פסוק א:הן עבדי אתמוך בו וכו' עד כה אמר האל השם בורא השמים ונוטיהם. יש מפרשים זאת הפרשה על צדיקי ישראל, והגאון רבינו סעדיה פיר' כפי מה שהגיד ה"ר אברהם אבן עזרא על כורש, וה"ר אברהם פירש אותה על הנביא שעל עצמו היה אומר הן עבדי אתמוך בו וגומר, ונראה שכל אלה החכמים הוכו בסנורים ולא ראו שהכתובים האלה כולם אי אפשר לפרש' כפי הסברה הישרה כי אם על מלך ישראל מבית דוד וענינם שלפי שזכר למעלה שממזרח יקרא בשמו ויבא בא לבאר עתה מי הוא זה אשר יבא ממזרח ויקרא בשם ה' ומה תאריו ועניניו, וזכר ממנו תאר ראשון והוא שיהיה בחיר ה' ואהוב לפניו ושיהיה יושב על כסא דוד עבד ה', וכאלו אמר הן עבדי דוד שהוא הנקרא כן גם עתה אתמוך בו כי באיש מזרעו אבחר לנגיד וזהו המשיח, והוא יהיה אותו דוד בחירי. שרצת' נפשי בו כשהמלכתיו על ישראל, ונתתי רוחי עליו כמו שאמר רוח ה' דבר בי (שמואל ב' כג, ב), ולכן גם עתה דוד וישב על כסאו, משפט לגוים יוציא, ואמר הן עבדי אתמך בו לפי שהוא דבור המשליי כמו המלך הנשען בעבדו נאמן ביתו כלומר נאמן רוחו, ראוי לסמוך עליו בזה שלא יבחרהו השם מפאת דעתו וחכמתו כי אם מרצונו הפשוט, וזהו בחירי רצתה נפשי שיבחר בו ברצון פשוט. עוד ביאר בו תואר שני והוא שיהיה נביא השם וחכם חרשי' וכמו שאמר ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה (ישעיה מב, א) ועליו אמר נתתי רוחי עליו וכפי הרוח אשר בו לא לבד לישראל אבל גם לכל האומות משפט לגוים יוציא, וכמו שאמר ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים (ישעיה ב, ד). ולפי שהאדם שלמד חכמה לאחר או שיעשה משפט בין המריבים יצטרך שיעשה קולות וצעקות לצורך הלמוד או להכריח בעלי הדין לקבל משפטו, אמר שלא יהיה הוא כן כי הוא (ב) לא יצעק ולא ישא קולו ולא ישמיעהו בחוץ (ג) ואפילו קנה אחד קרוב להשבר שהוא רצוץ לא יצטרך לשבור אותו בחוזק הנהגתו, כי הכל יעשה בנחת ולא יצטרך לקולות ולא למקל ומטה הנהגה, וכן לא יצטרך לעיין כל הלילה בדבר המשפט כדרך החכמים, כי כשישאלוהו דבר המשפט ותהיה הפשתה כבר כהה שהיא נוטה אל הכבוי שהוא מתחיל לכבותה, לא יכבנ' ולאמת יוציא משפט, כלומ' שלא ישלים לכבותה בטרם שיוציא המשפט לאמתו, אבל בטרם תשלם כבויתה. לאמת יוציא משפט, לפי שידיעתו תהיה ברוח אלקין קדישין לא בכח אנושי. והמפרשים פירשו שקנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה הוא משל לאנשים הדלים והחלושים שאפילו עליהם לא יתגאה, והכלל שלא יהיה כשאר המלכים שצריכים אל כח ותגבורת ובהלו', ואומרו עוד (ד) לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט הוא להגיד לענין משפטו שלא יצטרך לעמול וליגע מאד ולא ללכת מארץ אל ארץ, לפי שהאומות עצמן יקוו ללמוד תורתו ומבלי עמל ולא יגיעת הדרכים יכנעו למצותו, וזהו אומרו לא יכהה ולא ירוץ עד ישים בארץ משפט רוצה לומר שישים בארץ משפט, לפי שלתורתו איים ייחלו כלומר עד האיים הרחוקים ייחלו ללמוד תורתו כמו שאמר בתחילת הספר (ישעיה ב, ג) והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירוש'. ראה גם ראה אם אפשר לפרש כל זה על כורש או על הנביא כמו שחשבו האנשים האלה שלמים הם אתנו, ומה שאמר ולתורתו אין הכוונה שמלך המשיח יעשה תורה חדשה כי אם ששאר האומות ישובו אל התורה שהוא מאמין בה שהיא תורת משה, או אמר תורתו על למודו והוראתו, ורבינו שלמה פירש כל הפרשה הזאת על ישרא' שקרא את ישראל עבדי ובחירי כענין שנאמר (שם מה, ד) למען עבדי יעקב, וישראל בחירי כי יעקב בחר לו יה (תהלים קלה, ד), והוא מחובר למה שאמר למעלה שאין באומות שום נביא מודיע העתידות זולתי בישראל, כמו שכתוב יגישו לנו את אשר תקרינה וגומר הגידו האותיות לאחור ונדעה כי אלקים אתם וגומר, ואמר על זה העירותי מצפון ויאתן שאמר הנביא אבל אני נבאתי על חרבן שומרון וירושלם ויבא דברי, או הש"י אמר כן שהוא הודיע לנביא את העתיד ובא דברו, ועל זה אמר ה' הן עבדי וישראל הוא אשר אתמוך בו, והוא אשר בחרתי ורצתה נפשי בו נתתי רוח קדשי עליו להודיע לנביאיו של ישראל את סודי, וסופו לימות המשיח משפט לגוים יוציא וכמ"ש והלכו גוים רבים ואמרו.
פסוק ה:כה אמר האל ה' בורא השמים ונוטיהם וכו' עד שירו לה' שיר חדש; הפרשה הזאת לדעתי על מלך המשיח נאמרה ג"כ והיא סמוכה עם פרשת הן עבדי אתמך בו, כי לפי שזכר שמה שיתן השם את רוחו עליו ושהוא ישפוט בין הגוים וגם האיים הרחוקים ייחלו לתורתו, זכר עתה שלא יהיה זה דבר נקל לעשותו, כי באמת הוא פלא עצום כפי מצב העם והוא ממין הבריאה הכוללת הראשונה, ולכן אמר כה אמר האל ה' רצה לומר האל העליון מהווה העולם שברא השמים ונוטיהם שהם הגלגלים יוצאי המרכז וגלגלי ההקפה וכולם מתוחים כאהל, או ירמוז בנוטיהם השכלים הנבדלים המניעים אותם, וכבר פירשו כן בבראשית רבה לדעת ריש לקיש, ואמר רוקע הארץ כלומר ששטחה אחרי כדוריותה לשבת עליה, וכן שרקע והפשיט עליה צאצאיה והם המורכבים כולם למיניהם ואשר יחד הנשמה השכלית באדם, והוא אומרו נותן נשמה לעם עליה ואשר השכין הרוח הנבואיי על בשר ודם שהוא התיחדות נפלא כמו שאמר היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי (ישעיה מב, ה), ועליו אמר ורוח להולכים בה ואמר על הנשמה לעם עליה ועל הרוח להולכים בה כמו שפירש רש"י כי נשמת חיים נתנה לכל העם בשוה אבל רוח נבואתו לא נתנה רק להולכים בה כלומר למתהלכים לפניו.
פסוק ה:וה"ר אברהם אבן עזרא פירש נותן נשמה לעם עליה שהיא הנשמה השכלית שנתן באדם ולכן אמר עליה שהוא מבין שאר הבעלי חיים הולך בקומה זקופה על הארץ, ורוח להולכים בה הם הבעלי חיים המתנועעים ברצון, והכלל שהוא ית' עשה הכל, ולכן היה סוף המאמר (ו) אני ה' אשר עשיתי כל ההויות המופלאות האלה קראתיך בצדק ואמת, ואמר זה על מלך המשיח שקראו ובחר בו כמו שאמרו הן עבדי אתמך בו בחירי רצתה נפשי, ואמר קראתיך לשון עבר כאומר כבר קראתיך בשם אוהבי ע"י הנביאים כולם שנבאו עליך, ולעתיד בעת הגאולה אחזיק בידך לתת לך כח וגבורה על כל האנשים, ואתנך לברית עם שהוא עם ישראל שיהיה מלך המשיח להם לברית שלום ברית מלך וכן אתנך לאור גוים כי הוא ימלוך עליהם ויביאם אל תורתו, ולפי שאמר על ישראל לברית עם ועל האומות לאור גוים, חזר על שניהם ואמר למאן דסליק מיניה לאור גוים (ז) אמר לפקוח עינים עורות שהגוים הם כעורים שאינם רואים אמתת האמונה האלקי', וכנגד ישראל אמר להוציא ממסגר אסיר מבית כלא יושבי חשך שהוא תאר לגלות ששם ישראל כלואים וסגורים. וה"ר אברהם אבן עזרא פי' הכתובים האלה על הנביא שהשם אמר לו כן אני ה' קראתיך בצדק וגומר, ואינו נכון כפי דרך הכתובים. ואמר (ח) אני ה' הוא שמי לפי שעד עתה בפי האומות לא נודע כי אם שם אלקים, אבל עתה יכירו וידעו כי אני ה' כי זהו שמי המיוחד לי, וכבודי לאחר לא אתן עוד ולא אסבול שבריותי יעבדו עוד את הפסילים, וכאלו הורה במאמר הגדול הזה שיהיה מלך המשיח מכוון להשלים את העולם השפל ולהביא את בני האדם כולם לעבודת הש"י והכרת אלוקו', לפי שעד עתה רוב העולם טועים באמונותיהם הכוזבות וכאלו הם נבראים לבטלה, לכן אמר שמי שברא שמים וארץ וצאצאי הארץ ומכללם הבדיל ביתר שאת ומעלה המין האנושי, ומכללו בחר באומת ישראל ונתן עליה רוחו, הוא אלקינו לא יחפוץ שיהיו עוד בריותיו לבטל', ולכן יביא מלך המשיח כדי להאיר להם ולהנחותם במעגל צדק ולהוציא את ישראל מן הגלות באופן שלא יקראו לו עוד אלקים כי אם השם, ועל זה אמר אני ה' הוא שמי וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים.
פסוק ה:ובתנחומא דרשו אני ה' הוא שמי שקרא לי אדם הראשון, הוא שמי שהתניתי ביני ובין העליונים, הוא שמי שהתניתי ביני ובין מלאכי השרת עד כאן, רצו בזה שזה השם המקודש מורה על בריאת העולם והוויתו, ולכן זכרו אדם הראשון שהוא עיקר העולם השפל והעליונים שהם הגלגלים ומלאכי השרת, והנה כללו בזה כל שלשת חלקי המציאות (ט) ועל הייעוד הגדול הזו אמר הנביא הראשונות הנה באו רוצה לומר הנבואות הראשונות שיעדתי על ביאת סנחריב הנה באו, ועתה נבואות חדשות אני מגיד בזה והם עתידות כי בטרם תצמחנה אשמיע אותם אתכם. ורש"י פירש אני ה' הוא שמי והוא מפור' לשון אדנות וכח ועלי להראות שאדון אני לפיכך כבודי לאחר לא אתן שיהיו עובדי אליל מושלים בעמי עולמים ויאמרו יד אלקיהם רמה, הראשונות שהגדתי לאברהם על גלות מצרים וגם את הגוי (בראשית טו, יד) וגומר הנה באו שמרתי הבטחתי, ועתה חדשות את גבורתי ואת נפלאותי אני מגיד להבטי' על גלות ב' ע"כ. רמז בזה למה שביארתי בספר מעיני הישועה במעין י"ב בשע' ב' ממנו, שהגאולה העתידה תתדמה לגאולת מצרים ושהמחבר' העצומ' אשר הורתה על גאולת מצרים היא עצמה הורתה על הגאולה העתידה:
פסוק י:שירו לה' שיר חדש וכו' עד סוף הנבואה. לפי שזכר למעלה שמלך המשיח יבא להדריך את כל העולם בדרך אמת וללמדם תורתו למען ידעו ויכירו כולם יחד את כבוד השם ית', לכן אמר בפרשה הזאת שעל החסד הזה שיקבלו כל האומות מהש"י ששלח לפניהם מלאך מליץ ראוי שישירו לו שיר חדש, כי כמו שיהיה זה דבר חדש לא נעשה כמוהו בשום זמן ככה ישירו שיר חדש עליו, והוא אומרו תהלתו בקצה הארץ, ולהורות על כללות השיר כפי כללות החסד אמר יורדי הים ומלואו איים ויושביהם (יא) ישאו מדבר וגומר, רוצה לומר וכן ישאו השיר הנזכר המדבר ועריו והחצרים שאנשי קדר יושבים בהם כולם ירונו, וכן יושבי סלע והם המגדלים הגבוהים הבנויים על הסלעים, וההרים רומז לרוב העולם, ויונתן תרגם יושבי סלע על המתים הקמים מקבריהם בתחייה, ורבותינו זכרונם לברכה דרשו ירנו יושבי סלע מראש הרים יצוחו על האבות והאמהות שירונו בזמן הגאולה, והכלל שכולם ירונו ויצוחו, ויורדי הים ויושבי איים ומדברות וסלעים הוא גם כן משל לאנשים הנעדרים מכל ידיעה והכרה אלקית אם בים ואם ביבשה שכולם יכירו וידעו כל כך מאלקותו יתברך שגם הם (יב) ישימו ויתנו לה' כבוד ותהלתו בגוים יגידו, והתהלה אשר יגידו היא (יג) שהשם כגבור יצא לתשועת ישראל כאיש וגבו' מלחמות יעיר קנאת ישראל מאויביהם, וכמו הגבור המנצח המלחמה כן יריע אף יצריח בקול רם על אויביו יתגבר, ועל זה אומר הנביא בשם האל יתברך אינו בלתי ראוי שאעיר קנאה ושאריע אף אצריח, (יד) כי אני החשיתי מעולם רוצה לומר ימים רבים. יש ששתקתי עם כל צער ישראל, וכן אחריש אתאפק שהם עתיד במקום עבר, וכן דרשום רבותינו ז"ל עד עתה החרשתי והתאפקתי, ואפשר לפרשם מלשון עתיד יאמר עד עתה החשיתי מעול' אבל עתה האם אחריש אתאפק עוד ואסבול יותר מכל אשר סבלתי, באמת לא אעשה כן אבל כיולדה הצועקת על חבליה כן אפעה ואצעק אריע אף אצריח על אויבי, אשום ואשאף לשון בליעה והשחתה כמו (תהלים נו, ב) כי שאפני אנוש, שאפה רוח (ירמיה ב, כד), (טו) ואחריב הרים וגבעות שהוא רמז למלכים ולאומות, וכל עשבם אוביש שהוא רמז לנכסיה' וקנינם, ושמתי נהרות לאיים שהם היבשים מהמים, וכן כל אגמים אוביש, שכל זה משל למלכים ושרי האומות המלאים כל טוב שיהיו יבשים וחסרים.
פסוק טז:והולכתי עורים שהם ישראל בגלות, בדרך לא ידעו כלומ' שיוליכם לארצי במדבר העמים, ולפי שיעברו במלכיות וארצות זרות אמר בנתיבות לא ידעו אדריכם ועם היות עתה בגלו' כעורים שאור עיניה' גם הם אין אתם, הנה בזמן הגאול' ישים המחשך לפניהם לאור. והמעקשים אשר לפניהם למשור, והוא דבור המשליי לאדם ההולך בדרך שלא ידע שיהיה כעור ויכשל בכל מקום להיותו אצלו מעקש, ועתה ילכו באור ה' ויהיה להם לאור יומם והמכשולים המעקשים ישובו להם למשור:
פסוק טז:ואומרו אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים פירשום המפ' עבר במקום עתיד כדרכי הנבואות, ויותר נכון לפרשו בלשון עבר כפשוטו יאמר האל ית' אלה הדברים כבר עשיתים בזמן עבר מיציאת מצרים ולא עזבתים לשלא אעשם עוד, כי תמיד הם בידי לעשותם פעם אחרת בזמן הגאולה באופן שאז כראות העמים כל זה, (יז) נסוגו ר"ל יסוגו אחור ויכלמו ויבושו בשת הבוטחים בפסל בחשבם שהורדת השפע מן העליונים באמצעות הפסילים וטלסמאות הוא דבר נאות, ויראו אז כי המה שקר ואין בם מועיל כי יש גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם. והראב"ע פי' כל זה על פקידת בבל הביטו וראו אם יסבלו הכתובים דעתו:
פסוק יח:הנבואה הששה ועשרים תחלתה, החרשים שמעו עד כה אמר ה' גואלך ויוצרך מבטן, ויש בה תשע פרשיות הראשונ', החרשי' שמעו, השנייה ועתה כה אמר ה' בוראך יעקב. השלישית, אנכי אנכי ה'. הרביעית, כה אמר ה' גואלכ'. החמשית, כה אמר ה' נותן בים דרך. הששית, ולא אותי קראת יעקב. השביעית, ועתה שמע יעקב עבדי. השמינית, כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו. התשיעית, זכר אלה יעקב. והנה ראיתי לשאול בה ששת השאלות:
פסוק יח:השאלה הראשונה, באומרו החרשים שמעו והעור' הביטו לראות, ואם הם חרשים איך ישמעו ואם הם עורי' איך יראו, והנה לא תפול המצוה בנמנעות, גם אומרו פקוח אזנים ולא ישמע הוא דבר והפכו כי אם הוא רואה רבות אינו עור ואם הוא פקוח אזנים אינו חרש:
פסוק יח:השאלה השנית, באומרו לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה, והוא מאמר מתמיה מאד כי השם יתברך הוא קדמון ואין לו התחלה זמנית והוא נצחי ואין לו תכלית ואיך יאמר אם כן לפני ואחרי, ויקשה גם כן אומרו לא נוצר אל כאלו הוא יתברך נוצר ובאמת הפסוק הזה הוא היותר קשה שמצאתי בכל כתבי הקדש:
פסוק יח:השאלה השלישית, באומרו גם מיום אני הוא, והוא מאמר קשה וזר כמו לפני לא נוצר אל, כי באומרו גם מיום אני הוא מורה שהיה לו יתברך התחלה זמנית והוא שקר, ובפירוש הפסוקים אזכור דעות המפ' בביאורן והיתר הספק:
פסוק יח:השאלה הרביעית, במה שאמר זה יאמר לה' אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתוב ידו לה' ובשם ישראל יכנה, שזכר ארבע תארים לצדיקים ההם והיה די באחד מהם ומה ההפרש אשר בין זה יאמר לה' אני ובין וזה יכתוב ידו לה' ומה ההפרש בין וזה יקרא בשם יעקב לובשם ישראל יכנה בהיות יעקב וישראל דבר אחד:
פסוק יח:השאלה החמשית, במה שהאריך הנביא בעניני הפסילים בכמה מקומות ויותר בזאת הנבואה בפרשת כה אמר ה' מלך ישראל וגומר. יוצרי פסל כולם וגומר מי יצר אל ופסל נסך וגומר הן כל חבריו יבושו וחרשים וגומר חרש ברזל ויתר הפסוקים שבפרשה, כי הנה באמת זה וכל כיוצא בו הוא מותר גמור כי מי לא ידע בכל אלה שהפסילים הם מעץ או מתכת או אבן ושהם בעצמם דוממים או צומח וישרף באש. ושהם פעל מלאכותיי, והנה העושי' אותם והעובדים אותם אינם חושבים שהפסילים עצמם הם האלוקות כי אף שיהיו בוערים בעם לא יטעו בזה אבל הם לכחות העליונים היו עובדים, ומה צורך אם כן לזכור פרטי הפסילים ועניניהם:
פסוק יח:השאלה הששית, בכפל המבואר שבא בפסוקים בענין מעשה הפסילים, שהוא אמר והיה לאדם לבער ויקח מהם ויחם אף ישיק ואפה לחם אף יפעל אל וישתחו עשהו פסל ויסגד למו חציו שרף כמו אש ועל חציו בשר יאכל יצלה צלי וישבע אף יחם וגומר, וחזר לומר זה בסמוך ולא ישיב אל לבו ולא דעת ולא תבונה לאמר חציו שרפתי במו אש ואף אפיתי על גחליו לחם אצלה בשר ואוכל ויתרו לתועבה אעשה לבול עץ אסגוד, ולא ראיתי צורך בהכפל הזה גם המפר' לא התעוררו עליו כלל, והנני מפרש הכתובים באופן יותרו השאלות האלה כולם:
פסוק יח:הכוונה הכוללת בנבוא' הזאת היא, לבאר הסבה למה החריש והתאפק ה' בצרות ישראל כל ימי גלותם ואמר שהי' זה מפני רשעתם שהי' שולח להם נביאיו ליסרם ולא היו שומעים להם, ולכן היו ישראל כולם בזוז ושסוי בגלותם, ויבטיחם שלא יקרם שמה הכלייה כי הוא ית' יצילם כאשר עשה בגלות מצרים ובצרת סנחריב, וביאר שבזמן קבוץ הגלויות תהי' תחיית המתים ועשה להם ראי' בייעוד חרבן בבל והצלחת כורש כדי שיבנה ירושלם וכן יהי' לעת"ל, אבל התשועה העתידה לא תהי' בזכות ישראל כ"א בזכות יעקב אביהם ומפני הצרות שסבלו בגלות והיו אומרים תמיד לה' אני ולא נתפתו לעבודת הפסילים אשר הבל המה, וכמו שיתבאר כ"ז בכתובים:
פסוק יח:החרשים שמעו וכו' עד ועת' כה אמר ה' בוראך יעקב. בפרשה הזאת ביאר הנביא סבת הגלות הזה, כי לפי שאמר למעלה בנבואה הקודמת החשיתי מעולם אחריש אתאפק ביאר עתה ולמה החריש והתאפק בחרבנם וגלותם של ישראל, ואמר שהיה זה לעון הדורות ולחטאת ישראל שלא היו שומעים אל דברי הנביאים הניבאים להם בשם השם, ועל זה אמר החרשים שמעו וכפי המפרשים אמר חרשים ועורים על ישראל שהיו אזניהם חרשות מלשמוע בקול ה' ועיניהם עורות מלראות נפלאותיו, והיה אומר להם חרשים שמעו דברי עורים הביטו נפלאותי, והם היו משיבים (יט) מי עור כנביא ומי חרש כמלאך, והשליח ששולח השם שהוא באמת החרש והעור, וכל זה היו דברי השם כאלו אמר אני שולח להם על ידי נביאי החרשים שמעו והעורים הביטו לראות והם משיבים אלי שמי הוא עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי שאשלח אליהם שהוא הנביא, מי עור כמשולם שמלאך השם ונביאו הוא השלם בחכמה ובכל שלמות, וכפל הדבר במלות שונות לחזק הענין, והוכיחם הנביא על אשר לא היו רוצים לשמוע דברי השם (כ) ואמר אליהם ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר האם ראוי שתראה צרות רבות הבאות עליך ולא תשמור כדעתך למה הביאם השם, או לא תשמור עצמך מחטוא לפני, וכן אזניכם פקוחות ולא ישמע אחד מכם תוכחת הנביא, וראות ופקוח הם מקור ותשמור הוא דבור לנכח וישמור הוא מאמר לנסתר ואין תימה כי כן דרך הנבואות לדבר פעם לנכח ופעם שלא לנכח.
פסוק כא:ופירשו ה' חפץ למען צדקו שבזמן הגאולה העתידה תמלא הארץ דעה את השם אבל עתה הם חרשים ועורים, (כב) ועם בזוז ושסוי.
פסוק כא:ואפשר לפרש החרשים והעורים על הנביאים, כי לפי שבעת נבואותיהם היו מתבטלים חושיהם ועם כח ההתבודדות לא היו שומעים באותו עת מה שהיו מדברים אליהם ולא גם כן רואים דבר בעיניהם, וכמו שזכר הרב המורה, לכן קראם חרשים ועורים ר"ל מהחושים החיצוניים ושלמים מהפנימיים כי כן היו ישראל קוראים אותם חרשים ועורים וכמו שכ' בס' הושע (ט, ז) אויל הנביא משוגע איש הרוח, והשי"ת יוכיח כי הי' זה בהם לשבח, ולכן הי' מוכיח את ישראל עתה שישמעו את החרשים ויקבלו דבריה' ויביטו בעניני העורי' ובמעשיה' שהיו עושי' לעשות כמעשיה', וזהו או' החרשי' שמעו כאלו אמר את החרשי' שמעו ואת העורים הביטו לראות, וביאר מי הוא העור והחרש ואמר שהוא הנביא, וזהו מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח ואמר שלא הי' העורון והחרשות בהם חסרון כי זהו שלמות', וזהו אומרו מי עור כמשולם ועור כעבד ה', כי להיותו שלם ועבד ה' הוא עור וכן חרש בעת הנבוא', וביאר סבתו באומרו ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר אל תחשבו שהנביא הוא עור מפאת חסרון שיש לו בחוש הראות אינו כן כי הוא ראה ראיות רבות אבל לא ישמור אותם מפני התבודדות הנבואה, וכן החרשות אינו אליו מפני סתום יקרה לו בחדרי המוח ובמקום האזן שנכנס שם האויר המתנועע, אינו כן כי הנה יש לו אזנים פקוחות ואין סתום בהם, אבל עם כל זה לא ישמע מפני דבקות נבואתו, והוא שהשם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר למוד הנביא לעם את דברי התורה ולכן ישפיע עליו השפע באותו דבקות עצום שיעבי' חושיו ויעכבם וכל זה הוראה על שלמות הנביא. אמנם העם אשר הוא בקרבו אינו כן כי הוא עם בזוז ושסוי זהו פירוש אחד בכתובים האלה.
פסוק כא:והרב המורה בפרק שני מחלק ראשון כתב, שפקוח אזנים ולא ישמע הוא נאמר על גלות ידיעה לא על השגת חוש והוא דרך שלישי בפי' הכתוב, וכפי דרכו נראה לי לפרשו כן שהנביא אין ראוי שיקרא עור ולא חרש, לפי שעם היות שלא ישיג הדברים החמריים אשר הוא מחוץ הנה כבר ישיג דברים עליונים טובים מהם, והוא אומרו עליו ראות רבות ולא תשמור רוצה לומר דברים רבים וראיות רבות הוא רואה בשכלו ודעתו כאשר נפשו לא תשמור הדברים המוחשים, וכן פקוח אזני שכלו ודלתי ידיעתו עם היות שלא ישמע הקולות המוחשות אשר מחוץ. ואחרי שהשלים לספר ענין הנביא שעליו צוה החרשים שמעו והעורים הביטו לראות שישמעו את הנביאים שהם היו קוראים אותם כן, אמר השם חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר רוצה לומר ה' היה חפץ למען צדקו וחסדו שיגדיל התורה ויאדיר בקרב ישראל ושהם כולם ישמרו אותה ומצותיה ויהגו בה יומם ולילה, ולכן היה שולח אליהם את עבדיו הנביאים והיה מתרה בהם החרשים שמעו כמו שנזכר, אבל ישראל לא רצו לעשותו כי הוא בהיותו עם בזוז ושסוי מהאויבים שתמיד יבוזו וישסו אותם, הפח בחורים כולם והפח הוא מלשון כאב וצער כמו מפח נפש (איוב יא, כא), ובחורים הוא מגזרת חור פתן והבי"ת בי"ת השמוש, כלומר שאף בערי המבצר שהם החורים שנכנסו ונסגרו שם יכאיבו ויצעירום, ובבתי כלאים החבאו מידי האויבים, ותמיד היו לבז ואין מציל ולמשיסה ועכ"ז לא יתעורר אחד מהם לשוב אל השם וירחמהו ולומר לחברו לכו ונשובה אל השם כי הוא טרף וירפאנו יך ויחבשנו, והוא אומרו ואין אומר השב.
פסוק כא:ואפשר לפ' בחורים כפשוטו מל' בחרות, יאמר ה' חפץ למען צדקו וגו' והוא עם בזוז ושסוי ר"ל כי כל אדם ישסה אותו לפחיתותו כי אפי' הבחורים מהם אינן נחשבים לכלום, וזהו הפח בחורים מל' כל צורריו יפיח בהם, שהוא מגזרת פיח הכבשן שאינם נחשבים למאומה, לא תמצא' בביהמ"ד ולא במקו' שילמדו מוסר ותורת ה', אבל בבתי כלאים הוחבאו והוא מל' מכלאות צאן גזר ממכלא צאן (חבקוק ג, יז) שהוא מקום הרועי' והפחותי', ולהיותם מרוחקי' מהתור' והשלמות לכן היו לבז לאויביהם ואין מציל אותם, והיה משסה לכל אדם, ועם כל זה אין אחד מהם אומר להשיב דרכיו להשם יתברך, (כג) מי בכם יאזין התוכחה הזאת וירצה לראות ענינה, יקשיב וישמע לאחור רוצה לומר על חרבן ישראל וגלות שמרון וישמע הדברים אשר כבר עברו ואז ידע באמת שהתוכחה הזאת היא דברי אלקים חיים, וזה אומרו מי בכם יאזין זאת כלומר התוכחה הזאת יקשיב וישמע לאחור והוא מה שעבר, (כד) ויאמר מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים בחורבן השבטים הלא ה' זו חטאנו לו ולא אבו אבותינו בדרכיו הלוך ולא שמעו בתורתו, (כה) ולכן וישפוך עליו רוצה לומר על ישראל הנזכר חמה אפו ועזוז מלחמת האויבים עליהם ותלהט את ישראל מסביב, ועם כל זה לא ידע ותבער בו אש ה' ולא ישים על לב, כי זה כולו קרה להם במה שעבר, והוא ממה שיאמת ענין התוכחה הזאת לאנשי יהודה וירושלים שידעו שבעבור שאינם שומעים בקול ה' יבאו להם הצרות. והמפרשים פירשו יקשיב וישמע לאחור לאחרית הדבר שיתעורר לשוב מדרכו הרעה ויתבונן בלבו ויאמר מי נתן למשסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו ולא שמענו תורתו, אבל הם לא ירגישו בדבר הזה והוא אומרו ותלהטהו מסביב ולא ידע ותבער בו ולא ישים על לב והכפל כפי פשוטו לחזק הענין. ורש"י פירש ותלהטהו מסביב שבא פורענות על האומות שסביב ישראל כדי שיראו ישראל ויקחו מוסר כענין שנאמר הכרתי גוים נשמו פנותם אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר (צפניה ג, ז), ולא ידע לא חש להבין זאת ולשוב מרשעו, ותבער בו אחר פורענות האומות בערה בעצמו ולא ישים על לב: