פסוק ב:לקח חמשה אנשים. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מאן נינהו אלו חמשת אנשים, אמר לו, אותם שהוכפלו בשמות [בברכת משה] .
(ב"ק צ"ב א')
פסוק ו:במיטב הארץ הושב. תנא רבי חייא בשם רבי הושעיא, למה אוכלין חזרת בפסח, לומר לך, מה חזרת תחלתה מתוק וסופה מר כך עשו המצרים לאבותינו במצרים, בתחלה – במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך, ולבסוף – וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים (פ' שמות) .
(ירושלמי פסחים פ"ב ה"ה)
פסוק ו:ושמתם שרי מקנה. פתח רבי יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן, שנאמר ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה – אמרה תורה (פ' תצא) לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח תלמיד חכם ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה [ברכות ס"ג ב']
פסוק ט:שלשים ומאת שנה. תניא, היה יעקב אבינו בשעה שנתברך מאביו בן ס"ג שנה וי"ד עד דאתיליד יוסף – הרי ע"ז, וכתיב (פ' מקץ) ויוסף בן שלשים שנה. בעמדו לפני פרעה – הרי ק"ז, שבע דשבעא ותרתי דכפנא – הרי קט"ז, וכתיב ויאמר יעקב אל פרעה ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה והא מאה ושיתסר הוויין, אלא מלמד די"ד שנה דהוי בבית עבר לא חשיב להו .
(מגילה ט"ז א')
פסוק יד:וילקט יוסף וגו'. אמר רב יהודה אמר שמואל, כל כסף וזהב שבעולם לקט יוסף והביאם מצרימה, שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף, וכשעלו ישראל ממצרים העלום עמהם, שנאמר (פ' בא) וינצלו את מצרים .
(פסחים קי"ט א')
פסוק כא:העביר אותו לערים. מאי נפקא מינה, כי היכי דלא ליקרו לאחיו גלותא .
(חולין ס' ב')
פסוק כב:ואכלו את חקם. מכאן דחק לישנא דמזוני הוא .
(ביצה ט"ז א')
פסוק כז:וישב ישראל. א"ר יוחנן, כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, וישב ישראל בארץ גושן, כתיב בתריה ויקרבו ימי ישראל למות .
(סנהדרין ק"ו א')
פסוק ל:ונשאתני ממצרים. אמר קרנא, דברים בגו , יודע היה יעקב אבינו שצדיק גמור היה, ואם מתים שבחו"ל חיים למה הטריח את בניו – מפני שלא קיבל עליו צער מחילות .
(כתובות קי"א א')
פסוק ל:ונשאתני ממצרים. טול עמי מעפר מצרים , [מכאן אמרו, המוצא מת מושכב כדרכו נוטלו ואת תפוסתו] .
(נזיר ס"ה א')
פסוק לא:וישתחו ישראל. א"ר בנימין בר יפת א"ר אלעזר, וישתחו ישראל – היינו דאמרי אינשי, תעלא בעידניה – סגיד לי' .
(מגילה ט"ז ב')