פסוק ג:ויאמרו אל פרעה רועה צאן עבדיך גם אנחנו גם אבותינו, וחזר ואמרו ויאמרו אל פרעה לגור בארץ באנו, והיל"ל הכל באמירה אחת ויאמרו רועה צאן עבדיך ובאנו לגור בארץ כי אין מרעה וכו', אלא כדי לחזק הדבר כדי שיתן להם ארץ גושן וכדי שיהיו חביבין בעיניו, לזה אמרו ב' אמירות אחת קודם שהם רועה צאן וזאת עבודתם, וחזרו ואמרו לא תחשוב שאנו רועים לאחרים אלא לצאן אשר לעבדיך גם אנו מטפלים בגידולם, וגם אמרו לו כי סבת ביאתם הוא בשביל הצאן, ולזה הקדימו כי אין מרעה ואח"כ אמרו כי כבד הרעב לומר שחוששין יותר על הצאן מעל עצמן, א"כ ראוי הוא שישבו עבדיך בארץ גושן כי הוא ארץ מרעה. ועוד כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך כבר אמר רועה צאן עבדיך למה אמר עבדיך פעם אחרת, אלא אמר כי אין מרעה לצאן אשר לעבדיך, שהם יושבי ארץ כנען הם כולם עבדיך והם ודאי ימותו מאחר שאין להם מרעה ואין אנו יכולין לראות הצאן מתים, לזה באנו. או נאמר לצאן אשר לעבדיך שהצאן חזרו מאכל לעבדיך שאוכלים אותם כי כבד הרעב וכדי שלא לעשות אנו כן שלא נאכל אותם באנו לגור בארץ. ורבינו בחיי ז"ל כתב כי אין מרעה יאמר כי מכובד הרעב העשבים שהם מרעה הצאן חזרו למאכל בני אדם:
פסוק ג:ובזוהר פ' פנחס דף רנ"א ת"ח חכמתא דיוסף דכתיב ומקצה אחיו לקח חמשה אנשים ואוליף לון למימר רועה צאן עבדיך וכי הוא מלכא הוא דהוה שליט על כל ארעא ואבא למלכא עביד לאחוי דישוון לון תועבה ולא יחשבון לון. אלא ודאי תועבה מצרים דחלא ואלהא דילהון איקרי הכי אמר יוסף כל מיטב מצרים היא ארץ רעמסס וההיא ארעא אפרישו לדחלא דילהון לרעיא ולמהך בכל עדונין דעלמא וכל מצראי חשיבו לאינון דרען לדחליהון אעביד לאחי דיירתון ההיא ארעא ויסגדון לון מצראי ויחשבון לון כדקא יאות והיינו דכתיב כי תועבת מצרים כל רועה צאן מחשבין לון בדחליהון. א"ר יוסי והא תנינא כמה דאתפרע קוב"ה מאינון דפלחי ע"א הכי אתפרע מע"א ממש וכי יוסף עביד לאחיו ע"א, א"ל לא עביד יוסף לאחיו ע"א אלא עביד לון לשלטאה על ע"א דילהון ולאכפיא ע"א דילהון תחות ידייהו ולרדאה לון במקל אמר יוסף אי ישלטון אחוי על ע"א דילהון כ"ש דשלטו על גרמייהו ובגין כך אותיב לון במיטב, ארעא ואשליט לון על כל ארעא:
פסוק ה:ויאמר פרעה אל יוסף לאמר אביך ואחיך באו אליך. מה אמר לו כבר אמר ויבא יוסף ויגד לפרעה ויאמר אבי ואחי וכל אשר להם באו. ועוד ויאמר פרעה לאמר, מאי לאמר אם הוא מדבר עמו למי יאמר. אלא פרעה מדבר עם יוסף כמתרעם ומגנהו על שלא בא אביו להקביל פניו ולהודות לו על כל הטובה שעשה עמו שהיו כל האצטגנינים אומרים איך תמליך עבד עלינו והיה מן הראוי שיבא כדי להראותו לעומדים לפני שהייתי אומר להם גנוני מלוכה אני רואה בו ולאמת דברי היה לו לבא, וזהו לאמר אמירות הרבה בכלל אלו הדברים, אחד היה לו להקביל פני לפחות להחזקת טובה וחנות למי שעשה לך טובה בביאתו אליך מספיק בזה יצא ידי חובתו, וזה אומרו אביך ואחיך באו אליך, ואמר ואחיך גם להתרעם על אחיו שלא הביאם כולם אלא מקצתם, ועכ"ז ארץ מצרים לפניך היא וגו', ואם ידעת ויש בם אנשי חיל אולי אותם אחים שלא הבאת אותם וישבו בארץ גושן הם אנשי חיל, ואתה פחדת שלא אעשה אותם אנשי מלחמתי ושמתם שרי, אתה תעשה אותם שרי מקנה לא שרי מלחמה, אז כשראה שגינהו פרעה על שלא הביא אביו להקביל פניו אז ויבא יוסף את יעקב אביו ויעמידהו לפני פרעה, להראותו שלא מחמת שלא עשה ממנו חשבון אלא מחמת הזקנה והחולשה שבו שהרי אינו יכול, לעמוד וצריך סעד לתומכו ולהעמידו, ולז"א ויעמידהו שתמכו וסעדו עד שעמד, וכשראהו פרעה שאינו יכול לעמוד מעצמו עד שסמכוהו חשב שהוא מחמת זקנה שהוא גדול בשנים, ולזה אמר לו כמה ימי שני חייך, אמר לו ימי שני חיי מעט ורעים, כלומר לא תחשוב שמחמת הזקנה איני יכול לעמוד כי ימי חיי הם מעט, אבל הם רעים מחמת שעברו עלי כמה יגונות וכמה צרות ואנחות ולזה קפצה עלי הזקנה מחמת החולשה:
פסוק יא:ויתן להם אחוזה בארץ מצרים במיטב הארץ. לא כמו שאמרו הם לגור בארץ באנו וכדי שיקראו גרים, לזה נתן להם אחוזה כדי שיהיו אזרחים כאשר צוה פרעה, אולי כתבו בערכאות וכתבו בשם המלך ומזה פחד פרעה אח"כ שאמר ועלה מן הארץ שתלה כהם הקללה שלא יעלו והם יקחו את מיטב הארן ככתבם, וכן ג"כ העבירם לערים ג"כ כדי שהם יהיו עיקר והמצריים טפילה ויהיו גרים, כל זה עשה כדי שלא יכבידו עליהם עול הגלות:
פסוק יד:וילקט יוסף את כל הכסף. אמרו ז"ל שגנז ג' גנזים אחד לקחו קרח ואחד המן ואחד גנוז לימות המשיח, ולזה אמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא וגו' ויבא יוסף את הכסף, לא אמר את כל הכסף אלא את הכסף, ועוד שהיה לו לומר וילקט יוסף את כל הכסף ויבא אותו ביתה פרעה למה אמר פעם אחרת ויבא יוסף את הכסף, מכאן אז"ל שלא הביא את כל הכסף וגנזו, ויבא יוסף את הכסף כסף אחר:
פסוק טו:הוגד לי בחלום, שתם הכסף מארץ מצרים כדי שלא יהיה להם כסף, כדי שלא יקנו בני ישראל וישאו ויתנו בהם ויעשו סחורתם ויקשה עליהם יציאתם מאחר שלקחום בדמים, אם כשהיו בחנם רדפו אחריהם כ"ש כשהיו קנויים בדמים. וגם תם הכסף כדי שיקנה אותם לעבדים כמו שאמרו קנה אותנו, וכן אמר יוסף הן קניתי אתכם וגו' כדי שיהיו מבדים ולא ישתעבדו בישראל, ולזה אמר מבית עבדים וכה"א עבדים משלו בנו פורק אין מידם, אלא וירדפו מצרים וכו', כימי צאתך מארץ מצרים אראנו וכו', ולזה אמר הן קניתי אתכם, היום אתם קנויים לי ואין העבד משתעבד באדון אבל אדמתכם לפרעה:
פסוק טו:נחזור לעניננו. שנתן להם אחוזה בארץ מצרים כדי שיהיו הם העיקרים מתושבי הארץ. במיטב הארץ בארץ רעמסס, כלומר שבאשר יחזיק בארץ רעמסס שהיא מיטב הארץ באלו כ"ש בארץ מצרים, ולזה אמר בארץ מצרים בארץ רעמסס, וכוונתו של יוסף הוא שהיה יודע שיבא הגלות וכדי להבדילם שלא יטמעו עמהם דור הבא כדי שיהיו מובדלים מהם, וכדי שלא ילמדו ממעשיהם כדי שיהיו ראויים לגאולה, וגם כן כשיבאו המכות לא יבאו בהם ויצטערו עמהם, וגם כדי להראות נפלאותיו וגבורותיו של הקב"ה שהיא מיטב ארץ מצרים והמכה היה לה לבא על עיקר הארץ שהיא המיטב, ועכ"ז לא בא שום מכה עליה, וכה"א והפליתי ביום ההוא את ארץ גושן אשר עמי עומד וגו' כלומר מן הראוי הוא להביא המכה על ארץ גושן לפי שהיא ארץ מצרים העקרית, אבל לפי שעמי עומד עליה הפליתי להראות את נפלאותי, אם כן נתן להם אחוזה בארץ מצרים אבל הישוב לא היה אלא בארץ גושן כדי שתהיה ארץ מצרים קנויה להם בין בשטר בין בחזקה בין בגושן בין במצרים שיש להם שטר מתנה כמו שאמרו, ולמצרים לא נשאר להם כי אם אדמת הכהנים, ואפילו אחר שמכרו אדמתם לא הניחם בה שלא יחזרו ויחזיקו בה כדי שיהיו כולם גרים ולא יונו את אחיו לומר גרים אתם יאמרו אדרבא אנו תושבים ואתם גרים אתם לכו מעלינו, וכדי שלא ידע פרעה ולסתום עיניו לא קנה אדמת הכהנים אע"פ שחוק הוא לכהנים עתה נתייקרה התבואה והחוק שהיה להם בימי הזול לא יספיק בימי היוקר ועכ"ז ואכלו את חקם על ערך הזול, כל זה כדי שלא ידע פרעה שעושה כל זה בשביל אחיו כדי שיהיו עיקרים, וכן אמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה ותהי הארץ לפרעה:
פסוק טו:אז"ל כשירד יעקב למצרים נסתלק הרעב והטעם לפי שהלחם הוא במדתו של יעקב, שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכשירד למצרים ירדה מדתו עמו והבן:
פסוק כג:הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, ונתתם חמישית לפרעה, על אדמת מצרים לפרעה, רק אדמת הכהנים לבדם לא היתה לפרעה. הכל לפרעה כדי להשביע עיניו שיראה שהוא משתדל להעשירו ולמלאת את גנזיו. ואמר להם והיה בתבואות ונתתם חמישית לפרעה, כי מן הראוי מאחר שהארץ לפרעה והם עבדיה קנויים לפרעה שיקחו די אוכלם או לפחות יחלקו מחצה על מחצה, ואם היה כך היה מתקבץ תבואה הרבה ויתפתחו עיניו ויבא לחפש אחריו, מה עשה אמר נעשה חלקים שוים חלק לפרעה וחלק שוה לו לזרע השדה וחלק לאכלכם וחלק לאשר בבתיכם הם האורחים שעוברים ושבים מכפר לכפר כי כן דרך העולם לשים לפניהם מאכל וחלק לאכול לטפכם הרי חלקים שוים והכסף שלקח יוסף וגנזו, דע כי החלום אחר הפתרון והוא היה סבה שאמר הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים ולא בשאר ארצות, ושנה ראשונה היה רעבון בכל העולם ובכל ארץ מצרים היה לחם, וכן ג"כ בפתרונו רמז להם שלא יהיה כי אם שתי שנים רעב, שכן אמר לפרעה אחר שאמר שיבאו ז' שנים רעב אמר וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע, כלומר שיהו בשובע שלא יהיה רעב אלא ב' שנים והחמש בשובע, וכן גם כן רמז באומרו אשר תהיינה ולא באית כלומר תהיה אבל לא רצופים כי מי יוכל לסבול ז' שני רעב וזהו ולא תכרת שלא תהיה רצופים שאם כן תכרת הארץ ברעב כי מי יוכל לצבור כל כך בר, בשתי שנים אמר ותלה ארץ מצרים וארץ כנען כ"ש בשבע, וכן גם כן רמז באומרו אשר תהיינה בארץ מצרים, הרעב של ב' שנים היה בכל הארצות ואיך הוא אומר בארץ מצרים הכל הוא לרמוז שיבא להם רעב אבל ב' שנים בכל העולם לשתי סבות, אחת כדי שיבאו יעקב ובניו, ואחת כדי שיבאו כל הארצות תחת יד פרעה וימלוך עליהם משום כבודן של ישראל שלא יאמרו ממלכה שפלה שלטה עליהם, וכיון שירי יעקב כלה הרעב, כי כשברך יעקב לפרעה, ומה בירכו שיעלה נילוס לרגלו וכיון שמת יעקב חזר הרעב כמו שאמר ר' יוחנן אתיא כלכול כלכול נאמר ביעקב וכלכלתי ונאמר אחרי מותו ויכלכל יוסף את אחיו מה להלן בשני רעבון אף כלכול האמור כאן בשני רעבון, וזהו אומרו לחם לפי הטף זה מורה על רעבון. ואם כן נחזור לעניננו פתרונו שאמר שבע גדול בכל ארץ מצרים הוא היה סבה א"כ בשבע אמר בכל ארץ מצרים וברעב אמר וקמו שבע שני רעב ולא אמר בארץ מצרים, וכוון שיהיה, בארץ כנען כדי שיבאו אחיו ובית אביו, אבל פרעה לא ראה אלא בארץ מצרים שכמו שאמר והנה מן היאור עולות שבע פרות מן היאור רמז למצרים כן אמר והנה שבע פרות עולות אחריהן מן היאור ובפתרון אמר וקמו שבע שני רעב לא חמר בארץ מצרים אם כן רעב של ארץ כנען הוא היה סבתו, אם כן ראוי הוא לקחת הכסף של שאר הארצות, כי לזה נאמר וילקט היל"ל ויקח יוסף מהו לשון וילקט אלא שנתן לו הקב"ה חכמה כמה שיעור הכסף שקנו אנשי ארץ מצרים והביאו לפרעה שהוא שלו וזהו לשון וילקט שלקט כסף של מצרים מבין כסף של שאר ארצות.
פסוק כג:גימטריאות
אדוני שאל א"ת עבדי"ו לאמ"ר הי"ש. ס"ת תורה ששאלו בדין תורה שאמר אם אין לו ונמכר בגניבתו וזה יש לו, וזהו היש לכם:
פסוק כג:קשורה. גימ' תורה שכל תורה שלמד יעקב אחר שהלך יוסף למדה לבנימן:
פסוק כג:ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף, רמז כשיגאלם שיהיה הוא בעצמו כמו שאמר אני ולא מלאך:
פסוק כג:ויתן את קולו בבכי, לא אמר וישא קולו ויבך אלא אמר בבכי, רמז להם על גלות אחרון שנאמר בו בבכי יבאו:
פסוק כג:ויפול על צוארי בנימן, אז"ל על ב"ה שהיה בחלקו שעתיד ליחרב, וכן צוארי בנימין בגימ' זה המקדש עם ב' מלות:
פסוק כג:ויבך עליהם. על י' שבטים שעתידין לגלות:
פסוק כג:ואכלו את חלב הארץ. רמז להם שיכלו ממון ארץ מצרים שהיא מהלך מ' יום כמנין חלב, בזכות התורה שנתנה למ' יום ונקראת חלב שנאמר דבש וחלב וגו':
פסוק כג:ויתן להם יוסף עגלות, אחרות, ואותם ששלח פרעה שרפם יהודה, כתיב הכא עגלות וכתיב התם עגלות ישרוף באש:
פסוק כג:ויתן להם צידה. ס"ת למפרע המן, בשרם במן שנאמר צידה שלח להם לשובע:
פסוק כג:נושאים מטוב מצרים. אז"ל זה יין ישן שהוא יפה לזקנים שנאמר וחכך כיין הטוב וגו':
פסוק כג:נשאים מטוב. ר"ת למפרע מן:
פסוק כג:אל תרגזו. אז"ל אל תתעסקו בדבר הלכה, וכן תרגזו גימ' התור"ה:
פסוק כג:ותחי רוח. בגימ' היא רוח הקדש:
פסוק כג:אל תירא מרדה מצרימה, אל תירא ממרדתם של מצריים שעתידין ליגאל וליטול כל הדרם, מרדה למפרע הדרם:
פסוק כג:ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני, ר"ת ירעיב, לא ירעיב ה' נפש צדיק:
פסוק כג:ואנכי אעלך גם עלה ויוסף, רמז לו שגם כן יוסף יעלו עצמותיו:
פסוק כג:בעגלות אשר שלח פרעה, למה הזכירם כי אותם עגלות נשרפו, אלא פרעה ערפה, הזכירו פרשת עגלה ערפה שפירש ממנו שהיה עוסק בה:
פסוק כג:ובני זבולון סרד ואילון ויחלאל וכו', ואילון המשוטים של הספינה שנאמר אלונים מבשן עשו משוטיך:
פסוק כג:ויחלאל שהם מחלים פני אל שהם ספנים ובכל עת הם מחלים ומבקשים פני אל שיוליכם לשלום כמשאז"ל (קדושין פ"ב) הספנים רובם חסידים:
פסוק כג:ובני דן חשי"ם, גימ' נחש, יהי דן נחש:
פסוק כג:ואת יהודה שלח לפניו, ר"ת שילו עד כי יבא שילו שהוא המשיח שהוא מיהודה:
פסוק כג:להורת. לתורה לתקן לו בית ת"ת:
פסוק כג:ויפרו וירבו מאד. פ' שמות אמר מאד מאד ב' פעמים הם ס' רבוא רמז על מה שאז"ל לא נפטר יעקב עד שראה שלשים רבוא מבניו וזהו שסמך מאד ויחי יעקב, שחיה עד שראה ל' רבוא שנאמר וידעת כי רב זרעך, כי רבוא זרעך. וזהו כי בראותו ילדיו, פירוש רבוא ילדיו:
פסוק כח:ויחי יעקב בארץ מצרים וגו': נסתמה פרשה זו לפי שהחיים האמתיים הם חיי עולם הבא, וכן יעקב בגימ' חיי עולם הבא, ואותם החיים הם סתומים מן העין שא"א להשיג מהותם בעין הגוף שנאמר עין לא ראתה, לא אמר ראה אדם אלא עין שהיא עין הגופנית אין לה יכולת לראות, ולזה אמר בלשון נקבה לא ראתה שכחה תש כנקבה מלהשיג. וכשנתקרב יעקב לפשוט חומר הגוף וללבוש מלבוש רוחני לבוש שכלי כמ"ש הזוהר מה שזכה משה בחייו זכה יעקב במותו, משה בחייו פירש מאשתו ושמש במטרוניתא שנאמר ומשה יקח את האהל, ובבא משה אל אהל מועד, ויקרא אל משה מאהל מועד, ויעקב לאחר מותו שמש במטרוניתא זהו ויחי יעקב בארץ מצרים, ירושלים הרים סביב לה. נאמר במשה וייראו מגשת אליו, וכן ביעקב ולא יכלו לגשת אליו, ובשעת פטירתו נסתמו עיניהם מרבוי הזוהר שהזהיר עליו ולזה לא נזכרה ביעקב מיתה שהמיתה היא לגוף אבל יעקב שהיה גופו שלם לא נזכרה מיתה אלא בישראל שנאמר ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת, ויחנטו הרופאים את ישראל, אל, לומר אם הגוף לא נזכר בו מיתה כ"ש לנשמה, והמיתה שנגזרה בו היא בערכנו, אבל לו המיתה היא חיים שמתקרב אל החיים הנצחיים האמתים, ולזה אמרו ז"ל יעקב אבינו לא מת:
פסוק כח:עוד ויחי. לפי שמראין לצדיק מתן שכרו שעה אחת קודם פטירתו כההוא מעשה דרבי אבהו. בארץ מצרים שהיה בין המצרים בין מצרי העה"ז ובין מצרי העוה"ב. בן י"ז שנה, י"ז גימ' טוב מה רב טובך אשר צפנת ליראיך, אמרו צדיק כי טוב. ובאו לו חיים מחודשים לכך ויחי יעקב. עוד שאחר שהשלים הפרשה ואמר מאד סמך מיד ויחי יעקב רמז על האדם שחיה ביעקב דשופרי דיעקב מעין שופריה דאדם שלא הוצרך תקון עוד שזו היא שלישית אברהם יצחק ויעקב, ולכך היו כל ימיו מכאובים עד שנזדקק והיתה מטתו שלמה. גלגל בא"ת ב"ש בגימ' מת זהו יעקב שלא מת שלא הוצרך לגלגול ואדם נתקן ביעקב ובלע המות ודרך על במתי ארץ מצרים מצר ים, ולכך מאד ויחי לרמוז שהוא דבר הסמוי מן העין אינו ידוע אלא ליחידי הדור ולזה סתם:
פסוק כח:עוד נסתמה לפי שאמר לעיל ויפרו וירבו מאד, להורות שהפריה והרביה היתה שלא כדרך העולם לכך סתם כדי שלא תשלוט עליהם העין:
פסוק כח:עוד למה נסתמה לפי שפירוש ויחי הוא מלשון נבואה כמו ותחי רוח יעקב שחיה בא"י היא מקום נבואה לשרות, אבל שלא במקומה אין שורה שם נבואה כמו שאז"ל על יונה שברח מא"י לח"ל כדי שלא תשרה עליו ובפרט במצרים שכלה גלולים שאין כדאי לשרות שם נבואה ומשום כבודו של יעקב שרתה שם נבואה ולזה הבטיחו הקב"ה אנכי ארד עמך, כי כשהצדיק נפרד מהשכינה זו היא מיתתו לזה אמר לו אנכי ארד כביכול ירידה ממש, וכן תרגם אנא איחות, אנכי ארד עמך מצרימה ר"ת בגימ' יב"ק שהם כלל החיים, וס"ת יד כה שהם מ' חסר אחד וסוד ארבעים גימ' יש אבי, ישי אב, ובחסרון הא' בא הגלות כי נחסרו מהארבעים י"ג שהוא סוד אחד שסודו אבי שהוא אב העליון שהוא יש נחסר, לזה חל הגלות, אבל יעקב אין בו חסרון שהוא אבי וכל זמן שיעקב קיים לא התחיל הגלות לפי שהבטיחו אנכי ארד עמך מצרימה ר"ת יב"ק כמו שאמר, ולזה אמר ואנכי פעם אחרת שכינה עילאה, ולז"א ואנכי בוי"ו שהוא אחד, והוי"ו הוא סוד המקל שאמר כי במקלי עברתי שהוא סוד הבריח התיכון, ולזה ויברח יעקב אם כן בו סוד יב"ק שהוא על דרך הקו והכל ברמז, ולפי שכבוד אלהים הסתר דבר לזה נסתמה הפרשה, אם כן פירוש ויחי הוא חיים מחודשים שהוא ההדבקות עם החיים העליונים, וכן בארץ מצרים גימ' קשר חכמה, שנתקשר ונתדבק בחכמה, וזהו שבע עשרה גימ' תקבל הנשמה, והיא שביעית והיא עשירית ומשם דרך הסולם, וכן שבע עשרה במ"ה כה, וכה במ"ק ז', וכדי שלא תפרש ויחי על חיות העולם הזה חזר ואמר ויהיו ימי יעקב שני חייו הם חיי עולם הזה שיש בהם ימים ושנים מה שאין כן בחיי עולם הבא שהוא כמנין יעקב שאין בו ימים ושנים:
פסוק כט:ויקרבו ימי ישראל למות. כי בשעה שמתקרב האדם למות נדמה בעיניו כאילו חיה שני ימים, כמו שאמרו על אחד שהאריך ימים ובשעת מיתתו אמר נדמה בעיני כאלו נכנסתי בפתח אחד ויצאתי מפתח אחר, הרי שדמה ימי חייו כמי שהולך מפתח לפתח, וכן אמר שלמה כי הולך האדם אל בית עולמו שמיום שבא הוא הולך, ואמר האדם ולא אמר אדם כי סתם אדם אינו הולך לבית עולמו עד אחר כמה תקונין עד שיצטרף ויתלבן כדעת חז"ל, לזה אמר האדם שאינו צריך גלגול זה הולך לבית עולמו שנותנין לו מדור לפי כבודו ולזה אמר לבית עולמו ולא אמר לעולמו אם כן לז"א ימי, מיעוט רבים שנים, וזהו למו"ת תמו"ל, כאילו אתמול בא לעולם, וזהו מה שאמר (איוב ח') כי תמול אנחנו ולא נדע, יאמר תמול אנחנו בודאי כי היום אין בו ודאי אלא ספק כי לא תדע מה ילד יום כי כמה בני אדם אינם משלימים יומם ובא להם פגע רע או בר מינן מיתה חטופה, אם כן תמול אנחנו ודאים, אבל הלך בלא ידיעה שאחר שהלך ידענו בו שהוא ודאי היום עודנו בו הוא ספק, ואמר החכם חיי האדם הם ג', אתמול עבר זמנו, והיום חלף ואיננו, ומחרתו אין מבינו:
פסוק כט:ואמר ויקרבו אמר בזוהר ז"ל, תאנא כד בעא קוב"ה לאתבא רוחיה ליה כל אינון יומין דקאים בר נש בהאי עלמא אתפקדן קמיה ועאלין בחושבנא זכאה חולקיה דההוא בר נש דיומוי אתקרבו קמי מלכא בלא כסופא ולא דחי יום מנייהו לבר דישתכח בההוא יומא דאתעביד ביה חובא בגין כך כתיב בצדיקיא קריבא דקריבו יומוי קמי מלכא בלא כסופא, ווי לרשיעיא דלא כתיב בהו קריבא והיך יקרבון יומוי קמי מלכא דהא כל יומוי בחובי עלמא אשתכחו ובגיני כך לא יקרבון קמי מלכא ולא יתמנון קמיה ולא ידכרון לעילא אלא אינון שציאן בגווייהו עלייהו כתיב דרך רשעים באפילה והכא ויקרבו ימי ישראל וכו' ודאי בלא כסופא בשלימותא בחדוותא שלים ובגיני כך כתיב ישראל דהוה שלים ישראל מיעקב ע"כ. ולזה צותה תורה ואמרה ביומו תתן שכרו בכל יום ויום תן לו שכרו שתעשה בו מצוה הראויה לו אם בימי חול מצות הראויות לאותו יום אם שבת מצות הראויות לשבת אם מועד, אם פסח מצוה של פסח, אם סוכות מצוה הראויה לו שהיא סוכה לולב ושמחה, ולז"א שכרו, ולא תבא עליו השמש שלא יהיה חשוך כיום שאין בו שמש דלא עאל קמי מלכא בחושבנא, ואליו הוא נושא את נפשו דעאל בחושבנא, ולא יקרא עליך אם הוא חשוך ולא עאל יקרא היום עליך וכו':
פסוק כט:עוד ויקרבו ימי ישראל למות. שהימים כשהיה יעקב חי היה נותן להם חיים במצות שהיה עושה בכל יום ויום היה נותן חיות לאותו יום ועתה שנתקרב למות נתקרבו גם כן הימים למות, ופירוש ויקרבו לשון קרבה שהוא לשון מלחמה, אם הוא צדיק רוצה שיקרב קצו מהר פן יחטא ויתהה על הראשונות וכמו יוחנן כ"ג ששמש פ' שנה בכהונה גדולה ולבסוף נעשה צדוקי לזה הם מפחדים הימים הראשונים שלא יפלו, לזה הם מקרבים למות, כמו שאז"ל כל מי שנאמר בו קריבה למות לא הגיע וכו', לפי שהאדם בחירי ואם הוא רשע הם ג"כ עמו במלחמה ומקרבין מיתתו לפי שבכל יום ויום עובר על שבועתם, כמו שאז"ל בכל יום ויום היום משביע לאדם ואומר לו אני משביעך במי שבראך ובראני וברא העולם שתעשה בו מצוה ואל תעשה בי עבירה, והם יגעים ועייפים עמו והם בחשכה ואין להם עלוי, והם מצטיירים ולובשים צורה שנאמר ימים יוצרו, ונלחמים עמו ומקרבים מיתתו, זהו למות:
פסוק כט:ויקרא לבנו ליוסף. זה קרוי בנו שהוא דומה לו כמו שאז"ל בן זקונים שהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מי שרואהו היה אומר שהוא בנו ודאי, וכן שכל מה שעבד אצל לבן לא היה אלא ברחל, וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף, קרא לו ואמר לו אם אתה תשאני ממצרים כן ג"כ יארע לך שישאוך ממצרים שכל מה שאירע לי יארע לך, ואם אתה שאתה מלך תשאני כן יארע לך שישאך מלך זה משה שנאמר ויהי בישורון מלך:
פסוק כט:ועד"ה קרא ליוסף, שמשם מעבר הנשמות לעלות לא"י לחיים עליונים, ולזה קרא ליוסף ברמז, וכן יוסף במלואו יו"ד וא"ו סמ"ך פ"ה גימ' רמז, ולזה אמר לבנו ליוסף ולא אמר לבנו יוסף, אלא ליוסף הרוחני ולא ליוסף הגשמי, ולזה אמר שים נא ידך תחת ירכי שהוא סוד הברית והבן. אל נא תקברני במצרים ושכבתי עם אבותי, שבי תשלום גלגולו של אדם, ולזה נקברו כולם יחד אדם עם גלגוליו שהם אברהם יצחק יעקב, ולזה אמר לו השכיבני עם אבותי שאני תשלום, וכן אמר הזוהר א"ר יוסף כיון דידע דבנוי ישתעבדון בגלותא במצרים אמאי לא אתקבר תמן בגין דיגין זכותיה על בנוי, ואמאי בעא לאסתלקא מתמן והא כתיב כרחם אב על בנים אן הוא רחמנותא והאריך ע"ש, ובסוף אמר ותנינן גופא דיעקב אתמשיך משופריה דאדם והוה דיוקניה דיעקב דיוקנא עילאה קדישא וכו' ורזא דמלה דבאבהן לית פרודא כלל, ועל דא כתיב ושכבתי עם אבותי ע"כ. וכן ושכבתי עם אבותי גימ' לתשלום גוף של אדם, אע"פ שכתיב אבתי יש אם למקרא, ולזה וקברתני בקבורתם ולא בקבר אחר, וקברתני בקבורתם, בקברתם כתיב, בקבר תם יעקב איש תם, עוד בקברתם בקבר תם קבר שלם, עוד קבר תם שתמו הקברים שלא יש לך עוד קבר שם, שכן הוא הדין המוכר מקום לעשות לו קבר עושה מערה ופותח לתוכה שמונה קברים, וזו יש בה שבעה אדם וחוה אברהם ושרה יצחק ורבקה ושמה קברתי את לאה ובי תשלום השמונה, א"כ קבר תם, ועל פי דרכו פייסו שאינו נקבר במערה, ולזה ושכבתי אני ולא אתה אע"פ שכל שאירע לי אירע לך בזה לא, כי בקבורתי במערה הוא להשלים גופו של אדם ויהיה החבור שלם מה שאין כן בך, כי אתה שמך משך הוא, ולזה נתתי לך שכם, ואתה צריך שתמשוך ותקבל ותשפיע לכב"י, וכן שכם בא"ת ב"ש לבי, לבי והוא נתפייס, ואמר אנכי אעשה כדברך, אעשה גימ' אמשיך עם האותיות, כדברך ע"ה גימ' רמז, שהכל ברמז. ואמר ושכבתי עם אבתי כנגד הנשמה שעולה למעלה, ונשאתני כנגד הרוח וכה"א ותשאני רוח וגו', וקברתני כנגד הנפש, כי הקבר נקרא בית נפש, כמו שאמר במשנה עושין לו בית נפש על קברו כלומר בונין לו הקבר א"כ אל נא תקברני במצרים, לפי שמיד הנשמה עולה ואין לה מנוח עד שיקבר הגוף, לזה ונשאתני תיכף וקברתני, אבל אתה לא תעשה כן שתיכף תקבר, כי אתה צריך שתגן עליהם לפי שאתה כחך מכחי ואתה צריך למשוך להם חן וחסד כל זמן שהם בגלות וללכת עמהם ולמשכם במדבר, וכן היה שהיה ארונו של יוסף הולך עם ארון התורה לומר שזכותו היה מגין עליהם, ולזה אמר לו ואני נתתי לך שכם משך על אחיך שתמשוך רחמים ממני, אבל אני א"א כמו שאמר, ויאמר כן אעשה וכו' כמו שצויתני שלא אקבר, ויאמר השבעה לי, שאי אפשר לאדם לשבת כ"כ זמן בלא קבורה לזה השביעו:
פסוק כט:אמרו במדרש בשבילך ירדתי למצרים ובשבילך אמרתי אמותה הפעם, פירוש כשאמרתי אמותה הפעם היה כשגגה היוצאת מלפני השליט ומיתתי במצרים א"כ אתה גרמת לי ונשאתני ממצרים. עוד נאמר כמו שאז"ל שאין הצדיק מת עד ששואל המיתה בפיו, אברהם אמר ואנכי הולך ערירי, יצחק אמר ואברכך בטרם אמות, דוד אמר אנכי הולך בדרך כל הארץ, משה רבינו בשעה שאמר לו קח לך את יהושע ונתעלמו ממנו מעיינות החכמה שאל המיתה, וזה אמר יעקב אתה גרמת לי ששאלתי המיתה, א"כ ונשאתני:
פסוק כט:עוד אפשר לומר שאמר ושכבתי ונשאתני וקברתני כנגד ג' כתות של מלאכי השרת היוצאים לקראתו של הצדיק, אחת אומרת יבא שלום כנגד הנשמה כמו שאמרנו וכנגדה אמר ושכבתי, אחרת אומרת הולך נכוחו כנגד הרוח וכנגדה אמר ונשאתני, ואחרת אומרת ינוחו על משכבותם כנגד הנפש, וכנגדה אמר וקברתני בקברתם, ואמר ינוחו בלשון רבים לפי שיוצאין לקראתו גם כן שאר הצדיקים, ולזה אמר וקברתני בקבורתם, כי כשאקבר גם הם נקברים כל אחד נכנס בקברו, ולזה אמר וקברתני בקבורתם ולא אמר עם קבורתם כמו שאמר ושכבתי עם אבותי כן יאמר וקברתני עם קבורתם כי א"א בקבורתם ממש אלא כמו שאמרנו, ועל זה אמר ועשית עמדי חסד ואמת, חסד אל נא תקברני במצרים, ואמת תאמת דבריך שלא תקבר שם כמו שאמרנו:
פסוק כט:או נאמר שרמז כאן מה שאמר הזוהר פרשת וישלח דף קס"ח על פסוק חיים שאל ממך שדוד לא היו לו חיים כלל והאבות נתנו לו חיים, אברהם נתן לו מחייו ה' שנים, יצחק לא נתן לו, יעקב נתן לו כ"ח שנה, נשאר על תשלום ע' ל"ז שנה, לזה אמר ועשית עמדי לא אמר עמי אלא עמדי עם ד"י גימ' דוד שתתן לו משנותיך אע"פ שאין אתה בגלגולו זהו החסד. ויאמר כן אעשה כאשר דברת לתת לו כנגד כולכם ויותר, ולזה אמר השבעה לפי שהוא נתן יותר מכולם. ועיין שם למה לא נתן יצחק:
פסוק לא:וישתחו ישראל על ראש המטה. על תשלום שנותיו של אדם שהוא ראש לכל העולם, המטה גימ' אדם דוד, ולזה רמז שים נא ידך בבקשה ממך, ידך בגימ' עם ג' אותיות ל"ז שנתן לו משנותיו. וא"ת מאחר שאינו בכלל גלגולו של אדם למא נתן לו, דע כי סוד הדבר כי הם ב' משיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד כנגד ב' מאורות, ומשיח בן יוסף עתיד ליהרג וחיותו תהיה על ידו, לזה נתן לו הוא יותר מכולם כי הנה המלכים נועדו וכו' והבן. ומה שפחד יעקב מגלגול מחילות לפי שנשמות הצדיקים אינן הולכות בארץ העכו"ם שהיא מטמאה באוירה כי שם כחו והוא ממיתם ומטמאם כמו שאז"ל יחיו מתיך אלו מתי א"י נבלתי יקומון אלו מתי חו"ל, ולזה הם בצער גלגול מחילות לקבל הנשמה בא"י שנאמר נותן נשמה לעם עליה כדי שלא לטמאה באויר ח"ל:
