פסוק א:הן עבדי. זהו מלך המשיח כמו שפירשנו:
פסוק א:אתמך. בו דרך משל כמו המלך הנשען בעבדו הנאמן לו:
פסוק א:נתתי רוחי עליו. כמו שאמר גם כן עליו ונחה עליו רוח ה':
פסוק א:משפט לגוים יוציא. יוציא משפטם לאור וישלים בין גוי לגוי שלא יהיה עוד מלחמה ביניהם, כמו שאמר גם כן עליו ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וגו', ואמר ודבר שלום לגוים ומשלו מים ועד ים, וזה יהיה אחר מלחמת גוג ומגוג:
פסוק ב:לא יצעק. כמו שהוא דרך השופט לזעוק על הנשפטים לפניו ולהכריחם לדברי משפטו הוא לא יהיה צריך לזה כי בנחת ידבר להם והם יקבלו דבריו:
פסוק ב:ולא ישא. פירוש ולא ישא קולו, וכפל הענין לחזק:
פסוק ג:קנה רצוץ. רצוץ ענינו קנה שהוא קרוב להשבר, וכן על משענת קנה הרצוץ שאם היה שבור מכל וכל לא היה אדם נשען עליו, אמר כל כך יהיו דבריו והנהגת מלכותו בנחת עד שאפילו החלושים לא ירגישו בו ודמה החלושים לקנה רצוץ ולפשתה כהה שענינה שהיא קרובה לכבות, ולא יעלה על דעתך לפי שיהיה נח ורפה לא יעשה משפט אלא אעפ"כ לאמת יוציא משפט כי לא יבצר ממנו מזימה:
פסוק ד:לא יכהה ולא ירוץ. לא יתרשל ולא יחלש ולא יתרפה עד שישים לארץ משפט, ופירוש לארץ ליושבי הארץ וכן איים שוכני איים:
פסוק ד:ולתורתו. שיורה להם ייחלו, כמו שאמר והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו:
פסוק ה:כה אמר האל ה'. האל שהוא בורא שמים, הענין הזה אמרו הנביא כמה פעמים לפי שהיו בדורו בעלי אמונה רעה שהיו מאמינים כי העולם לא נברא אלא כך היה קדמון אבל הוא עלול ויש לו עלה, ויש שהיו מאמינים כי העולם מקרה אין לו בורא ולא עלה כמו שכתבנו, ומפני האמונות הרעות ההם היה שונה תמיד הענין הזה כי השם יתעלה הוא בורא העולם ומחדשו והוא מוציאו מאין ליש, ואמר בורא השמים, אמר אל יחשוב אדם כי השמים בעבור שהם קיימים ולא יקרה אותם שום הפסד ושום שנוי שהם קדמונים אלא האל בראם וחדשם:
פסוק ה:ונוטיהם. שנטה אותם כאהל על הארץ, ומלת ונוטיהם נכתבה ביו"ד הרבוי בלשון רבים כמו איה אלהי עושי, ישמח ישראל בעושיו:
פסוק ה:רוקע הארץ. הרקוע היא הפרישה והרדוד כמו וירקעו את פחי הזהב, ורקע ברגליך, והנה הארץ עגולה ככדור והנה האל כשהקוה המים אשר על פני הארץ אל מקום אחד להיות עליה צמחים וכולל אותם במלת וצאצאיה עשה הארץ שהיא היבשה כאלו היא שטוחה לשבת עליה כאדם הרוקע דבר ושוטח אותו כמו הצורף ששוטח הטסים:
פסוק ה:וצאצאיה. פירוש ברא צאצאיה עליה כי אחר שאמר ותראה היבשה אמר תדשא הארץ ואחר כן נתן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה, וזה היה ביום הששי שברא האדם ונפח בו נשמה כמו שאמר ויפח באפיו נשמת חיים והוא נותן נשמה לעם עליה ויצר שאר בעלי חיים כמ"ש תוציא הארץ נפש חיה למינה, וזהו ורוח להולכים בה כי לא יאמר נשמה אלא על האדם, ופי' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו אמר נשמת בעבור האדם ואמר רוח בעבור שאר בעלי החיים, והקדים אדם אע"פ שהיה אחרון לפי שהוא עיקר היצירה, וכן אמר עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי, זכר אדם לבדו לפי שהוא עיקר היצירה:
