תהילתו מקצה הארץ, יורדי הים ומלואו
בפסוק זה מדגיש הנביא שתהילת ה' בזמן הגאולה העתידה תהיה בעוצמה כה רבה שתקפה יחרוג ממרכזי הישוב האנושי, ויכלול גם את המקומות הנדחים ביותר. אף שבמקומות אלו אין ריבוי אוכלוסין, ולפיכך היה ניתן לצפות ששמע הגאולה ודבר ה' והאמונה בו, לא יגיעו עדיהן - גם שם יגידו תהילתו. קטע פיוטי זה פותח בכותרת: "שירו לה' שיר חדש תהילתו מקצה הארץ" ומכאן ואילך הולך הנביא, מפרט ומדגים את קצוות הארץ שעד אליהם יגיע שמע תהילת ה': יורדי הים ומלואו, איים ויושביהם, מדבר ועריו [גם הם ישאו תהילת ה'], חצרים תשב קדר ["גם בני קדר השוכנים במדבר שהם בו הנה והנה, כמו הפרזין" - רד"ק] יושבי סלע - מראש הרים יצווחו, יושבי האיים.
ישעיהו פותח את פירוט הנדחים שאף הם יקבלו מלכות ה' בזמן הגאולה, ביורדי הים ויושבי האיים, ובתהילת האיים הוא חותם את הרשימה. מה מיוחד בים ויושבי אייו, שהנביא מוצא רבותא בעובדה שאף הם ישימו לה' כבוד ויגידו את תהילתו?
העולם הזה נברא מפני רצונו של ה' שיוכר כבודו אף בתחתונים, בעולם הגשמי השפל. אבל גם בעולם שלנו יש מדרגות בהופעת גילויי כבודו יתברך. זהו פשר המשנה "עשר קדושות הן" (כלים א', ו') המונה ארצות ומקומות בסדר עולה של קדושה ואורה. המשנה מדברת רק על הקדושות שבארץ ישראל, שהרי רק בה יש נפקא מינא הלכתית למעלות שבקדושה. חוץ לארץ היא כולה בדרגת "טומאת ארץ העמים" ואף בה יש דרגות. המקום הנמוך ביותר, אותו מקום שיש מקום לחשוב ששם אין ח"ו גילוי כבודו יתברך הוא - הים!
מקור הדברים בעיון בספר יונה. יונה מבקש לברוח מלפני ה' - "ואיך היה יכול לברוח? ודוד אמר 'אנה מפניך אברח'? אלא אין מלפני ה' כמו מפני ה', כי הנביא היה מלא חכמה ודעת, ואיך היה חושב לברוח מפני ה'? אלא מלפני ה' - מדבר שהוא לפני ה' והוא רוח הנבואה, כי חשב שאם יצא מארץ ישראל לחוצה לארץ לא תשרה עליו רוח נבואה" (רד"ק). אבל יונה אינו בורח ל"חוץ לארץ" סתם. הוא מרחיק לברוח תרשישה, והרחקה זו אינה הרחקת מקום אלא הרחקת קדושה. יונה אינו מתרחק מהקב"ה גאוגרפית [שהרי 'אנה מפניך אברח'] אלא מתרחק רוחנית. יונה בורח לים שמכל המקומות בעולם אין שכינתו נגלית שם בברור.
ועל כן פירש התרגום שתרשיש אינו ציון של מקום גאוגרפי מסוים, אלא "באה תרשישה - אזלא לימא" כאומר יונה ברח לים סתם (ולרש"י הוא שם של ים מסויים). וכך מבואר - בפרקי דר' אליעזר "הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם. אם על השמים נאמר שכבודו שם, שנאמר "על השמים כבודו" (תהילים קיג, ד), אם על הארץ נאמר שכבודו שם שנאמר "מלא כל הארץ כבודו" (ישעיהו ו, ג) הריני בורח לי למקום שלא נאמר כבודו שם" (פרק י).
מדוע נחשב הים למקום שאין שם כבודו? האם הפסוק 'מלא כל הארץ כבודו' באמת בא ח"ו לאפוקי מקומות שאינם ממש "ארץ", למשל הים? והרי מצינו ש"השמים מספרים כבוד א-ל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" (תהילים יט, ב) על כרחך "מלא כל הארץ" בא להדגיש שכבוד ה' אינו רק בשמי מרומים ולא רק "בהיכלו כולו אומר כבוד" (תהילים כט, ט), אלא גם בעולם הזה השפל הגשמי שבו הוא מופיע בהעלם גם שם כבודו.
כך מסביר הרב הוטנר את ענין "האבות הן הן המרכבה לשכינה" (בראשית רבה מז, ח). בדרך כלל הדרך ממעטת את הכבוד(עיין רש"י בראשית יב ב) אבל יש דרך שדווקא מרבה כבוד, והיא דרכו של הנוסע במרכבה. "חשיבותה של מרכבה היא בזה שהיא משמשת אות כבוד לרוכב בה, אף שהוא מטולטל בדרך..."(פחד יצחק, פסח מאמר פ"א, ועפ"ז פירש שם את דברי המהר"ל על הקשר שבין רכב, בכר, ברך שבכולם יש הווה אמינא של התמעטות כבוד, שמתוכה יוצא רבוי כבוד וגדולה, עיין שם). נמצא שאותה סיבה המשמשת בדרך כלל למיעוט כבוד משמשת במרכבה סיבה לריבוי כבוד. עד שבאו האבות הכירו במלכות ה' רק בעולמות העליונים, משבאו האבות הוכרה מלכותו גם כאן בארץ הגשמית.
לפי זה יש להבין את משמעותו של הים. האדם ומקום ישובו, הוא הסיבה לריבוי כבוד שמים גם על הארץ, שכן משנולד אדם נקרא הקב"ה מלך גם על הארץ. מכיון שהים אינו מקום ישוב ומכל המקומות שבעולם לא שייך לגור בו(וזה גם הקשר למדבר המוזכר בפסוק, שכן גם המדבר אינו מקום ישוב, אף כי הוא מיושב יותר מהים), יש מקום לחשוב שאין כבודו שם. לכן מכל חיות בראשית מוזכרים רק התנינים מלכי הים בפרשת הבריאה, להורות שגם עליהם מלכותו משלה('לויתן' בגימטריה 'מלכות' ובספרי חסידות מדגישים בהקשר זה את ענין הסוכה מעורו של לויתן). על כן מדגיש ישעיהו שלעתיד לבא יושר השיר על תהילת ה' גם בפי יורדי הים ויושבי האיים, כי בזמן הגאולה יהיה ה' למלך על כל הארץ ומלכותו בכל משלה - כולל בים.