פסוק א:הצדיק. אלה מעשה הרועים, הצדיקים אבדו, ואין איש שם על לב לאמר, מדוע יאבדו הצדיקים ויחיו אלה הרשעים, והנה זה פי' הנביא, נאסף הצדיק עד שלא יראה הרע הבא על ישראל, ועל עיר הקודש:
פסוק ב:יבא וגו'. [יבואו] הצדיקים בשלום על קברם, כטעם בשלום תמות (ירמיה ל"ד ה') ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו ט"ו):
פסוק ב:ינוחו על משכבותם. כל מי שהולך נוכח השם, כטעם אחרי יי אלהיכם תלכו (דברים י"ג ה'), וי"א השלום יבא עם ההשקט וינוחו על משכבותם:
פסוק ב:הולך נכוחו. [והנה נכוחו] תחת נכחו, כי משקלי השמות משתנים:
פסוק ג:ואתם קרבו. למשפט, עמי בית ישראל, יאמר יי:
פסוק ג:בני עוננה. כמו ועוננים כפלשתים (ישעיהו ב' ו'):
פסוק ג:זרע מנאף. הוא האב:
פסוק ג:ותזנה. האם והטעם הבנים והבנות רעות:
פסוק ד:על מי תתענגו. לבקש מה שעשה עמנו טוב:
פסוק ה:הנחמים. הטוב בפירושים, שידבר על ע"ז, ויהיה הנחמים על משקל הנצבים (בראשית מ"ה א'), מבנין נפעל, מגזרת בכל יחם הצאן [שם ל' מ"א], והנה הוא דבק עם ילדי פשע והנה כתוב, ובחטא יחמתני אמי (תהלים נ"א ז'):
פסוק ה:שוחטי. לע"ז, כמו ואשחט אותם (בראשית מ' י"א) כמעשה הזונה שתהרג ילדיה:
פסוק ה:בחלקי. מגזרת חלוקי אבנים (שמואל א' י"ז מ'), והטעם שיבקשו אבנים חלקים [צ"ל חלקות] לציירם להיות פסילי':
פסוק ו:גם להם שפכת נסך. העל אלה אנחם, על הרעה שאעשה לך, ויש אומרים שהוא מבנין התפעל, כאילו אמר מה תנחומים יהיו לי, ואין צורך:
פסוק ז:שמת משכבך. כזונה שתזנה במקום מגולה, והטעם בפרהסיא:
פסוק ח:ואחר הדלת. גם כן בסתר:
פסוק ח:שמת זכרונך. כמו וזכרו כיין לבנון (הושע י"ד ח'), וממנו אזכרתה (ויקרא ב' ב'):
פסוק ח:כי מאתי [גלית]. כמו זונה, כי גלית עצמך מאתי, שהייתי מסתיר אותך:
פסוק ח:ותעלי. לזנות בפרהסיא:
פסוק ח:הרחבת משכבך. הטעם שיכיל המשכב אנשים רבים:
פסוק ח:ותכרת לך מהם. תחת ותכרתי, וכמוהו ותעשי הרעות ותוכל (ירמיה ג' ה'), ותכרתי לך ברית מהם, שבחרת להיותם אנשי בריתך:
פסוק ח:[אהבת משכבם]. אותם שאהבת שישכבו עמך:
פסוק ח:[יד חזית]. בכל מקום שראית, (כמו בכל מקום אשר תראה דברים י"ב י"ג):
פסוק ט:ותשורי וגו'. והנה עוד רעה אחרת, לא די שעבדת לע"ז, עד ששגרת דורון למלך אשור או למצרים להשען עליו, והנה ותשורי כמו אשורנו, הלכת לראות:
פסוק ט:בשמן. כי מארץ ישראל יוליכו השמן:
פסוק ט:ציריך. הם השלוחים:
פסוק ט:ותשפילי. נפשך, עד שאול:
פסוק י:ברוב דרכך יגעת. מרוב דרכים ששנית, והנה יגעת, ולא אמרת נואש לבי, כמו ונואש ממנו שאול (שמואל א' כ"ז ב'), רק אמרת אולי תועיל יגיעתי:
פסוק י:חית. כמו כח, והטעם דבק עם יגעת, על כן לא חלית:
פסוק יא:ואת וגו'. למה הוצרכת לדאוג מאויב ולירא מאויב עד שהוצרכת לכזב, ולא זכרת אותי:
פסוק יא:הלא אני מחשה. לפי דעתי שהוא פועל יוצא לשנים פעולים, והטעם כי אני משתיק באמת מי שיכזב, כן אני וכן הייתי, ויתכן היות את מי דאגת, מתי יראת ממני, והראשון הוא הנכון, ויש אומרים שטעם מחשה כטעם החשיתי (מ"ב י"ד) שאסבול, כאדם שישתוק:
פסוק יב:אני אגיד צדקתך. בפה:
פסוק יב:ואת מעשיך ולא יועילוך. בעבור שמעשיך רעי', שבטחת על זולתי יי:
פסוק יג:בזעקך יצילוך קבוציך. אלה שקבצת להושיעך, והנה קבוציך תאר השם, כמו למודי יי (ישעיהו נ"ד י"ג):
פסוק יג:ואת כולם ישא רוח יקח הבל. (אותם) דרך משל שיאבדו ולא יראו ישועת השם:
פסוק יג:והחוסה בי ינחל ארץ ויירש הר קדשי. והנה הוא דבק עם הפרשה הנכתבת למעלה כל שומר שבת (ישעיהו נ"ו ו'):
פסוק יד:ואמר. האומר או הקורא או הכרוז:
פסוק יד:סולו סולו. המסילה סקלו מאבן, וטעם פעמים שהקורא יקרא כן פעם אחר פעם:
פסוק יד:מדרך עמי. שהיו עובדי השם, על כן בסוף הפרשה אין שלום אמר יי לרשעים:
פסוק טו:שוכן עד. עד עולמי עד, עד שלא יוכל אדם לספור, והטעם נצח, וטעם שוכן כי כל הנבראים יש להם תנועה גם לכוכבים תנועה כנשמה:
פסוק טו:מרום וקדוש אשכון וגו'. והטעם כי אשכון עם המלאכים למעלה, ועם דכא שהוא בארץ, (וטעם אשכון) להחיות רוח שפלים, או אשכון מרום להחיות אלה השפלים:
פסוק טז:כי לא לעולם אריב. עם ישראל:
פסוק טז:ולא לעולם אקצף. כי אני בראתי הרוחות, והנה ראוי להיות כי רוח מלפני יעטוף:
פסוק טז:ונשמות אני עשיתי. (כי) הטעם כפול:
פסוק טז:והנה יעטוף. מגזרת לעני כי יעטף (תהלים ק"ב א'):
פסוק יז:בעון. ואכהו. שב אל עמי הנזכר למעלה, או אל דכא ושפל רוח, ואכהו פועל יורה על זמן עומד, כי אין סימן לו בלשון הקדש:
פסוק יז:הסתר. הסתרתי פני והכיתיהו ביד, דרך משל, עד שלא ארחם עליו, והנה הסתר שם הפועל:
פסוק יז:[וילך שובב]. הוא הלך שובב מתנצח ומתגבר ושב אל דרכו הרעה, ומלת שובב לגנאי:
פסוק יח:דרכיו ראיתי. הנה זאת לאות על יושר פירוש הספר, כאשר ראיתי דרכיו, או שעשה תשובה, או טעמו כמו כי יצר לב האדם רע (בראשית ח' כ"א):
פסוק יח:וארפאהו. כי כחולה היה, כי אין כח לחולה שילך:
פסוק יח:ואשלם נחומים לו. שאנחמהו על החולי שעבר עליו:
פסוק יח:ולאבליו. הם אוהביו כדרך האבלים על החולה במותו:
פסוק יט:בורא. כל המפרשים אמרו כי השם הוא בורא, ותחסר מלת אמר, לולי שאין ראוי לחדש, כי הייתי אומר שהוא לשון בריאה מגזרת ובורא חושך (ישעיהו מ"ה ז'):
פסוק יט:ומלת ניב כמו פרי. כמו תנובות שדי (דברים ל"ב י"ג), והטעם הדיבור, וכן פירושו אמרו שלום לרחוק ולקרוב, הודיעו שכבר רפא השם את ישראל, והטעם ורפאתיו:
פסוק כ:והרשעים וגו'. והטעם שהשם ירפא צדיקי ישראל ולא הרשעים, כי הם כים שהוא נגרש תמיד, כמו ויגרשו מימיו, וקרוב מגזרת הנני גורש מפניך (שמות ל"ד א'):
פסוק כ:כי השקט לא יוכל. פירוש כים נגרש, הנה תחסר מלת שהוא (נגרש), כי נגרש תאר השם:
פסוק כ:ויגרשו מימיו. כמו ינועו:
פסוק כא:אין. על כן לא יהיה להם שלום, כי הם לא יוכלו השקט: