי נרגש אל רואיו כן כל אשר היה לגמרי בעוד שמו יעקב נשאר בו על האופן ההוא ועל כן כחו נרדם שכל חלקי נפשו בו יחשב וע"כ לא נאמר ויגוע וימת כאשר בישמעאל רק ויגוע ויאסף. כי חלק המתייחס ליעקב גוע וחלק המתייחס לישראל נאסף אל עמיו עם אבותיו למעלה וזהו ויאסף אל עמיו עוד הקדמה אחרת והוא כי על ל' יום קודם הסילוק שבה הנשמה עולה בכל לילה ופוקדת מקומה נאמר קריבה למות. וזה ניכר לצדיק עצמו הנפטר בימים ההם כעובדא דר' יצחק בס' הזוהר (ויחי דף רי"ז ע"ב):
פסוק כט:עוד הקדמה ג' והוא כי הנה ידוע כי נשמות ישראל עולות השמימה אל ארץ העליונה אשר לעומת א"י כי עליה תרחף כי ע"כ אויר א"י קדוש יאמר לו אך ארץ מצרים לא כן הוא כי עליה ירחפו שרים חיצונים ע"כ טוב לאיש הישראלי לדור ולמות בא"י כי בחייו גדל בתוך הקדושה ובצאת נפשו דרך ישרה בתוך הקדושה תעלה עד שרשה אל האלקים אשר נתנה ונהפוך לישראל הדר במצרים כי יחיה תוך הטומאה ובמו תגלה נפשו בקרב טומאת חצוניות הארץ ההיא שלא בטובה עד למעלה מגבול החצונית ומשם תפרד עד האלקים ולא יעדרו ממנה חתחתים בדרך אך לא לגדולי השלמות יקרם כה כי יש אשר שגם כי ישכון בח"ל לא תדבק בו חלאת טומאת מצרים כיעקב שנא' לו בצאתו ח"ל הנה אנכי עמך וגם בצאת נפשו לא תעלה בקרב החצונים באשר ה' אתו כאשר יבא והוא מאמרנו על מאמרם ז"ל (דברים רבה פ' י"א) שהיה משה משיח עם נפשו ואומר היכן את עתידה לילך אמרה לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים. שהוא כי היה ירא פן יוליכוה בקרב חצוניות המדבר שמת שם עד למעלה. ואמרה לו כי לא כן רק אתהלך לפני ה' בדרך ארצות החיים כי מעתה אני דבקה בו יתברך וזה יתכן ע"ד הפשט כיון הוא יתב' לאמר ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה בל תדבק בך טומאת אויר ארץ מצרים וגם במותך אנכי אעלך אל הנפש בל תעלה בתוך החצוניות גם עלה אל הגוף שעל ארונו היתה שכינה כמו שאמרו רז"ל (סוטה דף י"ג) שעל כן לא נגעו בארונו זולת בניו על הדר הדגלים כנודע גם בישרו בשורה שנית כמדובר למעלה והוא כי יוסף ישאר במצרים להיות מרכבה ומושב אל השכינה השוכנת אתם בתוך טומאותם:
פסוק כט:ונבא אל הביאור אמר ויקרבו ימי חלק הנקרא ישראל למות ולהסתלק למעלה והוא בתוך השלשים יום שמכיר כי נפשו עולה ופוקדת מקומה אז ויקרא לבנו ליוסף המתייחס אליו ממלא מקומו מרכבה אל השכינה במקומו. וזה אומר ליוסף כלומר לא על שהוא מלך רק למה שהוא יוסף מפאת עצמו כי עליו נאמר ויוסף ישית ידו על עיניך כמדובר ויאמר לו אם נא וכו' לומר מה שאמצא חן הוא שים נא ידך כו' שתשבע לי כי מענין החסד ידעתי כי ועשית עמדי בעצמך חסד ואמת והענין כי חש פן ימנעהו פרעה כאשר היה שעל כן הוצרך שבועה כדי לאמר לו אבי השביעני לאמר וכו' כי על כן הניחו אחר שהיה מונעו כמאמרם ז"ל (שם דף ל"ו) שהיה מונעו עד שא"ל אם תאנוס אותי לעבור שבועת אבי אעבור גם שבועתך שהשבעתני שלא אגלה כי אינך יודע לה"ק ויסירוך ממלך וזה אחשוב כיוון באומרו השביעני לאמר כלומר מה שהוצרך להשביעני לא למעני כי ידע חסד עמדי רק כדי לאמר לך פן תמנענו וזהו אם נא מצאתי וכו' ועשית כו':
פסוק כט:או שעור הכתוב על דרך זה אם עתה בעת הזאת מצאתי חן לישבע לי ימשך שאחרי כן ועשית וכו'. אך אם אינך נשבע כעת לא תעשה כי לא תוכל והוא מאימת מלך ולא גלה לו בפירוש שעל פרעה חש שימאן עד אחרי כן באמור לו השבועה כאשר יבא בס"ד והחסד הוא אל נא תקברני במצרים והענין בשום לב אל מז"ל (ב"ר פ' צ"ו) על נתינת טעם אל מניעתו מהקבר שם. י"א על כי עתידה להיות עפרה כנים וי"א שלא יעשו אותו ע"ג. וי"א שלא יפדו בו המצריים וכו' כי הלא יפלא אנה עזבו כבוד קבורת ארץ ישראל והלכו לדרוש על דברים קלים בערכה אך אחשבה כי הוקשה למו אשר הקשינו ממלת נא הראוי יאמר אל תקברני אך הזהירו בל יאמר יוסף יעשה כמעשהו שיקבר בארץ מצרים וישביע את בניו יעלוהו עמהם בהעלותם ממצרים על כן אמר אל נא כלו' אפילו עתה על מנת שלא להשאירני אל נא תקברני במצרים כלל הנה זה הוא החסד אשר תעשה עמדי שלא תקברני ועל כן רז"ל לא הוצרכו לתת טעמים כי אם על זמן שבין הסילוק ליציאת מצרים שלא רצה לעשות כיוסף והטעם הוא כי הנה ושכבתי וכו' ונשאתי אתה בעצמך וקברתני וכו' ונבאר תחלה למה תקרא המיתה שכיבה אל האבות אך הוא על כי בצאת נפש הצדיק מגופו מיד שוכבת ונדבקת למעלה עם נפשות המתייחסות אליה ונפש יעקב מדובקת אל אבותיו על כן תקרא מיתת יעקב עצמה שכיבה אל האבות. ונבא אל הענין כי חש פן יאמר לו יוסף השאר פה בארץ גושן או סמוך לתחום מצרים חוצה לה ומדי צאת בניך יקחוך עמהם על כן הקדים ואמר ושכבתי וכו' והוא לומר הלא בצאתי רוחי ממני מיד שוכבת ונדבקת אל אבותי בג"ע עם אבותי בארצות החיים אשר מעל לארץ ישראל הוא כאשר ארז"ל (ב"ר פ' י"א) במרע"ה וכמדובר בפסוק אעלך גם עלה ואם כן אחר שהחלק היוצא ממני נדבק בתוכיות המלוא העליון אשר תחת כנפי השכינה אשר מעל לא"י למה יפרד החלק הנשאר בי מהחלק העולה פירוד עצמיי כי הלא העולה היא העולה לעומת א"י וכל הנשאר עלי תאבל בהשאר פה על אדמה טמאה ולא תתקשר קשר אמיץ הנשאר עם העולה כאשר יהיה לצדיק הקבור בארץ ישראל כמדובר למעלה ועל כן ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם. שיהיו ב' החלקים זה לעומת זה בלתי נפרדים. ומפני שעדיין היה יכול לומר א"כ אעשה כן גם אני ולא אשאר פה מן הטעם הזה ואם היה עושה כן מי יהיה מרכבה אל השכינה במצרים על כן אמר לו ונשאתני ממצרים וקברתני וכו' לו' ראה גם ראה כי אין הדברים שוים שתקפוד לנושאך במותך לבד הפריד בין חלק העולם מנפשך לחלק הנשאר בך כיראה נא מהגדולהמעלת הנפש רוח ונשמה הנשארים בי בכח כי הלא לא יספיק שלח תשלח אותי עם אחיך ואתה תעמוד פה כ"א ונשאתני אתה בעצמך וקברתני אתה שהשכינה שורה עליך ולא יהיה שלא כהוגן תוליך השכינה עמך אחר המת כמה ימים כי הלא גדול ערך הנשאר אתי עד גדר שהשכינה דבקה בי ומעלה אותי במטה כמו שכתבנו על אומרו גם עלה שגם עם גופו השכינה עולה ואין זה כי אם עם שיעקב אבינו לא מת כאמור רק בחינת ישראל לבדה היא מה שנסתלק כמו שכתבו ואם כן איפה עשות פירוד בין שתי הבחינות האלה הגדולות הדבקות בעצם היא רעה גדולה עד מאד וכן לא יעשה מה שאין כן לכל זולתו גם צדיק גדול יהיה כמוך ועל פי דרכו נתן טעם אל מה שלא יוליכוהו אחיו וישאר הוא במצרים:
פסוק כט:או יתכן בדרך אחרת במה שנודע כי מעמד שלשת האבות הן הם המרכבה ואין להפריד ביניהם כלל כנודע ע"כ אמר לא אני כמוך כי תצוה את בניך יעלוך עמהם מדי עלותם כי הלא אני ושכבתי עם אבותי יחד כי נפשי עולה מיד עמהם כי אני והם המרכבה ואין ספק כי גם במערה אשר שם האבות יחד יש קדושה ושכינה מהשתלשלות חיבור נשמותיה' למעל' כי גם מחלקי נפשותם נשאר שם בקברם ואין המרכבה שלמה אם לא במעמד שלשתן יחד למעלה חלקם שעל השמים כבודם. וחלקם שבקבורתם בהשתלשלו'. וע"כ אמר הנה בסלוקי מיד ושכבתי עם אבותי חלקי העולה עם חלקיהם אשר למעלה. אך מהתקשרות חלקם וחלקי הנשארים בקבורה יגרע חלקי. ולא תהי' בחינת המרכבה שבקבורה שלמה בהיותי קבור במצרים ע"כ מיד ונשאתני ממצרים בל יהיה פירוד בין חלקי הנשאר לחלקם שאתם ונהיה לאחדים בכל מכל כל מעלה ומטה. והנה חש יוסף אולי היה ירא פן לא יוליכוהו הוא בעצמו וע"כ היה משביעו ע"כ השיב ויאמר אנכי אעשה כדבריך כלו' מבלי תשביעני אנכי אעשה מה שהוא כדבריך בכ"ף הדמיון שהוא כל הדומה לדברך ומה גם עתה זה שהוא דברך ממש ואין צריך שבועה ע"כ חזר ואמר השבעה לי כלומר כמו שנשבעת לזולתי הוא פרעה השבע גם לי. והוא מטעם הנזכר לעיל פן ימאן פרעה ויודה ע"י שבועה זו פן יעבור גם שבועתו כמדובר למעלה. ואז הבין יוסף בדברים וישבע לו גם הוא. ואז בראות יעקב כי נעשה הבטחתו אשר הבטיחו ה' באומרו אעלך גם עלה אז השתחוה אל השכינה אשר על ראש המטה על ששמר הבטחתו שהבטיחו אעלך גם עלה. ואם נדקדק אומרו ישראל ולא אמר יעקב יתכן כי בחינת ישראל הוא מדרגה העולה השתחוה אל השכינה אשר גמלה חסד עמה לבלתי תפרד בעצם מחלק הנשאר המתייחס ליעקב אם היה נקבר יעקב במצרים כי גם היא מר לה להתפרד מחלק הדבק עמה והיו לאחדים באיכות דבקות עצמיי וגם חלק העליון קנה יתרון ע"י השתלשל על ידו שפע היורד לעולם דרך חלק שלמטה הימנו כי גם הוא גדול מאד. ולפי גודלו יתרבה אור אשר למעלה הימנו בהשתלשל השפע על ידו כי לפי רוב הכנת המקבל תרבה קבלת שפע המושפע מגבוה מעל גבוה שומר ישראל ע"כ החלק העליון יחזיק טובה לה' על קיום החיבור בין שניהם:
