דיה לגלות בשעתה

לפני מותו משביע יעקב אבינו את יוסף בנו:

וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם וְשָׁכַבְתִּי עִם אֲבֹתַי וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם.
(בראשית מז כט‑ל)

יש לתמוה: מדוע יעקב כל‑כך מתעקש שלא להיקבר במצרים, עד כדי השבעת בנו על כך? וכי מה אכפת לו היכן ינוח גופו לאחר מותו?

חז"ל מתייחסים לכך במדרש:

מפני מה נשתדל יעקב אבינו לישא את עצמותיו ממצרים? כדי שלא ישבו השבטים במצרים ויאמרו: 'אילולא היא ארץ קדושה לא נקבר בה יעקב אבינו'.
(משנת רבי אליעזר יט)

הווה אומר: יעקב אבינו אינו חושש לכבודו במקום קבורתו כי אם לצאצאיו, מתוך הסתכלות ארוכת טווח. הוא חושש שאם ייקבר במצרים יאמרו צאצאיו שכנראה יש בארץ זו קדושה, וראוי להתיישב בה, וממילא לא ימהרו לעלות ארצה בבוא העת. יעקב מבקש אפוא ללמד את בניו לאן עליהם לשאוף, לאן מבטם צריך לפנות. "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" – אל תשאיר אותי במצרים אפילו דקה נוספת. מקומנו הוא בארץ ישראל!

מצרים כאחוזה

מדוע כה חשש יעקב שבניו לא ירצו לעלות ממצרים? את התשובה ניתן ללמוד מסופה של פרשת ויגש. כך מתואר שם מצבם של ישראל במצרים (בראשית מז כז): "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גֹּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד". על המילים "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ" אומר רש"י: "לשון אחוזה". אי אפשר שלא לשמוע בלשון רש"י את דברי ה' לאברהם אבינו (בראשית יז ח): "וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם וְהָיִיתִי לָהֶם לֵא–לֹהִים". ה' הבטיח לאברהם את ארץ ישראל לאחוזה, והנה בני ישראל מתחילים להיאחז בארץ מצרים ולעשות אותה לאחוזתם.

יעקב רואה את התהליך הזה שעובר על צאצאיו, ולכן אומר: אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם! המגמה צריכה להיות רק ארץ ישראל! היטיב הרש"ר הירש לנסח את הדברים:

יעקב חי שבע עשרה שנה במצרים; בוודאי הוא ראה מה רב כוח ה"האחז‑בה", מה רבה השפעתו על בניו – הנה כבר החלו להמיר את הירדן בנילוס, ובשהייתם במצרים חדלו לראות גלות! אכן, היתה זו סיבה מספקת להפציר בהם ברצינות כה חגיגית לבל יקברוהו במצרים, אלא ישאוהו אל ארץ מולדתם הישנה והאמתית. היתה זו סיבה מספקת כדי לומר להם: "רצונכם ותקוותכם לחיות במצרים? אני – אין רצוני גם להיקבר בה!".
(רש"ר הירש בראשית מז כט)

במותו, אם כן, הותיר יעקב מסר גדול לבניו. אל להם להתרגל לארץ מצרים. לא זו ארצם ואין להם מה לחפש בה. מעניין לציין שאת המסר הזה העביר הלאה גם יוסף: "וַיַּשְׁבַּע יוֹסֵף אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר פָּקֹד יִפְקֹד אֱ–לֹהִים אֶתְכֶם וְהַעֲלִתֶם אֶת עַצְמֹתַי מִזֶּה"(בראשית נ כה). כאביו, יוסף דאג למצבם של ישראל בטווח הרחוק וביקש שתמיד יזכרו שמקומם האמיתי הוא בארץ ישראל.

אמירה לדורות

בדברי יעקב טמון מסר הרלוונטי לכל הדורות. בתקופתנו, אחר שזכינו לראות בעינינו את תקומתה של מדינת ישראל, היינו מצפים שתהיה התעוררות מיוחדת לשיבה ארצה בכל תפוצות ישראל. אך לא בכל מקום אנו רואים את היהודים שבים ארצה. לעניין זה מתייחס רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק, בהזכירו את המסר שרצה יעקב ללמדנו:

ואם היה יעקב, אבי כל שבטי ישראל, קבור שם, הלוא היו מתייאשים מארץ כנען והיו משתקעים במצרים ומחשיבים אותה לארץ מולדתם… לכן ציווה בכל עוז לקבור אותו בארץ כנען… ובזה נקבע בנפש בניו קישור טבעי להשתוקק אל ארץ אבותיהם ולחשוב עצמם כגרים… מלמד לדורות, בכל גלות וגלות, ההנהגה, שידעון שלא ירדו להשתקע – רק לגור עד בוא קץ הימין, ויהיו נחשבים בעיני עצמם לא כאזרחים.
(משך חכמה ויקרא כו מד)

ה"משך חכמה" מוסיף ומזהיר מפני התוצאות המרות של התנכרות למולדת אבות וניסיון להפוך לאזרח מלא בארצות הגלות:

והישראלי בכלל ישכח מחצבתו וייחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו, ללמוד לשונות לא לו… יחשוב כי ברלין היא ירושלים… אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו – ידע כי הוא גֵר, לשונו שפת קודשנו, ולשונות זרים כלבוש יחלוף, ומחצבתו הוא גזע ישראל.
(משך חכמה ויקרא כו מד)

יש להעיר כי דברים אלו נכתבו באירופה כשישים שנה קודם השואה האיומה, כשבגרמניה השתוללה התבוללות איומה. ללמדנו שאין הדברים איומי סרק אלא מציאות ששבה ונשנתה בתקופת הגלות הארוכה. הנה כי כן, אפילו בדורנו, בדור לאחר השואה, היינו חושבים שתיפקחנה העיניים, ויהודים יתפסו שהגלות מובילה לקבר. אך לא כך קורה. ישנם היום עוד יהודים רבים הממשיכים לגור בחוץ לארץ, וחשים שם כאזרחים ששם היא אחוזתם.

עלינו להיות רגישים לקריאתו של יעקב אבינו, אשר חזה את העתיד והותיר מסר לדורות עולם: "אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם" – אחוזתו היחידה של עם ישראל היא רק בארץ ישראל.

© המאמרים מעובדים ומקוצרים מתוך "התורה לדורנו", הוצאת אור עציון