פסוק ו:אני ה'. אומר לישראל אני ה' שעשיתי כל זה יכול להוציאך מהגלות ואני הוא שקראתיך בצדק כשהגיע זמנך לצאת שתצא ולא תירא בצאתך כי אני אחזיק בידך:
פסוק ו:ואצרך. אשמרך מן הגוים שלא ירעו לך:
פסוק ו:ואחזק. בצר"י והחי"ת בשוא לבדו:
פסוק ו:לברית עם. לקיום כל עם ועם כי בעבורך מתקיים כל העולם וכל ברית הוא ענין קיום וכן תהיה גם כן לאור גוים, כמו שאמר והלכו גוים לאורך, והאור הוא התורה שתצא להם מציון, וישראל יהיו קיום האומות על שני פנים האחד שיהיה שלום בעבורם בכל הגוים כמו שאמר על המשיח ודבר שלום לגוים, ואמר והוכיח לעמים רבים, וכתתו חרבותם לאתים וגו', השנית כי בסבת ישראל יהיו הגוים שומרים שבע מצות וילכו בדרך טובה כמו ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו וגו':
פסוק ז:לפקח. אני ה' קראתיך לפקוח עינים עורות כלומר עיניכם שהם עורות בגלות מרוב הצרות:
פסוק ז:וכן להוציא ממסגר אסיר. אתה שאתה אסיר בגלות ובבית כלא ויושב בחשך, אסיר, בדגש:
פסוק ח:אני ה' הוא שמי. הוא שמי המיוחד לי לא כשם הפסילים אע"פ שעובדיהם ישתתפו אותם עמי בשם אלהים ולא יוכלו לשתפם עמי בזה השם כי אני הוא אדון על הכל ועוד לא אתן כבודי לאחר כמו שעשיתי עד הנה שלא עשיתי משפט ברשעים על כן לא הכירוני ונטו אחרי האלילים ואחרי הוציאי ישראל מהגלות ואעשה עמהם נפלאות גדולות יכירוני כל העמים כי אין בלעדי אחרי עשותי משפט ברשעים, כמו שאומר והיו כל זדים וכל עושי רשעה קש ולהט אותם היום הבא וגו':
פסוק ח:ותהלתי לפסילים. ולא תהלתי, ולא שזכר עומד במקום שנים וכן תקות ענוים תאבד ורבים כמוהם:
פסוק ט:הראשונות הנה באו. אמר הנביא הנבואות הראשונות שנבאתי על סנחריב הנה באו כי בימי ישעיהו הנביא באו:
פסוק ט:וחדשות אני מגיד. ועתה אני מגיד לכם נבואות חדשות שלא שמעתם ואשמיע אותן אתכם בטרם תצמחנה ותדעו כי כמו שנתקיימו הראשונות כן יתקיימו האחרונות, ואלה הם העתידות שאומר להוציא ישראל מגלות זה, ואמר תצמחנה על דרך משל, וכן אצמיח קרן לדוד אצמיח קרן לבית ישראל כי הדבר החדש הוא כמו הצמח שיתחדש ויתגלה על פני הארץ אחרי הסתרו כן תהיה תשועת ישראל:
פסוק י:שירו לה'. בעת גאולת ישראל:
פסוק י:מקצה הארץ. תהלתו יגידו הגוים מקצה הארץ כי ממזרח שמש ועד מבואו ידעו בגאולת ישראל כי הם מפוזרים בכל פאות והגוים בראותם הנפלאות ההם ישירו תהלתו, וכן יורדי הים באניות כלומר בים וביבשה ישירו לה', ואמר ומלואו, על דגי הים שהם מלא הים והוא על דרך משל כמו וכל עצי השדה ימחאו כף, וכן איים ויושביהם באלו המקומות ישירו:
פסוק יא:מדבר ועריו. על דרך משל כאלו ישאו קול בשירה המדבר והערים, כי יש מקומות במדבר שיש שם ערים:
פסוק יא:חצרים תשב קדר. וכן ישאו קול החצרים שתשב קדר בהם כי בני קדר שוכנים במדבר באהלים שהם כמו החצרים שהם הכפרים, כמו ובתי החצרים, כי בני קדר אינם יושבים כאחד אלא מפוזרים במדבר שהם בו הנה והנה כמו הפרזים, ופירוש תשב קדר, עדת קדר כמו ותהי ישראל ותהי ארם, וזכר מדבר ובני קדר כי דרך מדבר יצאו ישראל מהגלות:
פסוק יא:ירונו יושבי סלע. וכן יושבי סלע ר"ל המגדלים הבנוים על הסלעים ועל ההרים ירונו ויצוחו ושניהם ענין צעקה, וזכר יושבי סלעים והרים שהם רואים הולכי מדבר והערבה מרחוק:
פסוק יב:ישימו. יתנו לו בפיהם הכבוד והתהלה:
פסוק יג:ה' כגבור יצא. לתשועת ישראל כמו הגבור שיצא למלחמה בלא פחד:
פסוק יג:יעיר קנאה. קנאת ישראל שהעבידום בגלות כמה שנים:
פסוק יג:יריע אף יצריח. הכל דרך משל למנצחים במלחמה שהם מריעים ומצריחים להתגבר על אשר כנגדם:
פסוק יג:ויצריח. כמו יריע, ובאמרו אף יצריח כי הצריחה יותר בהגבהת קול מהתרועה ויתגבר על אויביו:
פסוק יד:החשיתי. אמר האל יתברך מזמן רב החשיתי ושתקתי בצער ישראל בגלות והתאפקתי בסבל לחצם כאדם המתאפק ולא יראה לאחרים מה שבלבו ומתחזק להסתיר רצונו, כמו ויתאפק ויאמר שימו לחם, ויתאפק המן:
פסוק יד:כיולדה אפעה. עתה אצעק כמו היולדת שצועקת בחבליה כן אזעק על הרשעים שהם אויבי כמו שאמר בפסוק שלמעלה מזה כי יותר מדאי התאפקתי ולא אוכל עוד לסבול בצערה:
פסוק יד:אשום ואשאף יחד. אשומם ואבלעם יחד כל אויבי, וכן כי שאפני אנוש, שאפה רוח, שמום ושאוף ענין בליעה והשחתה:
פסוק טו:אחריב הרים וגבעות. משל על מלכי האומות וכן עשבם משל על האומות, וכן נהרים ואגמים משל על האומות שהם מלאים כל טוב כמו הנהרות והאגמים עתה יחסרו כל הטוב ההוא ויהיו כמו הנהרות והאגמים שיבשו ושבו איים שהם מקומות לשבת:
פסוק טו:אחריב. ענין חרבן:
פסוק טז:והולכתי. אבל ישראל שהם כעורים בגלות אוליך אותם בדרך לא ידעו שאוליכם לארצם דרך מדבר העמים:
פסוק טז:לאור. כי ההולך בחשך או בדרך מעקשים יכשל וההולך בדרך לא ידע כאלו הולך בחשך או במעקשות וישראל ילכו כהולך באור ובדרך מישור:
פסוק טז:עשיתים. עבר במקום עתיד וכמוהו רבים ובדברי הנבואות ברוב העתידות כאלו נעשו:
פסוק יז:נסוגו. ואז יבושו עובדי הפסילים וכן הבוטחים בהם ויסוגו אחור ממחשבתם:
פסוק יח:החרשים. אמר האל כנגד ישראל אשר בדור הנביא אתם ישראל שאתם חרשים לשמוע דבר ה' ועורים לראותו שמעו אלו הטובות שאני עתיד להטיב לישראל ומן הראשונות שבאו תדעו שהאחרונות העתידות יבאו ואיך תקשו לבבכם ולא תשמעו לי להטיב דרכיכם ולא עוד אלא שאתם אומרים לנביאי כשאקרא אתכם שאתם חרשים ועורים:
פסוק יט:מי עור. אתם תאמרו על נביא ה' שהוא עבדי שהוא עור:
פסוק יט:כמלאכי. נביאי שאשלח לכם תאמרו מי עור וחרש כמוהו, וכפל הענין במלות שונות:
פסוק יט:כמשלם. עבדי הנביא שהוא שלם בראות הלב תאמרו עליו מי עור כמוהו:
פסוק כ:ראות. ואתם תראו צרות רבות:
פסוק כ:ולא תשמור. בעין לבכם למה באו אלינו הצרות האלו והנה עיניכם רואות ועורות כי מה תועיל הראיה לרואה אם לא ישמור את דרכו וכן אזניכם פקוחות ולא ישמע אחד מכם התוכחה והנה אתם כחרשים, ראות מקור וכן פקוח, ואמר תשמור ישמע לשון יחיד כי אפילו אחד מהם לא ישמור ולא ישמע לשוב אל הדרך הטובה, ובאמרו תשמור בתי"ו הנוכח ואחר כך אמר ישמע אין תימה בזה כי כמוהו רבים במקרא ידבר לנכח ושלא לנכח בפסוק אחד כמו שמעו עמים כולם וזולתו:
פסוק כא:ה' חפץ למען צדקו. יעשה לא למענכם שיגדיל תורתו עדין בימי הגאולה ויאדיר אותה כמו שכתוב כי מלאה הארץ דעה את ה' ואז תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תשמענה אבל עתה הם חרשים ועורים ובזויים כי הוא עם בזוז ושסוי ולא יבינו ולא ישכילו כי בעונותיהם יהיה להם זה:
פסוק כב:והוא עם. ישראל הוא עם בזוז שבוזזים אותם אויביהם ושוסים אותם תמיד:
פסוק כב:הפח בחורים כולם. כמו על חור פתן אומר כי בחורים אשר התחבאו שם יפיחו אותם אויביהם כלומר ילכדו אותם בפח שלהם, ובאמרם חורים ר"ל מערות ואמר חורים על דרך גנאי כמו שאמרו פלשתים הנה עברים יוצאים מן החורים אשר התחבאו שם:
פסוק כב:ובבתי כלאים החבאו. אמר כשילכדום אויביהם יחביאום בבתי כלאים ובכל הרע הזה ובכל הבזיון הזה לא ישובו אל לבם בעונינו הוא זה:
פסוק כב:השב. בפתח השי"ן מקום צרי בעבור ההפסק ור"ל אין אומר לאויב השב הבזה:
פסוק כג:מי בכם יאזין זאת. זאת התוכחה מי בכם שיאזינה ויבקשנה וישמע מה שעתיד להיות בסוף הימים זהו לאחור ויתודה ויאמר מי נתן למשסה:
פסוק כד:מי נתן. שלא יאמר מקרה הוא היה לנו אלא שהקדוש ברוך הוא עשה זה בחטאתינו:
פסוק כד:למשוסה. כתיב בוי"ו וקרי בלא וי"ו והענין אחד אלא שבכתיב הוי"ו במקום אות הכפל:
פסוק כד:זו חטאנו. זו אשר חטאנו לו, ויש מפרשים זו במקום אשר וכן ברשת זו טמנו:
פסוק כד:ולא אבו. כן דרך המקרא כמו שכתוב כמה פעמים שיאמר בפסוק אחד בכנוים משונים זה מזה והענין אחד ודומה לזה היה זרועם לבקרים אף ישועתינו בעת צרה:
פסוק כה:וישפוך. לפי שחטא ישראל לפניו שפך עליו חמה, אפו כמו חמה באפו, או הוא מוכרח במקום סמוך כאלו אמר חמת אפו, וכן כאיפה שעורים אסיפה אסור:
פסוק כה:ועזוז. שם שלם והוא כמו עז אלא שברוב יבא חסר הכפל וזה בא שלום וכן ועזוזו ונפלאותיו:
פסוק כה:ולא ידע. ולא ישים על לב כי בעונותיו בא לו כל זה וישוב בתשובה ותסור מעליו הרעה ואמר ותלהטהו מסביב על ביאת סנחריב על ערי יהודה ויתפשם:
פסוק כה:ותבער בו. כאשר בא חילו לירושלם כן פירש אדוני אבי ז"ל: