פסוק א:הצדיק אבד. כגון יאשיהו:
פסוק א:ואין איש שם על לב. למה נסתלק:
פסוק א:באין מבין. אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו:
פסוק א:כי מפני הרעה. העתידה לבא אל הדור נאסף הצדיק:
פסוק ב:יבא שלום. כי כן אמר הקב"ה יבא הצדיק הזה אל אבותיו בשלום ואל יראה ברעה:
פסוק ב:ינוחו על משכבותם. בהיות הרעה זה שהיה הולך נכוחו ביושרו כמו עשות נכוחה (עמוס ג):
פסוק ג:ואתם קרבו הנה. הנותרים משנסתלקו הצדיקים ותקבלו פורענותיכם:
פסוק ג:בני עוננה. בני כשפים:
פסוק ג:זרע מנאף. שהזכר מנאף:
פסוק ד:על מי תתענגו. מאחר ששבתם מאחרי על מי תשענו להתענג בטובה אילו זכיתם אז תתענגו על ה' אבל עכשיו על מי תתענגו:
פסוק ד:על מי תרחיבו פה. כשאתם מתעתעים ומלעיבים בנביאיו:
פסוק ה:הנחמים באלים. המתחממין בש"ז תחת אלה ואלון:
פסוק ה:שוחטי הילדים. לקרבן עכו"ם:
פסוק ה:סעיפי. נקרת הצורים וכן (שופטים ט״ו:י״א) אל סעיף סלע:
פסוק ו:בחלקי נחל. אבנים אשר בנחל:
פסוק ו:חלקך. בהם ירגמו אותך:
פסוק ו:הם הם גורלך. להתעצב בהם למה כי גם להם שפכת נסך:
פסוק ו:העל אלה אנחם. מלהרע לך:
פסוק ז:שמת משכבך. משכב ניאופך לעכו"ם על ההרים הרמי':
פסוק ח:ואחר הדלת והמזוזה שמת זכרונך. למי שהוא מדמה אותה לאשה מנאפ' אשר נואפי' צופים וממתינים לפני פתח ביתה והיא לבה וזכרונה אל הדלת והמזוזה איך תפתח ותצא אליהם:
פסוק ח:כי מאתי גלית ותעלי. אצלי היית שוכבת וגלית הכיסוי שהיו מכוסי' יחד ותעלי מאצלי:
פסוק ח:הרחבת משכבך. לקבל בו נואפי' הרבה:
פסוק ח:ותכרת לך. ברית מהם:
פסוק ח:אהבת משכבם. כשחזית לך יד ומקום להראות להם אהבתך:
פסוק ח:יד. אייש"י בלע"ז וכן ראו חלקת יואב אל ידי (ש"ב יד):
פסוק ט:ותשורי למלך בשמן. ואני מתחלה גדלתיך והיית מקבלת פני מלכך בכל מיני תפנוקים, ותשורי לשון ראיית פנים כמו אשורנו ולא קרוב (במדבר כ״ד:י״ז) וכן (שמואל א ט׳:ז׳) ותשורה אין להביא דורון של הקבלת פנים:
פסוק ט:ותשלחי ציריך. שלוחייך למרחוק לגבות מס ממלכי האומות:
פסוק ט:ותשפילי. את חזקי האומות עד שאול כן תרגמו יונתן:
פסוק י:ברוב דרכך יגעת. נתעסקת בצרכייך למלאות תאותך להרבות הונך:
פסוק י:לא אמרת נואש. אתייאש מאלו ולא אחיש עוד לעסוק בהן כי בתורה ובמצות אתן לב:
פסוק י:חית ידך מצאת. צורך ידך מצאת הצלחת במעשיך:
פסוק י:על כן לא חלית. לא נחלה לבך לדאג על עבודתי לעסוק בתורה חית. לשון ערבי הוא צורך:
פסוק יא:ואת מי דאגת. ממי נתייראת:
פסוק יא:כי תכזבי. כי פסקת לך מעבודתי וכזבת בי כמו לא יכזבו מימיו (לקמן נח) כל האדם כוזב (תהילים קט״ז:י״א) פליינצ"א בלע"ז וכן כל לשון כזב מי שבוטחין עליו והוא כוזב ובוגד:
פסוק יא:הלא אני מחשה. שהחשתי על כמה פשעים שפשעת בי:
פסוק יב:אני אגיד צדקתך. אני תמיד מגיד לך דברים שאם תעשי אותם תצדקי:
פסוק יב:ואת מעשיך. שאתה עושה שלא ברצוני לא יועילוך בעת רעתך:
פסוק יג:בזעקך יצילוך קבוציך. יקומו נא קבוצו' אלילי' ופסילים ומכחישי תורה אשר קבצת ויצילוך בזעקך מצרתך הלא את כולם ישא רוח ולא יוכלו להציל:
פסוק יד:ואמר סלו סלו. כה אמר הנביא בשמי לעמי כבשו מסילה סלולה פנו יצר הרע מדרכיכם:
פסוק יד:הרימו מכשול. סלקו האבנים שאתם נכשלי' רגליכ' בהם הם הירהורי רשע:
פסוק טו:מרום וקדוש. אני שוכן ומשם אני עם דכא ושפל רוח שאני מרכין שכינתי עליו:
פסוק טו:שפלים. נדכאים סובלי עוני וחליים:
פסוק טז:כי לא לעולם אריב. אם אביא יסורין על האדם אין תחרותי עליו לאורך ימים ולא קצפי לנצח:
פסוק טז:כי רוח מלפני יעטוף. כאשר רוח האד' שהוא מלפני שניתן בו מאתי יעטוף יודה ויכנע על מעלו כמו (איכה ב׳:י״ט) העטופים ברעב, בעטף עולל (שם) והנשמו' שאני עשיתי:
פסוק טז:כי רוח מלפני. כי זה משמש בלשון כאשר כמו כי תראה כי תבא כלומר כשרוחו נעטפת והוא נכנע אני מבטל ריבי וקצפי מעליו:
פסוק יז:בעון בצעו. גזלתו:
פסוק יז:קצפתי. תחלה ואכהו הסתר פני תמיד מצרתו ואקצוף ועל כי הולך שובב בדרך לבו וסרס את המקרא וכן פירושו בעון בצעו וילך שובב בדרכי לבו קצפתי ואכהו:
פסוק יח:דרכיו ראיתי. כשהוא נכנע מלפני שבאתהו צרה:
פסוק יח:וארפאהו ואנחהו. אוליכו בדרך מרפא, או ואנחהו ל' הנחה ומרגוע:
פסוק יח:לו ולאבליו. למצטערים עליו:
פסוק יט:בורא ניב שפתים. בורא אני לו ניב שפתים חדש כלפי שבאתהו צרה עד עתה והכל קראו עליו תגר יקראו לו שלום שלום:
פסוק יט:לרחוק ולקרוב. שניהם שוין מי שנתיישן והורגל בתורתי ועבודתי מנעוריו ומי שנתקרב עתה מקרוב לשוב מדרכו הרעה אמר ה' ורפאתיו מחליו ומחטאיו:
פסוק כ:והרשעים. שאין נותנין לב לשוב:
פסוק כ:כים נגרש. הים הזה גליו מתגאים לרום למעלה ולצאת חוץ לגבול החול אשר שמתי גבול לים וכשמגיע שם הוא נשבר על כורחו וכל זה גל חבירו רואה ואינו חוזר בו כך הרשע רואה את חברו לוקה ברשעו ואינו חוזר בו ומה הים רפשו וסריותו על פיו כך הרשעים סריותם בפיהם כגון פרעה אמר מי ה' (שמות ה׳:ב׳) סנחרב אמר מי בכל אלהי הארצות (ישעיהו ל״ו:כ׳) נבוכדנצר אמר (שם יד) אדמה לעליון:
פסוק כ:כים נגרש. כים אשר נגרש שגורש כל היום רפש וטיט:
פסוק כא:אין שלום. כלפי שאמר לצדיקים ולבעלי תשובה שלום שלום לרחוק וגו' חזר ואמר אין שלום לרשעים: