פסוק א:הצדיק אבד. כאשר הצדיק נאבד מן העולם אין איש שם על לב להתבונן בדבר למה הומת מה עשה:
פסוק א:ואנשי חסד. עי״ז נאספו הרבה אנשי חסד בעבור שאין מי מבין אשר מפני הרעה נאסף הצדיק הראשון למען לא יראה בהרעה המעותדת לבוא כי על כי לא היה מי מדגיש בדבר ולא שב לה׳ לזה הרבו למות עוד למען ירגישו או למען לא יראו גם המה בהרעה:
פסוק ב:יבוא שלום. מוסב למעלה לומר כי כן אמר המקום יאסף הצדיק ויבוא בשלום אל הקבר ולא יראה בהרעה:
פסוק ב:ינוחו. אנשי החסד ישכבו במנוחה על משכבותם בקבר:
פסוק ב:הולך נכוהו. כי כל אחד היה הולך בדרך הנכוחה ואין מהדין שיראה בהרעה:
פסוק ג:ואתם. הואיל ונסתלקו הצדיקים קרבו אתם הנה למשפט ולקבל הרעה:
פסוק ג:בני עוננה. אתם בני מעוננה כי ברוב נמצא הכישוף בנשים:
פסוק ג:זרע מנאף ותזנה. זרע של מנאף ותזנה כי האב היה נואף והאם היתה זונה:
פסוק ד:על מי. מאחר ששבתם מעלי על מי תבטחו להתענג בטובה כי אם זכיתם הייתם בוטחים עלי אבל עכשיו על מי תבטחו:
פסוק ד:על מי תרחיבו פה. על מי תשענו להרחיב פה לשאול כל המחסור:
פסוק ד:תאריכו לשון. לשאול כל הצורך וכפל הדבר פעמים ושלש במ״ש וכדרך הנבואה:
פסוק ד:ילדי פשע. מולידים פשע וזורעי שקר ר״ל כל מעשיכם פשע ושקר ומהו הזנות הנמצא בכם:
פסוק ה:הנחמים. המתחממים עצמן תחת אילן אלה העשוי לעכו״ם:
פסוק ה:תחת כל עץ רענן. ורצה לומר שחברו את עצמן לעכו״ם ולפי שהמשיל המקרא עובדי העבודת כוכבים לזונה אמר לשון הנופל במשכב האשה כמ״ש ובחטא יחמתני אמי (תהילים נ״א:ז׳):
פסוק ה:שוחטי הילדים. לפני העבודת כוכבים:
פסוק ה:בנחלים. כן היה דרכם לשחטם בעמקים אשר תחת סעיפי הסלעים כי העבודת כוכבים העמידו על סעיף הסלע במקום גבוה:
פסוק ו:בחלקי נחל חלקך. בחרת לך חלק באבני הנחל לעבדם עבודת אלהות:
פסוק ו:הם וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק ו:שפכת נסך. היית מנסך לפניהם יין והעלית להם מנחה:
פסוק ו:העל אלה אנחם. וכי מהראוי שעל העושים מעשים כאלה יתהפך מחשבתי מרעה לטובה:
פסוק ז:שמת משכבך. עשית משכב לזנות ר״ל שם העמדת עבודת כוכבים ולפי שנמשלה לזונה אמר לשון הנופל בזונה:
פסוק ז:גם שם. על גובה ההר:
פסוק ח:ואחר הדלת והמזוזה. לפי שהוא מדמה אותה אל אשה זונה אמר לשון הנופל בזונה שנואפים צופים וממתינים לה אחר הדלת לבה זכרונה אל העומדים אחר הדלת והמזוזה ורצה לומר בעוד היותך במקדש ה׳ שמת זכרונך ללכת אל בית העבודת כוכבים:
פסוק ח:כי מאתי גלית ותעלי. אצלי היית שוכבת גלית הכסות שהיינו מכוסים יחד ותעלי מאצלי ללכת אל הנואפים:
פסוק ח:הרחבת משכבך. עשית לך מקום משכב רחב לקבל בו נואפים הרבה ר״ל עבדת לעבודת כוכבים הרבה:
פסוק ח:ותכרת. כרת לך מהם ברית אהבה:
פסוק ח:אהבת משכבם. אהבת שישכבו עמך בכל מקום אשר ראית ואף בפרסום רב:
פסוק ט:ותשורי. ר״ל לא די שעבדת עבודת כוכבים אלא שסולקת בטחונך ממני ושלחת תשורה למלך אשור בדורון של שמן ותרבי לשלוח לו בשמים מעשה רוקח למען יהיה בעזרתך:
פסוק ט:ותשלחי. שלחת מלאכיך אליו עד אשור הרחוקה מארצך:
פסוק ט:ותשפילי. השפלת נפשך עד שאול בהראות הכנעה מרובה:
פסוק י:ברוב דרכך. במה שהלכת הרבה בדרכי לבך לבקש עזר ממלך אשור הנה נתייגעת הרבה בזה ועכ״ז לא אמרת אתייאש עצמי מלבקש עזרה ממנו לפי רוב הטורח:
פסוק י:חית ידך מצאת. על כי מצאת ממנו כח ידך כי זרוע לך ברכב ובפרשים לכן לא נעשית חולה וכואב עם כל הטורח כי קבלת בשמחה:
פסוק יא:ואת מי דאגת. ר״ל הנה כ״ז היה בחנם כי ממי פחדת ותיראי אשר עזבת בטחונך בי ולא זכרת אותי ר״ל וכי יש מי בעולם אשר לא תגבר ידי עליו:
פסוק יא:לא שמת על לבך. כי טוב לחסות בה׳ וכפל הדבר במ״ש:
פסוק יא:הלא אני מחשה. באמת אני משתיק את כל הקמים עליך ומעולם בא הדבר ממני ולא מעזר האומות ועכ״ז לא תיראי מפני כי אם מן הקמים עליך:
פסוק יב:אני אגיד צדקתך. אני מגיד לך במה תמצא צדקה ממני ואת המעשה אשר תעשה וזהו לחסות בה׳ לא בעזר העובדי כוכבים:
פסוק יב:ולא יועילוך. אבל כל דברי אינם מועילים לך כי אינך פונה אליהם:
פסוק יג:בזעקך. בעת תאספי רכב ופרשים מצבא העובדי כוכבים הבאים לעזרתך מול האויב וכי יצילוך הקבוץ שקבצת בתמיה:
פסוק יג:ואת כולם וכו׳. אבל את כולם ישא הרוח ויפוצו על פני האדמה והבל יקחם ר״ל יכלו מן העולם במעט סיבה ואיה אם כן בטחונך והחוסה בי. משא״כ החוסה בי הנה ארצו תשאר לו לנחלה ועיר ציון הר קדשי ישאר לו לירושה ולא יזיזנו האויב משם ועל חזקיהו נאמר שבטח בה׳ ולא זז ממקומו לא כמו שחשב סנחריב:
פסוק יד:ואמר. חזקיה שחסה בי יאמר סלו סלו ר״ל עשו מסילה ודרך כבושה:
פסוק יד:פנו דרך. מן המכשולות:
פסוק יד:הרימו. הפרישו אבני מכשול מן הדרך שילכו בו בני עמי כי לא יפחדו עוד מן האויב כי מת ואיננו:
פסוק טו:כי כה אמר וכו׳. מוסב למעלה לומר טוב לחסות בה׳ כי הוא משגיח בכל כי כה אמר ה׳ המרומם והמנושא השוכן נצח כי לא יתואר בו תנועה כאשר בנבראים:
פסוק טו:וקדוש שמו. שמו מקודש ונבדל ואין ערוך אליו:
פסוק טו:מרום וכו׳. ר״ל וזהו אמריו אשר יאמר אני שוכן במקום במקום קדוש עכ״ז אני עם הדכא ושפל רוח להשגיח להחיות רוח שפלים וכו׳:
פסוק טז:כי לא לעולם אריב. כי המריבה אשר אני עושה עם החוטא להענישו בגמול מעשיו הנה לא תתמיד לעולם:
פסוק טז:ולא לנצח וכו׳. כפל הדבר במ״ש:
פסוק טז:כי רוח וכו׳. כי רוח האדם מלפני בא לו ועטפה אותו והנשמות כולם הלא אני עשיתי ולכן ראוי לי לרחם עליהם:
פסוק יז:בעון בצעו. בעבור עון הגזל קצפתי עליו והכתיו ולא על חנם:
פסוק יז:הסתר ואקצוף. הסתרתי פני ממנו לבל אראה בצרתו ועוד הקצפתי עליו להכביד עליו הצרה:
פסוק יז:וילך שובב. כי אף בעוד נסתרתי פני הים הולך לפני בסרוב ומרד ובדרך תאות לבו ולכן הרביתי עוד לקצוף:
פסוק יח:דרכיו ראיתי. וכאשר ראיתי דרכיו הראוים לו אשר שב ללכת בהם ונחם על הרעה:
פסוק יח:וארפאהו. אז רפאתיו מן המכות הפקודות עליו:
פסוק יח:ואנחהו. אוליכו בדרך הישר לטוב לו:
פסוק יח:ואשלם. אתן לו טובה הרבה שיהיה לו תשלומין תנחומין על הרעה שעברה עליו:
פסוק יח:לו ולאבליו. אשלם לו תנחומין ולכל המתאבלים והמצטערים בצרתו:
פסוק יט:בורא. ניב שפתים אחדש אני לו ניב שפתים מחודש לא כמו לשעבר שהכל קנתרו אותו בדבריהם כי מעתה כולם יאמרו לו שלום שלום והכפל לחזק:
פסוק יט:לרחוק ולקרוב. בין להרחוק ממנו בין להקרוב לו בשפתי כולם אחדש למולו דברי שלום:
פסוק יט:אמר ה׳ ורפאתיו. ר״ל כן אמר ה׳ וכן היה כי נרפא מן המכות ומן העדר השלום (מלת ורפאתיו אמר במקום ה׳ כאלו הוא המדבר):
פסוק כ:והרשעים. אבל הרשעים העומדים במרדם יתמידו בצרה כים הזה אשר בכל עת הוא נגרש מן הרוח ומתנדנד בגליו אל השפה כי לא יוכל להיות בהשקט ובמנוחה כי רוח קימעא מגרשו ומנדנדו:
פסוק כ:ויגרשו מימיו. ר״ל בבואו אל השפה יגרשו מימיו להלן את הרפש והטיט המצויים בשפת הים וכן הרשעים האלה יתמידו בצרה והם עוד יוסיפו סרה להכאיב לזולת:
פסוק כא:אין שלום וכו׳. כלפי שאמר למעלה שאל מול השב יחדש אמרי שלום לזה אמר אבל על הרשעים הללו אמר אלהי שלא יהיה שלום להם כי כולם יקנתרו אותו בדברי ריב ומצה:
